'אל תקראו לי סטלן - איך הציל קנאביס רפואי את חיי'
בגיל 30 לקה חגי גוטמן בדלקת מפרקים שגרונית, ומשככי הכאבים סייעו להתקפים אך הפכו אותו לדיכאוני ותשוש. אחרי מלחמה ברופאים הוא החל לעשן קנאביס רפואי - וזכה בחייו בחזרה. "חשוב שידעו שיש מזור, ושאנחנו לא סטלנים", הוא אומר

החיים של חגי גוטמן , מוזיקאי בן 32 מהצפון, התהפכו באמצע הופעה לפני שנתיים: "אני עוסק במוזיקה עוד מהתיכון, ניגנתי על גיטרה ועבדתי על תקליט משלי שעמד לצאת", הוא מספר בראיון ל-ynet, "והגעתי להופיע בהופעה רצינית מאוד שהיו בה הרבה אורחים מוכרים מאוד מהתחום". אך לפתע השתתקה יד ימין של גוטמן, והוא לא יכול היה לנגן יותר. עד אותו רגע היה בריא לחלוטין.

 

קראו עוד על קנאביס רפואי :

 

לאחר ההופעה התעלף גוטמן בביתו, ולמחרת שוב. מכאן הוא החל לעבור בשרשרת רופאים, ריאומטולוגים ובתי חולים, באבחון שארך שנה שלמה. בסופו של דבר נקבע כי הוא סובל מדלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) קשה מאוד, מחלה הפוגעת בשלד, בפרקים, בשרירים, בסחוסים ובמערכות נוספות בגוף - ומביאה לכאבים בלתי נסבלים.

 

לצערו של גוטמן, במקרה שלו, נפגעו בעיקר הידיים דווקא.

 

"משככי הכאבים הפכו אותי לחי-מת"

לצד הטיפול המסורתי בכימותרפיה, קיבל גוטמן הרבה "נרקוטיקה קשה", כהגדרתו, כולל מורפיום, אוקסיקוד ונגזרות נוספות. "עברתי את הכל", הוא מספר. "כשאתה לוקח כדור אתה לא מרגיש את הכאב בגוף, אבל אתה גם לא מרגיש את המוח עובד. אתה מוצא את עצמך יושב על הספה או בוהה שעות בטלוויזיה או בקיר. הייתי זומבי, סוג של חי-מת".

 

גוטמן, שלמד בתיכון מוזיקלי והתמחה בהפקות מוזיקליות לאירועים, לא היה מסוגל עוד לעבוד. "אתה לא מסוגל לתקשר עם הסביבה", הוא אומר, "לא מסוגל לעשות שום דבר חיובי, אפילו לא לצאת למכולת. אתה יכול רק לשכב, לשתות מים וכל הזמן להקיא".

 

בשל הכאבים העזים והבחילות הקשות שגרמו לו הכדורים והטיפולים המסיביים, רזה גוטמן 48 קילו. "הנרקוטיקה הכניסה אותי לדיכאון קשה מאוד. הכאבים בגלל המחלה הם כמו טילים בדם שמשוגרים לתוך המפרקים שלך. כל התקף כזה הוא כמו לילה שלם של סיוט".

 

-אף רופא לא הציע אלטרנטיבה?

"מעולם לא הוצע לי טיפול קצת אחר. הבנתי שאני מקבל מלא סמים שהופכים אותי לנרקומן, אני יושב בבית ולא מסוגל לנגן - לא מסוגל בעצם לעשות שום דבר. באשפוז הראשון אמר לי הצוות הרפואי שמדובר במצב רציני הרבה יותר ממה שחשבו, שאני חייב להמשיך עם כימותרפיה קשה ושלנגן זה לא אופציה. הם אמרו שבכל פעם שאנגן אפגע לעצמי יותר בידיים.

 

"מה שהם אמרו בעצם זה 'את כל מה שלמדת כל החיים, קח בגיל 30 ותזרוק לפח'. ואני רק חשבתי 'מה עושים עכשיו? זהו, אני בן 30 ונכה?'".

 

גוטמן לא היה מוכן לקבל את גזר הדין, החל לחקור בעצמו באינטרנט וגילה שקנאביס רפואי יכול לתת מזור לכאביו. הרופאים, לעומת זאת, חשבו אחרת. "כשבאתי לביקורת אצל הרופא וסיפרתי לו על הקנאביס הרפואי הוא התעצבן עליי ואמר 'סמים - לא בבית ספרנו!'. עד היום אני לא יודע למה קיבלתי את התשובה הזאת".

