אמרת שיש לך חור בלב, שהחיים סוגרים עלייך

הפייסבוק שלי רווי באנשים שמגיבים וכותבים וחושפים בפניי את עולמם. עם רובם מעולם לא נפגשתי ובכל זאת, לחלק נכבד מהם אני בהחלט יכולה לקרוא חברים. גם את יעל (שם בדוי) הכרתי דרך המיזם הפופולארי של צוקרברג. היא נהגה להביע דעות כמעט על כל מילה שהקלדתי, כשלצדן התנוססה תמונה שחשפה בחורה יפה ומלאת שמחה. לפני חודש, אחרי צ'אט ארוך, הגדלנו לעשות וקבענו להיפגש, אך לצערי מעולם לא הצלחנו למצוא זמן.

עוד בנושא:

למרות הזמן שעבר, המוות כאילו קרה אתמול

למות מאהבה: מה עושים עם אהבה נכזבת?

שגרת יום שכול: לחיות עם אשמה על מוות של בן

בעיניי, מילים הן הצצה אל עולם התוכן הפנימי של האדם הכותב, ואם היו שואלים אותי מי היא אותה יעל, הייתי מוכנה להישבע שכל כולה קלילות ואושר. אך מסתבר שלא קראתי אותה נכון, כי בוקר אחד גיליתי שכל תגובותיה נמחקו, וכשנכנסתי לכרטיס שלה כדי להבין על מה ולמה, קיבלו את פניי עשרות הספדים ומילות פרידה. יעל התאבדה.

בודדה כמו כולנו, אולי קצת יותר

"אני צריך להיפרד ממנה, אני צריך להתנצל בפניה, לבקש סליחה על כך שהייתי רדום, שלא האמנתי שהיא מסוגלת להרוג את עצמה. אני רוצה לכתוב לה כמה אהבתי, כמה אני אוהב ומתגעגע, לכתוב שאני לא מבין ושאני אבוד בלעדיה."

במשך שעה ארוכה הקשבתי לו ולא הפסקתי לבכות. בכיתי על יפעת ועל יעל, ועל אורן שסיפר באלפי מילים על הבחורה הכי שמחה בעולם, על אדם שלא הסתפק רק בלחיות, אלא הפך את החיים שלו לחגיגה גדולה, ארוכה וצבעונית. רק לפעמים הוא אמר, "היא היתה מדוכאה, כבויה ובודדה. כמו כולנו, אולי קצת יותר." וכך נראה מכתב הפרידה של אורן:

"תתי שלי,

לפני כמה ימים, כשחזרתי הביתה מהעבודה, חיכה לי מייל מרוני. 'אחי, דבר איתי דחוף', הוא כתב שם ובגלל הבדלי השעות, מצאתי לנכון לחכות עד הבוקר. בבוקר רוני כבר הקדים וצלצל, ובלי הכנות מוקדמות סיפר לי שאחרי ניסיון התאבדות אחד ישן, שכולנו זוכרים לך, הפעם היית יעילה והצליח לך.

"מה הרגשתי, אני מנסה לשחזר או אולי למצוא את המילים, אך ללא הצלחה מרובה. הכל פשוט השחיר בבת אחת, הלב שלי התרסק למיליון רסיסים קטנים. עליתי על הטיסה הראשונה לישראל ונחתתי אצלך בסלון, כשהוא מלא באנשים וריק ממך, ורק כאן הרשיתי לעצמי להתפרק.

"את זוכרת שנסענו לצפון לפני שנה וסיפרת לי שאת לא יכולה יותר, שיש לך חור בלב ושאת מרגישה שהחיים סוגרים עליך? אחר כך רקדנו במסיבה הזו עד שנפלנו מהרגליים, ואמרת שרק ככה, איתי, הכל פתאום פשוט לך. אחר כך נרדמנו מחובקים והיה לי נדמה שמאז ובמשך כל השנה האחרונה, שמחת, ואחרי שעות של שיחות סקייפ אפילו השתכנעתי שממש טוב לך.

"ועכשיו אני כועס עליך, כועס שעזבת אותי כאן ודנת אותי לחיים בלעדיך, לכאב שלא יפסיק ולגעגוע שלא יעבור. אני כועס על עצמי, על שהאמנתי שבסה"כ דברים אצלך בסדר, כועס שלא הייתי כאן לידך ולא יכולתי להגן עליך מאנשים רעים ומעצמך, כועס שלא החזקתי לך את היד ולא הייתי מודע לסבל הנוראי שהקפדת להסתיר, שכמו סרטן רק הלך וגדל אצלך בלב.

כולנו זכרנו ולא עשינו כלום

"אני מבקש סליחה שלא ידעתי, ומתחיל לחשוב שאולי בחרתי להתעלם, אולי החלטתי שיותר נעים לי לדבר איתך כשאת שמחה, אז פטרתי אותך בתשובות של 'יהיה בסדר וזה החיים'. סליחה שלא באתי כשביקשת שאחזור, סליחה שלא הבנתי כמה את רצינית, וגם אני אשם, את מבינה, כי היה תקדים וכבר התגרית בו, במזל שלך, הרי כבר שיחקת עם המוות וכולנו ידענו וכולנו זכרנו, וחוץ מלהרגיע ולהיבהל לפרק זמן קצר מידי, לא עשינו כלום.

"אני לא ממש יודע איך אגדל בלעדיך, איך אתחתן בלעדיך ואיך אהיה אבא בלעדיך, איך אעבור את החיים שלי בלי שתהיי כאן, בלי שתקשיבי לי, תייעצי לי, תאספי אותי ותנחמי. אני לא יודע לדמיין מציאות שבה אין אותך, ומסתבר שכבר אין לי ברירה, כי את החלטת לא רק בשבילך, אלא גם בשבילי.

"אהובה שלי, לעולם לא אבין את הבחירה שלך, ואף פעם כבר לא אדע מה עבר עליך בדקות האיומות האלה שקדמו למוות, אבל חשוב לי שתדעי שגם אם באיחור, אני עדיין כאן כדי להקשיב לך בלילות, לספר לך מה עובר עלי, לשמוע את כל מחשבותיך, ולעבור איתך יחד את החיים האלה, גם אם בלעדייך.

אני אוהב אותך תתי, תמיד."

לעולם לא נוכל לדעת מה מתרחש בליבם של הבוחרים במוות, אלה שמותירים אחריהם אהובים שלעד יחושו אשמים, כואבים ומלאי געגוע. ונכון, יש הרבה דרכים להתמודד ומנגד, יש לא מעט אנשים שפשוט לא מסוגלים, או לא רוצים.

לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים

• שחר הדר כותבת מכתבי אהבה, נאומים ומסרים אישיים, ובעלת "טקסטורה - מילים של אהבה"