מה עשתה הממשלה כדי שתהיה לכם פרנסה?

"בשנת 2010 ישראל תפסה מקום 1 ביצירת מקומות עבודה בהתאמה לגודל האוכלוסייה, כך גם בשנת 2011 וגם בשנה זו, ברור כבר שאנו עדיין במקום הראשון. יצרנו בשלוש השנים האחרונות 400 אלף משרות חדשות, שיא בישראל" (שר האוצר בנאום באוניברסיטת בר אילן, נובמבר 2012)

"אני לא מכיר נתוני אבטלה חדשים. אנחנו מסתכלים על המכלול, ובשלוש השנים האחרונות ייצרנו 330 אלף מקומות עבודה חדשים – פי שניים מהממוצע" (שר האוצר בראיון לגלי צה"ל, אוגוסט 2012)

"הביצועים של כלכלת ישראל טובים יותר מאלה של כלכלות ה-OECD ומהטובים בעולם כולו. יצרנו 250 אלף מקומות עבודה חדשים ב-3 השנים האחרונות" (ראש הממשלה במסיבת עיתונאים, יוני 2012)

לכל מי שעוקב בשנים האחרונות אחר התבטאויותיהם של ראש הממשלה ושר האוצר בנוגע לכלכלת ישראל ברור, כי תחום התעסוקה עומד בחזית ההסברה הכלכלית שלהם. בחירתם של נתניהו ושטייניץ לנסות למקד את הדיון הכלכלי-חברתי בשאלת התעסוקה אינה בלתי מוצדקת.

בשנים האחרונות לומדים אזרחי מדינות המערב על בשרם את חשיבותה של התעסוקה, לאחר ששני משברים כלכליים כפו עליהם התמודדות ארוכת שנים עם שיעורי אבטלה גבוהים. להיקף התעסוקה ישנה השפעה מכרעת הן על רמת ההכנסות של משק הבית והן על הכנסות הממשלה ממסים וגודל תקציב המדינה.

זאת ועוד, לתעסוקה יש חשיבות חברתית ואנושית עצומה, שלצערנו נשכחת לא פעם מליבם של המועסקים, אשר נזכרים בה רק אם וכאשר ניטלת מהם היכולת לעבוד יום יום ולפרנס את משפחתם. האבטלה, נזכרים כאשר זו מרימה את ראשה המכוער, היא נגיף חברתי אשר ביכולתו להחריב משפחות, לכופף גם את גבו של האדם הגאה ביותר ולדרדר גם אנשים ישרים לחיים של פשע וניוון.

אין חולק על כך שאחד מתפקידיה העיקריים של הממשלה הוא לדאוג לזמינות מספקת של מקומות עבודה. לא לחינם עמדה סוגיה זו במרכזה של מערכת הבחירות האחרונה לנשיאות ארה"ב, מדינה אשר נאבקת עדיין באבטלה גבוהה יחסית, מאז המשבר הפיננסי שחוותה ב-2008. אין גם חולק על כך, שבישראל הביקוש לעבודה נמצא במגמת עלייה מתמדת. זוהי תוצאה של היות החברה הישראלית חברה צעירה יחסית, שבה מספר האזרחים המגיעים מדי שנה לגיל העבודה עולה על מספר המגיעים לגיל הפנסיה.

מערכת הבחירות הנוכחית היא הזדמנות טובה לצלול אל תוך נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולשאול, האם ממשלת נתניהו אכן עשתה יותר מכל ממשלה אחרת ליצירת מקומות עבודה, והאם מצבנו התעסוקתי אכן טוב יותר מבעבר?

גידול – כן, שיא – לא ממש

זהו ללא ספק נתון חיובי ומרשים, גם אם ניתן לחלוק על הטענה שמדובר בשיא או בהישג טוב יותר מאלו של ממשלות קודמות. שלוש השנים האחרונות אכן היטיבו עם שוק התעסוקה, כאשר בשנת 2010 נוספו כ-138 אלף משרות חדשות, בשנת 2011 נוספו 107.9 אלף משרות ובתשעת החודשים הראשונים של 2012 נוספו 56.2 אלף משרות חדשות. אך השיא שייך דווקא לשנת 2006, שבה נוספו 141.4 אלף משרות חדשות למשק.

בכלל, נתוני העבר מלמדים כי קצב הגידול במספר מקומות העבודה בישראל נמצא במגמת עלייה עקבית למדי מאז תחילת המאה ה-21, למעט בשנים 2008 ו-2009 שעמדו בסימן המשבר הפיננסי הגדול והמיתון העולמי שבא בעקבותיו. במובן זה, ניתן לראות בהיקף הגידול במשרות במהלך כהונתה של ממשלת נתניהו השנייה המשך טבעי של מגמה זו.

הבעיה הטובה של שוק התעסוקה בישראל

כאן המקום לציין, כי בשפתה של הסטטיסטיקה העולמית - כפי שהיא מעוצבת על ידי הקריטריונים שמכתיבים גופים בינלאומיים כמו ה-OECD, קרן המטבע והבנק העולמי – כל אזרח שהגיע לגיל 15 שייך לכוח העבודה האזרחי. הגדרה זו נועדה לאפשר השוואה בין מדינות שונות, למרות שברור כי במדינות המערב, רוב האזרחים מתחילים לעבוד בגיל מאוחר בהרבה.

בנוסף, לא כל מי שבגיל העבודה מוגדר כשייך לכוח העבודה. במסגרת כוח העבודה האזרחי נכללים רק אזרחים מועסקים או כאלה שמחפשים עבודה ואינם מוצאים. בישראל, למשל, קיימת בעיה מוכרת של שיעור השתתפות נמוך בכוח העבודה האזרחי. כלומר, מספר האזרחים בגיל העבודה שאינם עובדים ואינם מחפשים עבודה, הוא גבוה יחסית.

במהלך הקדנציה של הממשלה הנוכחית, גדל מספר האזרחים בגיל העבודה ב-393 אלף, שיעור הגבוה רק במעט ממספר המשרות החדשות שנוצרו. אך שיעור הגידול במספר מחפשי העבודה היה כמעט כפול ממספר המשרות שנוצרו, ועמד על 643 אלף בני אדם.

בנקודה זו, חווה המשק הישראלי בשנים האחרונות בעיה טובה. ממדי התופעה שתוארה על ידי גופים בינלאומיים כחולי המרכזי של הכלכלה הישראלית, שיעור ההשתתפות הנמוך של ישראלים בכוח העבודה האזרחי, הולכים ומצטמצמים. שיעור ההשתתפות גדל, בעקבות פעולות יזומות של הממשלה לשילוב חרדים וערבים בכוח העבודה ועקב כך שיעור מחפשי העבודה גדל הרבה מעבר לקצב הגידול הטבעי של האוכלוסייה בגילאי התעסוקה.

לכן, האתגר שמוצב לפתחה של ממשלת ישראל הוא כפול. למצוא עבודה לישראלים שמשתחררים מהצבא או מסיימים את לימודיהם וגם למצוא עבודה לישראלים שמשתחררים מהתלות במערכת הרווחה ובוחרים להצטרף למעגל התעסוקה. הממשלה הנוכחית עמדה באתגר הזה, במידה רבה, כאשר מספר המועסקים גדל ב-625 אלף בני אדם במהלך כהונתה. אך הגידול המרשים במספר המועסקים מעורר שאלה חשובה: כיצד נמצאה עבודה ל-625 אלף בני אדם, כאשר נוצרו רק 351 אלף משרות חדשות?

יותר עובדים – פחות שעות

הסבר ראשון לפער מצוי בכך שמדובר בנתונים שונים במקצת. נתון המשרות החדשות מתייחס למשרות שכיר בלבד בעוד שהנתונים בנוגע להיקף המועסקים כוללים גם עצמאים. תשובה נוספת עשויה להימצא בנתונים אודות מספר שעות העבודה השבועיות לעובד ושיעור המועסקים במשרה מלאה. בטבלה שמתחת ניתן לראות כי לצד הגידול במספר המועסקים חל קיטון במספר שעות העבודה השבועיות הממוצע לעובד.

קיטון זה מצביע על כך שמספר שעות העבודה השבועיות במשק לא גדל בהתאם לגידול במספר מועסקים, כלומר, או שיותר אנשים הצטרפו למעגל העבודה במסגרת משרה חלקית, או שיותר אנשים הצטרפו למעגל העבודה אך לא עבדו ברצף לאורך כל השנה. הנתונים אודות היקף המועסקים במשרה מלאה והיקף המועסקים במשרה חלקית מראים כי בעוד שחל גידול של 481 אלף במספר המועסקים במשרה מלאה, חל גם גידול של 119 אלף במספר המועסקים במשרה חלקית. כלומר, חלק ניכר מהמועסקים החדשים אינם עובדים יותר מ-35 שעות בשבוע.

נתון זה מצביע על המורכבות השלישית בהערכת מדיניותה של הממשלה בתחום התעסוקה, לצד הצורך להבחין במגמות ארוכות טווח והחשיבות של מדידת הגידול במשרות ביחס לגידול בביקוש לעבודה. מספר המשרות במשק יכול לגדול ומספר המועסקים יכול לעלות בהתמדה, ובכך להוריד את שיעור האבטלה לרמות שפל חדשות, כפי שראינו בשנים האחרונות. אם גידול זה אינו מתבטא במשרות מלאות אשר יכולות לספק פרנסה טובה למאיישים אותן, הוא אינו טומן בחובו בשורה של צמצום העוני והפערים החברתיים. יתרה מזאת, הוא עשוי להעיד על גידול במספר העובדים העניים, מגמה מדאיגה בפני עצמה שאנו עדים לה בשנים האחרונות.

שלוש המורכבויות הללו אינן גורעות במאום מהעובדה שבמהלך כהונתה של הממשלה הנוכחית אכן נוספו יותר מ-350 אלף משרות חדשות למשק הישראלי, תוך גידול כמעט כפול מכך במספר המועסקים וחשוב מכך, תוך גידול משמעותי בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה. אלו מגמות חיוביות שגם אם החלו לפני כהונתה של ממשלת נתניהו, ממשלה זו יכולה לכל הפחות להתגאות בכך שלא נתנה להן לגווע ואף חידשה אותן לאחר שנתיים של הפוגה בשיאו של המשבר הפיננסי בארה"ב.

לצד הנחת שרווים נתניהו ושטייניץ ממספר המשרות החדשות שנוצרו, עליהם להיות מודאגים מהפער הבולט שבין קצב התווספות המשרות החדשות, שעולה בהתמדה משנה לשנה מאז שנת 2002, לממדי העוני בישראל, שעומדים בעינם כבר שנים רבות.

אין ספק כי עבודה, כל עבודה, זוקפת את קומתו של האדם, יוצקת תוכן לחייו ומצילה אותו מייאוש ומשעמום. אך תכליתה העיקרית היא הפרנסה והרווחה. הגידול במספר העובדים במשרה חלקית, לצד העובדה שהשכר החציוני בישראל עדיין קרוב יותר לשכר המינימום מאשר לשכר הממוצע, מלמדים כי המשק מצליח לייצר לרוב אזרחי המדינה מקומות עבודה, אולי אפילו פרנסה, אך עליו לעבור עוד כברת דרך לפני שנוכל לומר כי הוא מייצר רווחה.