אל תחכו עוד רגע אחד, שפרו את העולם היום

יש מעט מאוד משפטים שנחרטו בזיכרוני יותר מאשר מילותיה התמימות, האופטימיות והכל-כך נכונות של אנה פרנק. בתקופה שבה כולנו עוטים על עצמנו שכבות של ציניות וסארקזם, מצליחה הנערה הצעירה והנצחית, למרות מרחק הזמן וההוויה, לפרק קליפה אחר קליפה.

עוד בנושא:

עייף מהמירוץ אחר כסף, מחפש מישהי רוחנית  

חושב שאתה רוחני? קודם כל תהיה בן אדם

חוששים משינוי? אולי הפתרון הוא שינוי כפוי

הכתיבה שלה שולחת קרן מבריאה ומנחמת של תקווה שמבליחה מתוך תופת בלתי-נתפשת כמעט, מתוך חיים בלתי-אפשריים במסתור, תחת אימת מוות מחרידה. הכתיבה שלה היא מורה נבוכים לחיים אופטימיים ומלאים יותר, ושיטה לא רעה בכלל להכניס אל תוך חיינו חיוכים ויחסים טובים יותר עם האנשים שאנחנו אוהבים יותר ופחות.

זהו טקסט שחוצה גבולות של מקום וזמן, שמתעלה מעל שאלות של זהות יהודית, ואפילו מעל סוגיות של מגדר וגיל. כמו בכתיבה הפילוסופית העמוקה ביותר, הקול שאנה מביעה הוא מסוג הקולות השקטים, העדינים, שנשמעים חזק יותר מכל שאגה ומחלחלים עמוק יותר מכל צעקה.

מילים עמוקות ואוניברסליות, שאמנם נשמעות לפעמים כמו רצף קלישאות ילדותיות, אבל במבט הנכון הופכות לכללי אצבע לחיים טובים יותר ואופטימיים יותר.

כשהמוות מרחף עליה, בכלא צפוף ומחניק, באווירה טעונה ומתוחה, מצליחה אנה להתמלא באופטימיות. ביומן שחושף את הלכי נפשה הכמוסים ביותר, אפשר לזהות את ניצוץ הגאונות ואת העוצמה שסייעו לה לשרוד, רגשית, את התקופה המטלטלת של השבי שנכפה עליה.

כמה מאיתנו עסוקים במחשבות על הסבל, על הרע שנגרם לנו, כמה פעמים אנו חשים שאנחנו קורבנות - של אנשים, של מצבים, של נסיבות? דווקא בנקודות השפל האלו, אנחנו יכולים להיזכר בחיוך של אנה פרנק ולדמיין אותה אומרת: אל תחשבו על הסבל, חשבו על היופי שנמצא, סביבכם ובתוככם.

בעידן שבו אנו מוקפים בכל עבר בשנאת זרים, עדים ליחסים טעונים, לאלימות ולהתעללות קשה בתוך המשפחה ומחוצה לה, כשאנו קוראים על אלימות כל כך קשה ועל תוקפנות ואגרסיביות בכל פינה, יש משהו נכון בחזרה לטקסט הזה, מהתקופה האפילה ההיא, ובהבנה שמילותיה של אנה הן אלו שיכולות - בסופו של יום - להציל אותנו מפני עצמנו.

את המשפט הזה כתבה אנה פרנק בהטעמה והדגשה, והוא אחד היפים שכתבה בעיניי. למרות שיש ימים שבהם אנחנו מרגישים בדיוק ההפך הגמור - נוכל לתקן אותם ברגע, אם רק נצליח לזכור שיש בתוכנו חתיכה קטנה של חדשות טובות.

אם נזכיר לעצמנו שאנחנו עדיין לא יודעים את השיאים אליהם אנחנו מסוגלים להגיע, את היקף הפוטנציאל שמתחבא בתוכנו, את גודל האהבה שעדיין חבויה בליבנו ונפשנו פנימה.

קחו לעצמכם שעה, רבע שעה, עשר דקות, אפילו דקה אחת, וחישבו על המשפטים האלו ונסו לבחון את המציאות שנשקפת מולכם ברגעים קשים ולא נעימים דרך העיניים של הילדה האמיצה והנפלאה הזו.

הנערה הכלואה והמתה, ששום איום במוות ושום כלא לא יכלו לאיים על שלוותה הפנימית ועל עולמה הקסום, האופטימי והרגוע.

אלו יכולים להיות הרגעים הבודדים שישנו את היום שלכם, יעשו לכם את השבוע, ואולי - רק אולי - יעזרו לכם להתחיל ולעשות שינוי קטן ונפלא בחייכם, כי איננו צריכים לחכות ולו רגע קטן אחד כדי לשפר במעט את העולם.

אהבתם את הטור? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים