ציפור בין חתולים. מרגל יהודי שברח מאיראן

בחודש יוני נבחר חסן רוחאני לנשיא איראן. כעבור חודשיים הוא נכנס לתפקידו ומאז מתבטא בשפה שנעימה לאוזניים מערביות, מושיט יד לשלום ומכחיש כי ארצו מעוניינת בנשק גרעיני. עוד ארוכה הדרך בטרם יהיה אפשר לקבוע שאיראן צועדת בדרך חדשה, אך בינתיים יכולים האיראנים מכמה צעדים חיוביים של המשטר החדש. אחד מהם למשל הוא ההודעה השבוע על שחרורם של 80 אסירים מהכלא. רובם נעצרו במהומות שפרצו בשנת 2009 לאחר בחירתו מחדש השנויה במחלוקת של מחמוד אחמדינג'אד.

עוד על איראן בחדשות:

לא לחץ יד לאובמה: "רוחאני פחד מהשמרנים"

ארה"ב ואיראן. סיפור על מלחמה ושלום

מי שמביט בסיפוק מה על השינויים שעוברת ארצו באחרונה הוא כושיר כרימי, יהודי איראני בן 44 שנרדף על ידי הרשויות בארצו, ברח ממנה וקיבל מקלט מדיני באוסטרליה. כרימי נולד לאם יהודייה ולאב מוסלמי באיראן של האייתוללות. מילד שגדל בשכונת עוני בטהרן הוא הפך לרופא שערך הפלות באופן לא חוקי וגם למרגל בעל כורחו. "כמו ציפור בחדר של חתולים", כך מתאר כרימי את חייהם של יהודים שחיו תחת משטר האייתוללות בספרו "אני מתוודה".  

כרימי מגולל בספרו את סיפור חייו, את עבודתו למען נשים שהיו קורבנות אונס, את העינויים שעבר על ידי המשטר האיראני ואת מעורבותו בתיק שנרקח נגד 13 יהודים איראנים מהעיר שיראז שנעצרו בתחילת 1999 באשמת ריגול, הועמדו למשפט ונשלחו למאסר. אגב, עונשם של כל ה"מרגלים" הומתק והם שוחרר מהכלא כעבור כמה חודשים.

"שרדתי בזכות האמונה הגדולה באלוהים"

כרימי חי כיום הרחק מאיראן, בעיר סידני שבאוסטרליה. בספרו הוא מספר שלא תמיד ידע שהוא יהודי ושלמעשה הדבר נשמר בסוד ממנו, עד שאמו חשפה עובדה זו בפניו כשהיה בן 5. לכרימי היה קשה מאוד לגדול כיהודי והוא חי כל הזמן בחרדה וניהל חיים כפולים בעודו שומר בסוד על דתו. "כמו ללכת בשדה מוקשים", הוא תיאר את חייו באיראן.

את יכולתו לשרוד הוא מייחס לאמונתו הדתית. "שרדתי בגלל האמונה הגדולה שלי באלוהים ובדת. שמעתי על המקום שנקרא ישראל ועל כך שלכל אחד יש תפקיד והבנתי שאני צריך להיות רופא כדי לעזור לאנשים", כתב כרימי בספרו.

אמו של כרימי נישאה לגבר מוסלמי שכבר היה נשוי לשתי נשים אחרות. כשנכנסה להריון ממנו, הביא אותה למרתף מעופש, שבו נאלצה לגדל את ילדיה לבד למעשה. על רקע המצב הכלכלי הקשה של המשפחה, כרימי נאלץ לעבוד כבר מגיל חמש והתפרנס מעבודות שונות - ממכירת אבטיחים ועד לתיקון אופניים. במקביל, אמו ניהלה רומן עם גבר אחר כדי לממן את משפחתה.

הרומן הסודי שניהלה אמו של כרימי הציב אותה בסכנת חיים משום שהחוק אוסר בפירוש על ניאוף. לדברי כרימי, למרות כל המגרעות של אמו, היא הייתה סמל להישרדות היהודים באיראן. "אף יהודי מעולם לא הפגין תערובת טובה יותר של תושייה ועקשנות מזו של אמא שלי", סיפר. "אמי הייתה מאוד אינטליגנטית וסתגלנית. שרדתי כי שמרתי על אמונותיי הדתיות-יהודיות. אמי לימדה אותי לראות את היופי ואת האהבה. ככה שרדתי בסמטאות של טהרן".

עבר עינויים פיזיים ונפשיים. ספרו של כרימי "אני מתוודה"(עטיפת הספר)

כרימי למד רפואה והתמחה ברפואת חירום, ומצא את עצמו בקשר עם "צבא" של נשים מיואשות, נשים וילדות הרות שרבות מהן נאנסו. בספרו של היהודי איראני נחשף אחד מסודותיו הגדולים - הוא ביצע יותר מ-200 הפלות, ובמקרים רבים אף תיקן את קרום הבתולין נשים שנאנסו. "אונס הוא דבר מאוד נפוץ במזרח התיכון, במיוחד באיראן. זה דבר מאוד מבייש לכן אחוז מאוד גדול מהנאנסות מתאבדות לאחר מכן".

"החיים באיראן - כמו בספר '1984' של אורוול"

הפלות נחשבות על פי חוקי איראן כרצח ומנוגדות לדת האיסלאם. כרימי רק הוסיף לסכן את חייו כשניהל במקביל קריירה של סופר, עובדה שהציבה אותו על הכוונת של הרשויות. בשנת 1998 הוא נעצר ובמשך חודשיים עבר עינויים פיזיים ונפשיים. לבסוף, הוא נשבר תחת העינויים והסכים לרגל עבור רשויות הביטחון ולדווח על יהודים, לרבות קרוביו, עד שהחליט לברוח עם משפחתו מאיראן לטורקיה. כאמור, כרימי סייע למשטרת איראן לבנות תיק נגד 13 היהודים שהורשעו בריגול למען ישראל.

כרימי לא היה היחיד. "יש הרבה איראנים כמוני שחיים חיים כפולים. באיראן הכול אסור, אבל הכול קורה. אסור לשתות אלכוהול ואנשים שותים. אסור לקיים יחסי מין, אך מקיימים יחסי מין", סיפר בראיון שהעניק בשנה שעברה לטלוויזיה האוסטרלית. "לא פחדתי להיתפס אף על פי שהחיים באיראן דומים לחיים שמתוארים בספרו של ג'ורג' אורוול '1984'. כל אחד יכול להיות מרגל פוטנציאלי עבור המשטר. ברור שאני מפחד להיתפס, אך כשאוסרים עליך הכול, אתה מורד בכוונה. כשאוסרים עליך את כל תענוגות החיים, אתה רוצה לשבור את אותם הגבולות ועושה מה שנראה לך נכון. פעמים רבות הסתבכתי בגלל דברים אלה".

את ספרו "אני מתוודה" הקדיש כרימי לזכרו של האג'יב אלקאניאן, היהודי הראשון שהוצא להורג באיראן לאחר המהפכה האיסלאמית של 1979.

לדבריו, אמו נעצרה בעיר איספהאן לאחר פרסום הספר ושוחרר מהכלא לאחר 28 יום בעקבות בעיות בלבה. כרימי טוען שכך נוהג המשטר האיראני כשאינו יכול לתפוס את האובייקט עצמו - הם ממררים את חייהם של קרוביו. למרות זאת, אמו ממשיכה לתמוך בו לחלוטין ואומרת כי היא חיה חיים מאושרים. כמו כן, למרות מעצרה, כרימי מתכנן לכתוב ספר נוסף שיעסוק בקורבנות אונס באיראן.

בשנת 2000 קיבל כרימי מעמד של פליט מסוכנות הפליטים של האו"ם אחרי שנאלץ להמתין 13 חודשים בטורקיה. לאחר מכן הוא קיבל אשרת כניסה לאוסטרליה, עבר לגור בסידני ועובד בה כרופא.