עזב את ההיי-טק, הפך לנגר, היום מנכ"ל

קשה לעמוד על הרגע המדויק בו התסכול התחיל לבצבץ מבעד לסדקים של החומה המושלמת - איש היי-טק, שמועסק בחברת סטארט-אפ עם תנאים מעולים ומשכורת גבוהה. אבל את הבוקר שבו נפלה ההחלטה לעשות שינוי, אני זוכר דווקא היטב: פקחתי את העיניים, הסתכלתי על התקרה ואמרתי לעצמי שזה יהיה הבוקר האחרון בו אקום לעבודה אפורה ומשעממת, בלי חיוך וללא תחושת סיפוק אמתית.

איך נראים המטבחים של נובו מטבחים? צפו בראיון עם אבינועם

המחשבה על ימים שלמים של ישיבה מול מחשב במשרד קטן, מתחת למנורות פלוריסנט במטרה לחפש פסיק אחד קטן ובודד שמשבש את שורת הקוד - הייתה בלתי נסבלת. כל מה שהיה חלק מזה, הפך בן רגע לבלתי נסבל עוד יותר - סדר היום הלא משתנה, ההומור של הקולגות על שפת התכנות, הישיבות הארוכות ולאחריהן ארוחת הצהריים הדשנה ויותר מכל -  הידיעה שלמחרת יגיע יום זהה לקודמו. הבנתי שאם אני אעסוק בתחום שאני טוב בו ומצליח להפיק ממנו הנאה, אני אצליח. לא הייתה מבחינתי אפשרות אחרת.

עשיתי שינוי - לכתבות הקודמות בסדרה 

• נמאס לי מעולם הפרסום, אז הפכתי לציירת
• נמאס מעולם הפרסום, אז הפכתי לציירת. צפו
• צפו: כך הפכתי מעורכת דין לאחות
  

כשנזכרתי בתקופה בה הייתי מאושר

גם את התואר הראשון שלי בחרתי באותו האופן - היה לי ברור שתואר ראשון בפילוסופיה הוא לא משהו שמתפרנסים ממנו בעולם האמיתי אבל הלימודים ריתקו אותי. כשעברתי ללימודי תכנות ומחשבים - רבים ממכרי חשבו כי מדובר במעבר מוזר, אבל דווקא מי שבקיא בתחום יעיד כי מדובר במעבר הגיוני וטבעי, שכן פילוסופיה טומנת בחובה המון לוגיקה וכללים.

באותו בוקר גורלי, בגיל 33, נזכרתי כי התקופה של התואר הייתה אחת הטובות בחיי - הפקתי עניין מהלימודים וגם מעבודה בתור סטודנט בנגרייה של דודי. לא היה לי ספק שזאת הייתה תקופה בה הייתי מאושר. היה לי חשוב לקחת פנייה נכונה בצומת בה עמדתי והחלטתי לקבל החלטה שקולה. טסתי לדרום אמריקה לשלושה חודשים, בהם היה לי שפע של זמן להיכנס לתוך עצמי ולהבין מה אני באמת רוצה לעשות. הכיוונים היו מגוונים, אבל דבר אחד היה לי ברור - אני רוצה לעבוד עם אנשים.

 באותו שלב נזכרתי, כי לפני שטסתי, שמעתי על נגרייה קטנה בירושלים שעומדת לסיים את פעילותה. החלטתי לקנות אותה ומשם הדרך הייתה קצרה - שכרתי חלל ברחוב אגריפס בעיר באמצעות כספי הפיצויים והתחלתי ליצור - עבדתי עם הידיים אבל בעיקר עם הלב.

מפעל נובו מטבחים בירושלים. החל כנגרייה(יח"צ)

כבר היתי נשוי ואשתי היתה בהריון - אבל  מנעד הקולות הרחב ששמעתי מהאנשים מסביבי, הפך ללא רלוונטי - בין אם אלו שטענו שמדובר במעשה לא אחראי ולא חכם בעליל, ובין אם אלו שראו בכך אומץ ודהירה לצורך מימוש תשוקה מקצועית. רבים לא הבינו איך אני מסוגל לוותר על התנאים ויותר מזה - על התואר הנחשק של "איש היי-טק", ו עוד בעבור תואר חדש ונטול אטרקטיביות של "נגר". אך לי זה לא היה לי אכפת. ידעתי שקורה לי משהו טוב.

עובד קשה - אבל מאושר

בניגוד לסיפורים רבים על התחלה המלווה בקשיים -  תחילת הדרך במקרה שלי, הייתה מעל כל הציפיות והחלומות. המציאות היומיומית שלי הפכה לכאורה להרבה יותר מורכבת, סיזיפית וקשה - אך זה לא הרגיש לי כך בכלל. נהניתי מהתקשורת והעבודה עם האנשים, מהריח של העץ ומהידיעה שבכל בוקר אני קם במטרה ליצור משהו חדש. 

הנגרייה שילשה בתוך כחודש את מחזורי המכירות שלה ומהר מאוד היו לי יותר הזמנות ממה שיכלתי לייצר. בשלב זה הגיעה ההחלטה העסקית לעסוק רק בייצור מטבחים ושנה וחצי לאחר מכן כבר פתחתי סניף הראשון של רשת "נובו מטבחים" בירושלים. חלפו קצת יותר מ-12 שנים וכיום אנחנו מעסיקים עשרות עובדים ופותחים סניף חמישי בכרמיאל, שמתווסף ל-4 הסניפים בתל אביב, בית שמש, מודיעין וירושלים.

אין ספק כי בתקופה שבה קיבלתי את ההחלטה לעבור מקצוע, התנאים היו נוחים מבחינתי באופן יחסי. היום, עם שלושה ילדים ומשכנתא, היה הרבה יותר קשה לקחת את הסיכונים שלקחתי בזמנו. עם זאת אני מאמין שלו הייתי ממתין - גם בשלב זה של החיים הייתי בוחר בכך, כי לא היתי יכול להמשיך לחיות בלתי נסבלים מבחינתי.

היום בגיל 45, אני שולט בסדר היום שלי ובכמות העובדה שלי, בהתאם ליכולות ולרצון שלי. אם שואלים אותי האם חיי אפורים - אני יכול להגיד בלב שלם שהחיים שלי מלאים בצבע, אף יום לא דומה לקודמו ואני זוכה לפגוש כל יום עשרות אנשים חדשים. אז נכון שלוח הזמנים שלי מפוצץ בפגישות ואני עובד הרבה יותר קשה מבעבר - אבל אני מאושר. אני מאושר שהקשבתי לעצמי.

אבינועם אילוז הוא מנכ"ל "נובו מטבחים", נשוי ואב לשלושה, מתגורר במודיעין