 

בבית החולים בצפון לא היו מוכנים לדבר איתו על הנושא, וגוטמן נלחם כדי להגיע למרפאת כאב ולקבל רישיון לקנאביס רפואי. "כשבאתי לרופאים אחרים ואמרתי שיש מחקרים ויש פתרון המשיכו רק להגיד לי לא, לא ולא", הוא מתאר. "בסופו של דבר רופא המשפחה שלי התחיל להבין שאולי אני צודק, והוא עזר לי למצוא את ד"ר ברקת שיף מאיכילוב. הוא אמר לי מראש שבמרפאות הכאב כאן לא ייתנו לי, אז אין טעם לנסות".

 

גוטמן פגש את ד"ר שיף, "ותוך שתי דקות היא אמרה שהפתרון היחיד שאולי-אולי יעזור לי זה קנאביס רפואי. מיד התחלנו בתהליך", הוא מספר.

 

הדרך להשגת הרישיון הייתה רצופה בירוקרטיה, פקסים וטלפונים למשרד הבריאות. "בכל תרופה אחרת פשוט הולכים עם המרשם לבית המרקחת", אומר גוטמן, "וכאן הייתי צריך לרדוף אחרי רישיון תוך כדי שאני נמצא בטיפול כימותרפי ושוכב במיטה".

 

הדרך להשגת רישיון רצופה בירוקרטיה. קנאביס רפואי (צילום: רויטרס)
הדרך להשגת רישיון רצופה בירוקרטיה. קנאביס רפואי (צילום: רויטרס)

 

חזר לעבוד תוך חצי שנה

לאחר המתנה ממושכת קיבל גוטמן לידיו את הרישיון לעשן קנאביס רפואי, ובאותו יום החליט שאינו מוכן יותר לקבל כדורים.

 

-מה היה שונה בתחושה?

"ביום הראשון שבו לקחתי שאכטה הכל נהיה ורוד יותר, הכל נהיה סביל יותר. אחרי השאכטה הראשונה קמתי לאכול, ועבור אדם שלא אוכל ורק מקיא זה דבר מדהים.

 

"קלטתי שכשאני מעשן אני פעיל וכותב, והפלא ופלא: היום אני מטופל רק בקנאביס רפואי - ואני עובד. בתוך חצי שנה הייתי שוב על הרגליים. עכשיו חזרתי משבוע של עבודה בתל אביב עם חזרות וטירוף, ואני לא צריך שום כדור".

 

גוטמן התחיל במינון של 20 גרם בחודש, אך זה לא הספיק כדי להקהות את הכאב. "כדי להיגמל מנרקוטיקה ולחזור לשגרה צריך מינימום מינון של 60 גרם בחודש", הוא מסביר. "היום אני מקבל 40 גרם בחודש ומנסה כל הזמן להסביר להם ולהבין למה אני לא יכול לקבל דבר כל כך בסיסי, פשוט וטבעי שרק עוזר לי לאכול שלוש ארוחות ביום. עכשיו אני שומר את הג'וינט לערב כדי שלא אפסיד ארוחה, וסובל בשביל זה במהלך היום".

 

-איך הגיבה הסביבה לעישון? 

"גם לפני הרישיון לקנאביס לא היו נבהלים בסביבה שלי אם הייתי אומר את המילה הזאת, אבל יש כאלה שמסתכלים עדיין בעין עקומה, גם כשאתה מסביר שזה תרופה. זה לא משהו שלאנשים קל איתו.

 

"הרבה חולים פונים אליי בשאלות, והדבר הראשון שהם שואלים זה 'מה, אני אהיה מסטול כל היום?'. אז התשובה היא לא. לא מסטולים כל היום ולא מתחילים לגדל ראסטות. זה רק מקל את החיים. לא חייבים גם לעשן, אפשר לאדות, לטפטף טיפות שמן או לאכול בעוגיות. מה שחשוב הוא שאנשים ידעו שיש פתרון שאינו כימי, בלי כדורים. משהו טבעי וקצת אחר.

 

"במשפחה שלי קנאביס היה תמיד מחוץ לתחום, ורק אחרי שאמי האהובה ראתה בעיניה מה הקנאביס עושה להתקף כאבים וכמה הוא מרגיע היא התחילה להאמין בזה, והיום היא ממליצה לאחרים בחום שידברו איתי כדי להבין".

 

כיום מטופל גוטמן ב-IMC חקלאות, אחת מספקיות הקנאביס המאושרות על ידי משרד הבריאות, ושם מאפשרים לו לבחור את הזנים השונים שהכי מתאימים לו, ולקחת מגוון זנים חזקים כדי שגופו לא יתרגל לטיפול. "בעסק הזה עובדים אנשים מדהימים, יותר מהרבה רופאים שהכרתי", הוא מספר. 

 

"חשוב להם לדעת ממה אתה סובל כדי לדעת איך לעזור לך, ואתה מנהל שיחות על החיים עם אנשים שמבינים את הכאב שלך. לצערי יש הרבה רופאים שמבינים ברפואה אבל אולי לא חוו כאב על בשרם כדי לדעת מה זה שחרור".

 

 

אל תקראו לי "סטלן"

באיחור אופנתי משהו יוצא בימים אלו גוטמן עם האלבום הראשון שלו, "חגי גוטמן - מתוך חלום", עם המעבד המוזיקלי אורפז אגרנוב ונגן הגיטרה בס ופסנתר ניצן טאוב. את השיר הראשון שכתב, "מתוך חלום", הקדיש לד"ר שיף שעזרה לו: "היא הרופאה היחידה שבתקופה של גיהינום הקשיבה לכאב שלי ועזרה לי".

 

ב-5 באוגוסט יופיע גוטמן עם אביב בונן, עידו הרשקוביץ ומאור חי ב"קפה ביאליק" בתל אביב, ומשם ימשיך להופעות נוספות גם בחיפה. "כל מי שמעוניין לראות בעיניים את מצבי, לשמוע ולדבר מוזמן להגיע", הוא אומר.

 

-אתה כועס על המערכת הרפואית בצפון שלא עזרה לך קודם?

"בשורה התחתונה, כדי להשיג רישיון לקנאביס רפואי שנותן לי מזור מלא הייתי צריך לנסוע לתל אביב, ומדובר על מערכת הבריאות בשנת 2012 ולא בשנות השישים.

 

"לרופאים אין אינטרס כלכלי בגלל חברות התרופות, אבל זה פשוט פשע שיש תרופה שלא גורמת לבן אדם להקיא ולא גורמת לו דברים שליליים, אלא רק להיות שמח ומאושר - ולא נותנים לו.

 

"התקופה שבה יש לי את הרישיון זאת התקופה הכי טובה בחיים שלי, אז למה לעזאזל זה לא הוצע לי? למה הייתי צריך לעבור עינויים? למה היום אני צריך לקוות שיעלו לי את המינון כדי שאוכל לאכול את הארוחות הבסיסיות ביום?".

 

גוטמן מספר מקרה קרוב אליו, צעיר בן 25 שנפגע בתאונה שבה ריסק את הרגל, ונאלץ לעבור בין כל הרופאים בחיפה עד שהוצע לו הפתרון במרפאת כאב בתל אביב. "הנפיחות שלו ירדה תוך שלושה שבועות", אומר גוטמן. "זה מסוג הדברים שפשוט אי אפשר להבין בגללם איך המערכת הזאת עובדת.

 

"לדעתי פשוט עושים מזה הרבה יותר ממה שזה. אם הבורות הייתה פוחתת, אנשים היו מבינים שזה הרבה פחות מזיק מאלכוהול ושלא הופכים לג'אנקי". 

 

-ומה לגבי העובדה שמותר לך לעשן רק בבית?

"נגיד שהיה כואב לי הראש בבית קפה או במסעדה עם חברים, הייתי לוקח אקמול, לא? הקנביס בשבילי הוא כמו אקמול כשמתחיל התקף, אז למה אני לא יכול לעשן בצד את הכמות שאני צריך כדי שהכאב יעבור?

 

"יש התניה ברורה ברישיון שמגבילה את העישון אך ורק לתחומי הבית שלך, מה שאומר שאתה במעצר בית, והאשמה שלך היא להיות חולה. זה פשוט לא נשמע לי הגיוני.

 

"אני מגדיר את עצמי כאדם נורמלי, ובכל פעם שאומרים לי 'אתה סטלן' אני מסביר שבקהילת המעשנים הוקענו את המילים האלה. זה לא מדבר אלינו, אנחנו לא חיים בעולם הזה. גם כשלוקחים תרופה רגילה אפשר בסוף להתמכר ולהתמסטל מזה, אבל כשאנשים לוקחים קנאביס רפואי זה רק בשביל הבריאות - אז שחררו אותם לעשות את זה בכל מקום שהם רוצים".




 

    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה 'אל תקראו לי סטלן - איך הציל קנאביס רפואי את חיי'
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: idanze
    "מעולם לא הוצע לי טיפול קצת אחר". חגי גוטמן
    צילום: idanze
    ynet ספיישל
    ערוץ בריאות השן
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים