ראש השנה הראשון שלנו אחרי הסרטן

כשקרן שטטר  (37) אדריכלית במקצועה פגשה את דורי שטטר (38), בצפון הודו למרגלות ההימלאיה, היא לא שיערה בנפשה שיהפוך להיות חברה הטוב ביותר עלי אדמות, המאהב שלה, בעלה, אבי ילדיה ושותפה למסע של החיים. "דורי ראה אותי בשעת שקיעה יושבת על אדן חלון החדר שלי בגסט-האוס" מספרת קרן בפגישה שקיימנו השבוע.

עוד בנושא:

היום שאחרי: השפעת סרטן השד על מיניות האישה

ידעתי שאחרי שאנצח את הסרטן אמצא אהבה

מדברים על זוגיות בפייסבוק של יחסים 

"הוא פשוט עבר ברחוב. למחרת נפגשנו קבוצה של ישראלים, בבית הקפה המקומי, והיתה כימיה מיידית. כשדורי הלך, היה שם רגע שבו ידעתי שהוא האיש שלי ולכן דאגתי שהספר שהוא השאיל לי לקריאה יישאר אצלי 'במקרה'. בואי נגיד שהרגשתי שאני חייבת להכיר את האדם הזה לעומק אז עשיתי כל מה שאפשר כדי לוודא שניפגש שוב, וכך היה - כשחזרתי לארץ הוא יצר איתי קשר על מנת לקבל את הספר שלו בחזרה, ומאז אנחנו בלתי נפרדים".

כשאני שואלת על הצעת הנישואין, קרן מחייכת מפה לאוזן ומתארת את הרגע הגורלי כל כך בערגה: "דורי ואני טסנו לטיול של שנה באפריקה. טיילנו מדרום אפריקה ועד אוגנדה בגי'פ, והצעת הנישואין ארעה חודשיים אל תוך המסע.

"אחרי שבועיים התחתנו בקייפטאון על הר הסיגנל היל, עם רבי, חופה וחבר'ה מהגסט-האוס. לא יכולתי לייחל לחלום טוב יותר מזה", צוחקת קרן. "כשחזרנו לארץ בתום הטיול, חגגנו עם המשפחה והחברים בחוף פלמחים".

מגן העדן לגיהינום

אם אתם מניחים בשלב זה של הקריאה כי מדובר בסיפור אהבה חובק עולם ורומנטיקה ותו לא, זה כנראה הזמן לחשוף בפניכם שקרן ודורי הם לא רק שני אנשים שמצאו דרך משותפת, הם גם אחד הזוגות הכי חזקים שיצא לי להכיר.

מסעם המשותף בן השנה באפריקה בו נאלצו להתמודד עם תלאות הדרך ואתגרי היבשת המדברית והדי מסוכנת הזאת, בנה וייצב זוגיות שהשתרשה והתעצמה עד להתמודדות עם האתגר הקשה מכל של חייהם עד כה: הסרטן של בתם הקטנה.

לזוג שטטר שלושה ילדים שהגיחו לעולם לאחר ארבע שנים של טיפולי פוריות. יהל - בנם הבכור בן ה-6, ו"הבוטנים שלי" (כך מכנה אותם קרן) - התאומים – הבן נטע והבת תמרה, בני השלוש. כשמלאו לתמרה שנה ושמונה חודשים, התגלה בגופה הקטן סרטן בכבד. הסרטן היה בדרגה 4, שלב מאוחר, כמעט מאוחר מידי.

בחרה בחיים. קרן ובתה תמרה(קרן שטטר)

כשאני מבקשת מקרן לתאר לי את אותו רגע אומלל בו היא ודורי נחשפו לכך לראשונה, אני מתקשה לנשום ומרגישה שאני תלויה על חודן של המילים הבוקעות מגרונה של קרן. "נכנסנו לחדר עם תמרה שישנה בעגלה. פרצתי בבכי עוד לפני שנאמרה מילה", מתארת קרן. "היו שם כמה רופאים, כל אחד דיבר בתורו ובישר לנו על המחלה הנוראית הזו שתקפה את התינוקת שלנו. כל משפט שנאמר הקטין את החדר וסגר אותו עלינו יותר.

"היתה תחושה של מוות באוויר. הרגשנו כאילו הציבו אותנו מול כיתת יורים. התרסקנו, בכינו, התחבקנו, היינו המומים. הרופאים בארץ לא נתנו לתמרה הרבה סיכויים. אמרו שהגידול לא נתיח ושבמקרה הכי טוב זה ייגמר בהשתלת כבד".

"מאותו הרגע", רעד קולה של קרן, "החלטנו לצאת למלחמה. מלחמה עקובה מדם. מלחמה שקיווינו בכל מאודנו לנצח בה. לא ידענו איך נחזור ממנה, אבל היה ברור לשנינו שאנחנו לא הולכים לוותר עליה ולהפוך את תמרה למושתלת איבר לכל חייה. הפתרון, ידענו, נמצא אי שם, ועלינו לעשות כל שביכולתנו כדי למצוא אותו.

"התחלנו לקרוא על המחלה באינטרנט. הלילות הפכו למסויטים, לילות שלא ניתן בכלל לתאר או להכיל. הייתי מנערת את עצמי בכוח כדי להתעורר למציאות, והמציאות - היא הפכה לסיוט. לא רציתי לקום אליה אך לא היתה ברירה. החלטנו לשנות את המציאות ולהילחם על ניתוח במקום השתלה".

איך שורדים את האימה, את חוסר הידיעה כזוג, כמשפחה, איך רואים את האור?

"דורי הוא החבר הכי טוב שלי עלי אדמות, 'הקארמה שלי'. דורי הוא אהבת חיי ובתקופה ההיא לא היינו רק זוג, הפכנו ליחידה צבאית היוצאת למלחמה ומגייסת את כל מה שיש בתוכה על מנת לשרוד, לנצח ולחיות. נשברנו אלפי פעמים ביום כל אחד בתורו. פעם אני הייתי אוספת את דורי, ופעם הוא היה מקלף אותי מהרצפה".

מלחמה על החיים

לאחר חיפושים בלתי נלאים קרן ודורי מוצאים רופא אחד בצד השני של העולם שמוכן להציל את חייה של תמרה. קרן משתפת: "לא היה לנו ביטוח ולא חסכונות, היה לנו מינוס בעו"ש, ילדה גוססת ורופא אחד המוכן להציל את תמרה שלנו. ארזנו את שלושת ילדינו וטסנו אליו לניו יורק".

ב-2 למאי, 2012 קרן החליטה לשבור שתיקה ארוכה ולשתף בדף הפייסבוק שלה את החברים והמשפחה: "נעלמתי לכם", היא כתבה. "חלקכם שואל אם הכל בסדר, לחלקכם סיפרתי שלא. עוד מעט השיער שלה, הפלומה העדינה שלה תתחיל לנשור. עוד מעט נטוס כולנו לניו יורק למצוא לתמר רפואה שלמה. ולכם חברים שלי, אני רוצה לספר ראשונים שיצאתי למלחמה וכשאחזור אספר לכם שניצחנו!".

היה זה פוסט ראשון מיני רבים שכתבה קרן ועתידים לתאר את תהליך ההתמודדות שלה ושל בן זוגה עם המחלה הפתאומית. לדבריה של קרן, הפוסטים הללו היו גם חלק מתהליך שעברה כדי לשמור על שפיותה. "הכתיבה היא ששמרה על שפיות דעתי", היא מספרת ומוסיפה: "תיעדתי בכל יום מלחמה עקובה מדם, מסע בעל כורחנו להצלתה של תמרה, פרי אהבתנו".

תמונת הניצחון. משפחת שטטר בניו יורק(אפרת חזות)

צירים של זמן

התיעוד האין סופי בזמן אמת של קרן בדף הפייסבוק שלה הפך לספר "צירים של זמן", ספר שכל הכנסותיו תרומת קודש לאגודה המופלאה "חברים לרפואה". בספר קרן מתארת את תלאות המחלה, כותבת על חיים שנעצרים פתאום, על תקוות גדולות, אהבה לילדים, אהבה בין תאומים ואהבה ברשת החברתית עד לפוסט הניצחון המיוחל.

"החלטתי להוציא את הספר עבור כל אותם קוראים, חולים ומשפחותיהם, ועבור סתם אנשים טובים שהלכו לאיבוד בדרך. יש בו הרבה כאב, ניסיון ובעיקר אהבה. הספר אינו מתיימר למצוא פתרון למחלת הסרטן או לשרטט את הדרך הבטוחה לנצח אותה, אך הרגשתי שהדרך שעברנו, זה שלקחנו את האחריות לידיים, הבחירה שלנו בחיים והנס הזה שקרה לנו, חייבים לצאת לאור".

זהו בעצם ראש השנה הראשון שלכם אחרי המחלה.

"זה נכון. בראש השנה שעבר, לתמרה היה עדיין סרטן. היינו בעיצומו של טיפול כימותרפי ואשפוז ארוך שנמשך יותר משבועיים בבידוד ובארץ ניכר, והאור היחיד שראינו ונאחזנו בו היה האור בעיניה של תמרה שלרגע לא כבה, שנאחז בחיים, שניצח מהרגע הראשון. תמרה נותחה בניו יורק ואחרי בדיקת הסיטי והסריקות שיצאו נקיות, בדיקות הדם שיצאו חיוביות, הבנו שסוף סוף הסרטן עזב את גופה הטהור של תמרה, והגיע הזמן שלנו לחזור לארץ".

מה היית רוצה למסור לזוגות הנמצאים באותה הסיטואציה וחווים ברגעים אלה את אותו המשבר?

"המסר שלי הוא להפוך לחזית אחת. לדבר על הכל, להשמיע את הכל ולא לשמור כלום בבטן. להקיא את הטוב הרע וגם המכוער. זה נכון, הזוגיות והסקס מונחים בצד ומי בכלל חושב עליהם, אבל כשהזוגיות טובה מלכתחילה והסערה חולפת, לשם חוזרים לאט ובהדרגתיות".

קרן מבקשת מהורים לילדים חולי סרטן שלא להסתמך על דעה רפואית אחת. "לכו אחרי הלב והתחושה הפנימית שלכם, ותחפשו את הפתרון הכי טוב לילדים שלכם  - גם אם צריך להרחיק עד קצה העולם. בסופו של יום הם אך ורק באחריותנו, ועלינו כהורים ללכת לישון בלילה עם התחושה שעשינו כל מה שיכולנו על מנת להציל אותם".

ביום ההולדת האחרון. התאומים נטע ותמרה(קרן שטטר)

את מרגישה שהשתנית?

"לגמרי. קרן של היום היא קרן בפוסט טראומה. אני עדיין בחרדה, עדיין פוחדת ועדיין לא בטוחה במאת האחוזים שהמחלה לא תחזור. תמרה בריאה כבר למעלה משמונה חודשים ואנחנו בארץ, מנסים לחזור לשגרה. אבל כל עוד לא יעברו שנתיים מתום המחלה (תקופת הזמן שלאחריה לסרטן סיכויים קלושים לחזור), לא אהיה שקטה לחלוטין".

"עזבתי כרגע את תחום העיסוק שלי (אדריכלות), ואני מפרגנת לעצמי זמן שיקום. הגשמתי חלום ואני משדרת תכנית מוזקלית משלי הנקראת "קרן במחתרת" ברדיו האנטרנטי של רועי שוחט, וזה לגמרי עבור הנפש שלי.

"אני פחות מתרגשת מדברים שקורים, פחות נשארת במקומות או בסיטואציות שלא עושות לי טוב, יותר מעיזה והרבה פחות דרמתית. היום, כשאני נמצאת עם הילדים שלי, אני לא חושבת כמו פעם מה לעשות איתם בכל רגע נתון או איך להעסיק אותם, אני פשוט נמצאת איתם יחד במרחב".

מה היית מאחלת לכם לראש השנה הזה?

"שגרה! היום אני יודעת שזה אחד השיעורים שלי - לחיות בשלום עם השגרה, לאהוב ולטפח אותה, וחוץ מזה כלום. כל מה שרציתי בחיים האלה - השגתי".

קרן ודורי רואים עצמם כהורים שלא ראו ברירה אחרת חוץ מלהציל את תמרה שלהם, אבל אני חושבת שקרן ודורי הם "גיבורי-על" אמיצים שלא נתנו לסערה להכניע אותם, שראו את האור גם בימים מעורפלים של חושך ואי ודאות, שהיתה להם מטרה אחת משותפת והם חברו יחדיו לא רק על מנת לשרוד את המשבר הזה, אלא גם כדי לחיות יחד בסיומו. בעיני, ראש השנה הזה הוא לידה מחדש של תמרה שלהם. "ראש השנה" הזה הוא ההתחלה של המשך חייהם.

שנה טובה!

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק