שתף קטע נבחר

אני חיה בשלישייה והוריי חושבים שהשתגעתי

"ההורים שלי אחוזי תדהמה ומשוכנעים שהשתגעתי. קשה להם להכניס לראש את העובדה שיש עוד דרכים לחיות את החיים ולאהוב אנשים מלבד הדרך המוכרת, ועוד יותר קשה להם להפנים שבאמת טוב לי, כי איך לעזאזל אפשר להיות שמח כשאתה חי חיים שונים כל כך משלהם?"

נדמה לי שבמרוצת השנים אנשים כבר קראו לי בכל שם אפשרי: העדינים בחרו ב"מלאת תעוזה", אחרים הדביקו לי את הכינוי "זונה של ריגושים" ואלה שאין להם עניין אמיתי עם חיי, פשוט אמרו שאני "משוגעת". אני דווקא הייתי בוחרת במילים כמו "סקרנית", "מלאת חדוות חיים" ו"בעלת ראש פתוח", אבל זו בסך הכול סמנטיקה. כך או כך, מוכיחה המציאות שאני נמנית עם אותם אנשי קצה, אלה שזקוקים למנת אדרנלין גדושה כדי לפרוח.

 

עוד בנושא:

כרווקת המחמד של חברותיי, ניסיתי שלישייה

לא עושה שלישיות. לא במיטה ולא בכלל

היינו שלישייה בלאס וגאס. חיינו את החלום

 

כנראה שזו הסיבה שליהיא שבתה את ליבי בין רגע, עוד לפני שהספיקה לפצות את פיה ולומר שלום. היה בה הזיק הזדוני הזה בעיניים, חצי חיוך ממזרי שהסגיר עולם שלם של פתיחות, חוויות וחוסר פחד. היא הגיעה אלי כדי שאכתוב לה "מכתב הסבר", כך קראה לו. "לא שאני חייבת למישהו הסברים, אני פשוט מאוכזבת נורא ומקווה שבעזרת המכתב אולי אצליח לחדור את מעטה האטימות הזה שעוטף את עולמם של הוריי", אמרה.

 

 

"אני חיה בשלישייה עם עוד אשה וגבר. בשניהם אני מאוהבת, ואם את מוכרחה להכניס את הרגשות שלי לתבנית אז אני עונה להגדרה של 'דו מינית'. מכיוון שקודם לכן חייתי עם גבר, מיותר לציין שההורים שלי אחוזי תדהמה ומשוכנעים שהשתגעתי.

 

"קשה להם להכניס לראש את העובדה שיש עוד דרכים לחיות את החיים ולאהוב אנשים מלבד הדרך המוכרת, ועוד יותר קשה להם להפנים שבאמת טוב לי, כי איך לעזאזל אפשר להיות שמח כשאתה חי חיים שונים כל כך משלהם?"

 

"ואת יודעת, אם הם רק היו יותר פתוחים ופחות נחרצים, אולי באמת הייתי קצת יותר שמחה. בכל פעם מחדש אני מזדעזעת מהסגירות המחשבתית, מצרות האופקים, מרימה גבה נוכח היעדר הדמיון וצרות האופקים שמפגינים ההורים שלי בכלל ואנשים הסוגדים בתלם בפרט.

 

"יש יותר מדי אנשים ששבויים בתבנית של מה מותר ומה אסור, עד שהם בטוחים שרק הם יודעים מה נכון, ומניחים בבורותם שהנכון הזה שלהם – הוא היחיד שקיים ותקף על כולם. ונמאס לי להסביר שהכל ממש בסדר אצלי, שאני שפויה וצלולה. נשבר לי מהערות ומתגובות ביקורתיות, נמאס שאמא שלי בוחרת לעשות פרצופים ולהיאנח במלמול, ואבא מחזיק את הראש בכזו דרמה כאילו התבשר לו שחליתי במחלה סופנית.

 

"כמו שני ילדים קטנים הם מנסים לייצר בי רגשות אשם רק כי החיים שלי לא מתיישבים עם התכנון שלהם, וזה מגוחך ובעיקר עצוב, כי מרוב צדקנות והם בכלל לא שמים לב לכמה אני מאושרת וכמה טוב לי. אז את המכתב הזה אני מבקשת שאת תכתבי, ואולי תצליחי להביע את מה שאני לא מצליחה להסביר".

 

בדרכי שלי

וכך נראה מכתבה של ליהיא להוריה: "אני מנסה למצוא את הסיבה האמיתית למכתב הזה שלי, אני מספרת לעצמי שאני בכלל לא צריכה את האישור שלכם, שאני ילדה גדולה והבחירות שלי הן שלי וזה נכון, אני באמת לא צריכה את האישור שלכם, ואם להיות כנה - אני גם לא מאמינה שאי פעם אזכה בו. לא כי אתם עושים לי דווקא, אלא כי כנראה שלעולם לא באמת תוכלו להבין את הבחירה שלי, את העובדה שאני שונה כל כך מכל מה שקיוויתם שאהיה והאמנתם שצריך.

 

"ולמרות שזה מפתה, אני לא יכולה להאשים אתכם בזה, הרי גם אתם הייתם ילדים, וגם אתכם לימדו מה מותר ומה אסור, איך צריך להתנהג, מה ללבוש ומה לא לומר. גם אתם תוצר של חוקים ושל כללים, וכמו שאבא אוהב לספר, אתם הייתם צייתנים, בלי שום יכולת להתמרד ואפילו לא עבר בדעתכם הרעיון של חלילה לסטות מהדרך המקובלת. אבל אני לא סטיתי, הדרך שלי לא פוגעת באיש. רק בחרתי לי אחת משלי, צורה אחרת לאהוב, שהיא שונה ונעימה לי.

 

"אז נכון שלרוב האנשים זו דרך מוזרה, אבל אני שלמה איתה ומתנחמת בעובדה שהאנשים שמקיפים אותי הם לא האנשים האלה, הם אנשים פתוחים ורגישים, לא יותר טובים, רק מאוד שונים. הייתי רוצה שבמקום לכעוס, תהיו מרוצים שאני אדם חזק שהולך בדרכו ויהי מה, שעומד על שלו ונלחם כדי שיהיה לו טוב, וכנראה עשיתם עבודה טובה, כי היכולות האלה שלי הופכות אותי לאדם רגיש ומתחשב, ואת החיים שלי למעניינים ומלאי טעם.

 

"אני מרגישה שמאז שבחרתי לספר לכם את מי אני אוהבת ולחשוף בפניכם את צורת החיים שלי כי לא רציתי להסתיר, אתם מתביישים בי. אבא לא מישיר את המבט, וגם כשכן - ניבטת מפניו הבעה של אכזבה נוראית, כאילו פשעתי. למה? כי אני לא כמו הבנות של החברים שלכם? כי בחרתי בחיים שאתם מתקשים להבין? למה אתם לא עוצרים לראות כמה טוב לי, כמה אני אוהבת ונאהבת, אתם באמת לא רואים או מוכנים להתעלם מהעובדה שאני קורנת מאהבה?

 

אני רוצה שתבינו שגם אם זו רק תקופה או כמו שאת אומרת אמא, 'משבר שיעבור', זו עדיין הבחירה שלי, ואני לא מצפה מכם לחבק ולעודד אותי, אבל כן להניח לי לחוות אותה במלואה ולקבל אותי גם אם אני לא עומדת בקריטריונים הקפדניים שהצבתם, גם אם לא גדלתי להיות מה שציפיתם. אני מנסה להתעלם, לקחת את תפקיד המבוגר האחראי ולהמשיך לבוא אליכם, לדלג מעל הכעס, והביקורת 'הבונה', אז בבקשה, תאפשרו לי לאהוב אתכם ולהיות מי שאני ותסתכלו עלי, טוב לי. אוהבת, ליהיא".

 

 

לא לפחד כלל

עצוב לכתוב, אבל אני לא באמת חושבת שהמכתב של ליהיא ישנה משהו בתפיסת העולם של הוריה ולא כי הם לא רוצים, אלא כי הם פשוט לא מסוגלים. יותר מידי שנים הם גדלו וחונכו על תפישות והגדרות מחמירות וברורות כל כך עד שהן הפכו לטבע שני, וכל פתיחות וגמישות מצידם תהיה בגדר פלא.

 

ולמרות כל זה הם הצליחו לחנך את ליהיא להיות אדם חושב, אדם סקרן והרפתקן שלא מפחד להתמודד ושש לחוות את כל מה שיש לחיים האלה להציע. וגם אם לבסוף זו באמת רק תקופה שתעבור, אני גאה בה, בליהיא, שלא השתיקה את הלב ואת הרצון, שלא נבהלה ממטחי הביקורות וברחה אל התלם, שניסתה בלי לפחד מאנשים ומכישלון.

 

לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים

 

שחר הדר כותבת מכתבי אהבה, נאומים ומסרים אישיים לפרנסתה. בעלת "טקסטורה - מילים של אהבה"

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
אוהבת אותה וגם אותו
צילום: shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים