שתף קטע נבחר

אין דרך חזרה / על הבחירות באיגוד

הבחירות לאיגוד הכדורסל הסתיימו בתבוסה משפילה למרכזי הספורט. צביקה שרף השיג הישג גדול והתניע תהליך, שאת ההשלכות שלו ילמדו יום אחד בבתי הספר

תודה לאל שהבחירות להנהלת איגוד הכדורסל מאחורינו. הבעיה שגם הכדורסל כמעט מאחורינו. אבנר קופל ניצח בבחירות, לאחר שרשימה בראשה עמד ואיחדה את כל מרכזי הספורט, קיבלה 75 אחוז מהקולות וסיעת "עוז", בראשות צביקה שרף, קיבלה 25 אחוז. אילו שרף היה מתמודד לבדו, בלי הנספחים, היה מקבל לדעתי יותר קולות. בסיטואציה הנוכחית זה היה בלתי אפשרי.

 

טורים נוספים של אריה מליניאק:

 

קופל ותומכיו הגדירו את 75 אחוזי התמיכה שהם קיבלו כניצחון מוחץ. שטויות. זו אחת התבוסות המשפילות שנחלו מרכזי הספורט, וניצחון ענק למי שהתמודד מולם. תארו לעצמכם שכל המפלגות בישראל היו מתאחדות לרשימה אחת, שתתמוך בבנימין נתניהו. הליכוד, ישראל ביתנו, ש"ס, המפד"ל, הבית היהודי, תע"ל, רע"ם, מר"צ, יהדות התורה, עצמאות, קדימה, מפלגת העבודה, כולם כאיש אחד היו תומכים בנתניהו.

 

פתאום היה מופיע מישהו מחוץ למערכת, וקורא תיגר על קואליציית כל המפלגות. ועדת הכנסת הייתה מנסה למנוע ממנו להתמודד, כי אין לו את

מספר התומכים המינימלי, אבל האיש לא היה מוותר. לאחר דיונים בבתי המשפט, הוא היה מתמודד נגד כ-ו-ל-ם, ובבחירות היה זוכה בתמיכה של 25 אחוז מהקולות. האם הייתם אומרים שהוא נכשל?

 

אם כל המפלגות ביחד היו מצביעות עבור איש אחד, ובסוף היה מתברר שהוא קיבל רק 75 אחוז מהקולות, האם הייתם חושבים שהוא ניצח ניצחון מוחץ? 75 אחוזי תמיכה בפידל קסטרו בבחירות בקובה, זה ניצחון מוחץ?

 

אנשים לא מבינים כמה ההישג שלו גדול. צביקה שרף (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
אנשים לא מבינים כמה ההישג שלו גדול. צביקה שרף(צילום: ראובן שוורץ)
 

אנשים עדיין לא מבינים כמה גדול ההישג של צביקה שרף. 25 אחוז מהמנדטים, זה יותר ממה שהשיגה המפלגה הגדולה ביותר בישראל בבחירות

האחרונות. ל"קדימה", שהייתה הסיעה הגדולה בכנסת, היו 28 מנדטים, שזה רק 23.33 אחוז. לליכוד יש פחות – רק 27 מנדטים.

 

ואל תשכחו שמי שנלחם בשרף לא היו רק קופל ומרכזי הספורט, אלא גם איגוד הכדורסל והמוסדות שלו, שעבדו בשירותו של קופל. רואה החשבון והיועץ המשפטי של האיגוד הופיעו בבית המשפט כדי למנוע משרף להתמודד, וטענו שאין לו 10 אחוזי תמיכה, שהם המינימום הנדרש להצגת מועמדות. בסוף מתברר שיש לו פי שניים וחצי! זה כישלון?

 

המרכזים מתנדנדים. אבנר קופל (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
המרכזים מתנדנדים. אבנר קופל(צילום: ראובן שוורץ)

 

מה שחשוב באמת, צביקה שרף התניע תהליך. אין ממנו חזרה. את ההשלכות שלו ילמדו יום אחד בבתי הספר. אבנר קופל הוא קוריוז. כשיקבל הצעה טובה, יילך לדרכו. המרכזים שרדו הפעם את המכה, אבל הם מתנדנדים כמו שיכורים. עשרות קבוצות הפועל, מכבי, אליצור או בית"ר, ערקו. האחים ורשביאק תחת מתקפה בוועד האולימפי. יש אור בקצה המנהרה.

 

בישראל אסור לפשל

בתקופת האולימפיאדה פתחתי יום אחד טלוויזיה, וראיתי סירה הפוכה בים. המפרש היה שקוע במים, ורק תחתית הסירה ההפוכה בצבצה בין הגלים. עמדו עליה שני שייטים שניסו להפוך ולייצב אותה, בעוד סירות מתחרות חלפו על פניהם והמשיכו בשיוט.

 

גם הוא הפסיד, קורה. מייקל פלפס (צילום: AP) (צילום: AP)
גם הוא הפסיד, קורה. מייקל פלפס(צילום: AP)

 

איזה רגע מתסכל. חוסר אונים. ברקע נשמע קולו של אלדד אמיר, מהפרשנים הטובים באולימפיאדה, שהסביר בדיוק למה הסירה התהפכה, מה

צריך לעשות בשביל להפוך סירה בחזרה, ומה עובר בראש של שייט במצב הזה.

 

אכלנו אותה, חשבתי לעצמי, ארבע שנים החבר'ה האלה מתאמנים, והופ, הם הפוכים בים. בחישוב הסופי משמיטים אמנם את השיוט הגרוע ביותר, אבל התהפכות בשיוט השלישי לא משאירה יותר מדיי סיכויים להמשך. אחרי כמה דקות הצליחו השייטים לחלץ את הסירה ההפוכה, ועל המפרש הופיעה כתובת: "הרפובליקה של דרום אפריקה".

 

ספורטאי שנוחת אחרי כישלון זה הכי גרוע. אריק זאבי (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
ספורטאי שנוחת אחרי כישלון זה הכי גרוע. אריק זאבי(צילום: ראובן שוורץ)
 

איזו הקלה. תודה לאל שהשייטים שהתהפכו לא היו משלנו. אם אתה כבר עושה פדיחה באולימפיאדה, ובספורט בכלל, עדיף שלא תהיה ישראלי. ראיתי

אלוף עולם יפני בהתעמלות, נופל פעמיים ממכשירים. פנאמי, אלוף אולימפי מבייג'ינג בקפיצה למרחק, פסל בכל שלוש הקפיצות שלו ואפילו לא עלה לשלב הגמר. מייקל פלפס הפסיד לילד מדרום אפריקה. רוג'ר פדרר הפסיד לאנדיוני בזוגות. קורה.

 

לפשל בישראל זה הכי גרוע בעולם, כי כולם מכירים את כולם. ספורטאי ישראלי שנוחת בנתב"ג אחרי כישלון, עדיף שיהיה פושע מוסגר. לפחות מחלצים אותך מיציאה צדדית רחוקה מהתקשורת.

 

היה מחוסר עבודה ובסוף נחת בלרנקה. רן בן שמעון (צילום: אפי שריר) (צילום: אפי שריר)
היה מחוסר עבודה ובסוף נחת בלרנקה. רן בן שמעון(צילום: אפי שריר)

 

מאמן זה עסק

למאמן שמפסיד כמה משחקים, ברור שהוא בדרך הביתה. מצד שני, מקובל לחשוב שזכייה באליפות או גביע מבטיחות למאמן חוזה לשלוש שנים. אבל שימו לב מה קורה למנצחים הגדולים: רן בן שמעון, שלקח אליפות היסטורית עם קבוצת פריפריה כקריית שמונה, היה מחוסר עבודה ובסוף חתם בלרנקה בקפריסין. גילי לנדאו, שהוריד את הפועל פ"ת ליגה, מאמן את האלופה.

 

גלעד מאור, שהוביל את מכבי ראשל"צ לאליפות המדינה בכדוריד בפעם הרביעית ברציפות, לא ממשיך לאמן את הבוגרים של ראשון לציון, ויסתפק כנראה בניהול מחלקת הנוער. פיני גרשון, שהוביל את גליל עליון לאליפות היסטורית, לא המשיך לעונה נוספת. רודי דאמיקו, שהוביל את מכבי ת"א לארבעה תארים: אליפות, גביע המדינה, גביע אירופה והגביע הבין יבשתי, הלך הביתה. לא היה חסר הרבה שגם דייויד בלאט לא היה ממשיך.

 

לא חסר הרבה שגם הוא היה הולך. דייויד בלאט (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
לא חסר הרבה שגם הוא היה הולך. דייויד בלאט(צילום: ראובן שוורץ)
 

אלי גוטמן לקח דאבל ועזב. דרור קשטן לא המשיך אחרי עונת אליפות במכבי ת"א. רוני לוי לקח שלוש אליפויות במכבי חיפה ועזב. להבדיל אלף הבדלות, גם פפ גוארדיולה לא ממשיך בברצלונה, ולא בגלל שפוטר.

 

אליפות נראית יפה מבחוץ. בפנים יש לפעמים אנשים שסופרים את הימים, רק שהעונה תסתיים והמאמן יילך כבר הביתה. המסקנה: לנצח ולקחת אליפויות זה חשוב, אבל קריירה לא נבנית רק מניצחונות. מאמן הוא בעצם עסק, שצריך לדעת לנהל אותו. זה הרבה יותר חשוב מעוד תרגיל התקפה או מערך משחק.

 

גם הוא עזב ולא בגלל שפוטר. גווארדיולה (צילום: AFP) (צילום: AFP)
גם הוא עזב ולא בגלל שפוטר. גווארדיולה(צילום: AFP)
 

כנסו, כנסו

יורם גלזר, חדרה: אני קורא בקביעות פרשנויות במשחקי הכדורסל בהנאה. לאחרונה מרבים להשתמש באנגלית במונחים כגון "גארד" וכו'. אשמח מאד אם אוכל לקבל ממך כבר סמכא פירוש בעברית למונחים אלו. אני חייב תשובות לנכדיי.

 

מליניאק: השימוש במונחים מקצועיים בשנים האחרונות אינו לרוחי, למרות שגם אני נגרר מדי פעם לטרנד (אופנה בעברית). בקצרה: בכדורסל יש חמישה תפקידים: שני "גארדים", שחקני חוץ, משחקים בקו האחורי של ההתקפה. אחד מהם ("פוינט-גארד"), פליימייקר, עושה משחק, אפשר לקרוא לו רכז, למרות שהיום כל שחקן יכול לצעוק ולסמן מספר של תרגיל.

 

הגארד של נבחרת ישראל, יוגב אוחיון (צילום: יובל חן) (צילום: יובל חן)
הגארד של נבחרת ישראל, יוגב אוחיון(צילום: יובל חן)
 

הגארד השני הוא בדרך כלל קלע ("שוטינג גארד"). פעם קראו לזה "חצי פינה". בקו הקדמי משחקים: פורוורד נמוך ("סמול פורוורד"), חוץ מזה שהוא יותר מוביל כדור. הגבוה השני הוא גבוה ("פאואר פורוורד") שיודע לשחק עם הפנים וגם עם הגב לסל.

 

גם הכללה זו, כמו כל הכללה, אינה נכונה, כי היום כל שחקן צריך לדעת לשחק גם עם הגב לסל, כדי לנצל יתרון גובה. וה"סנטר" הוא שחקן הציר, מה שהיה קרוי פעם "פיבוט".

 

הפורוורד של הנבחרת. עומרי כספי (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
הפורוורד של הנבחרת. עומרי כספי(צילום: ראובן שוורץ)
 

נתתי לך גם את המונחים העתיקים, כי הנחתי שאם יש לך נכדים, אתה עוד מדור המגרשים הפתוחים. אני חושב שמספיק להפעם, כי אין לי מאץ'-אפ עם

העורכים, שיזרקו אותי בקרוב אם אמשיך להעלות זכרונות במדור ספורט.

 

דוד דביר: בכתבות שלך אתה מאשים (בצדק) את המנהלים של הספורט. למה אתם מצפים, שהעסקונה תלך הביתה מרצונה? זה לא יקרה, עד שתבוא חקיקה רצינית, גם במחיר הרחקה שלנו לשנה או שנתיים מהמוסדות הבינלאומיים.

 

אני מציע ש: 1. יו"ר אגודה יהיה איש עסקים שיכול לגייס ולנהל כספים, ולא ספורטאי. 2. הספורטאים הגדולים שהיו לנו, צריכים להיות מנהלים מקצועיים ומאמנים, שיכינו תוכניות עבודה ויעקבו אחר ביצוען. 3. תוכנית עבודה בכל ענף, שמטרתה לזהות ספורטאים פוטנציאליים עוד מגיל בית הספר.

 

4. למנות אדם שמבין בחלוקת תקציב, ולחלקו בהתאם בין האגודות השונות שראויות לכך ללא משוא פנים. 5. שיו"ר הוועד האולימפי ייבחר כל 8 שנים, כאורך תוכנית העבודה והקצאת המשאבים. ההכנות לאולימפיאדה צריכות להתחיל שמונה שנים לפניה ולא שנתיים או ארבע. הקריטריון צריך להיות מושג עד שנה לפני האולימפיאדה.  

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ראובן שוורץ
צביקה שרף
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים