שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מומחים עונים: יש סיכוי לתרופה לאלצהיימר?
    למה עד היום לא נמצאה תרופה יעילה למחלת האלצהיימר הקשה? מה כוללים שלבי המחלה השונים - ומי נמצא בסיכון גבוה ללקות בה? חוקרים מציגים את תמונת המצב העדכנית ביותר על המחקרים שנעשים כיום בתחום בישראל ובעולם. כתבה שישית בסדרה שחושפת את סודות המוח האנושי

    דמנציה הקשורה בהזדקנות נצפתה לאורך הדורות, אך רק בשנת 1906 קשר החוקר הגרמני ד"ר אלואיס אלצהיימר בין תופעה פתולוגית שמצא במוח לבין המחלה שלימים נקראה על שמו.

     

    שותפו למחקר, ד"ר אמיל קרפלין, סבר כבר אז כי מחלות נפש קשורות לשינויים פיזיולוגיים המתרחשים במוח. השניים ביצעו ניתוח שלאחר המוות באישה שסבלה מבעיות קשות של בלבול, אובדן זיכרון וכדומה, וגילו במוחה כמויות גדולות של צברים חוץ-תאיים (פלאק) לצד צברים תוך-תאיים. תופעה זו היא שמגדירה עד היום את מחלת האלצהיימר, אף שקיימים גם גורמים אחרים לדמנציה, שאינם כלולים בהכרח בהגדרת המחלה.

     

     

    הכתבות הקודמות בסדרה:

     

    על פי ההערכה, יש היום בעולם כ-36 מיליון חולי אלצהיימר. בארצות הברית היא נחשבת לגורם התמותה הרביעי בשכיחותו בקרב מבוגרים, ומספר החולים עומד על כארבעה מיליון. בישראל חיים היום כ-70,000 חולי אלצהיימר, ומספרם צפוי לגדול לכ-120,000 עד שנת 2020. נתון נוסף הראוי לציון: ההוצאה הכוללת על טיפול בדמנציה בכל העולם מגיעה ל-554 מיליארד אירו בשנה!

     

    הסיבה העיקרית לעלייה בתחלואה היא הזדקנות האוכלוסייה: אלצהיימר היא בדרך כלל מחלה של הגיל המבוגר, וככל שעולה תוחלת החיים עולה באופן טבעי גם שכיחות המחלה. עם זאת, קיים היום ויכוח בין החוקרים וחלקם סבורים שהתפתחות הרפואה המודרנית, העלייה ברמת ההשכלה והשיפור באיכות החיים עשויים לדחות את הופעת המחלה אצל אנשים מבוגרים ואף למנוע אותה.

      

    מי מצוי בסיכון לאלצהיימר?

    גורם הסיכון העיקרי למחלת אלצהיימר הוא כידוע הזקנה. עם זאת, הגורמים הספציפיים למחלה עדיין אינם ידועים בבירור, ואצל רוב החולים מדובר ככל הנראה בשילוב בין גורמים גנטיים לגורמים סביבתיים.

     

    הגן המקושר היום יותר מכל לאלצהיימר מפעיל חלבון נושא שומנים בשם אפוליפופרוטאין. לחלבון זה שלושה מופעים שונים בגנום האנושי: ApoE2, ApoE3 ו-ApoE4, ומחקרים הראו כי יותר ממחציתם של חולי האלצהיימר הם נשאי גרסת ApoE4 של הגן. לפיכך, נחשב הגן לגורם סיכון משמעותי למחלה. כמו כן, ידוע כי במקרים נדירים המחלה עוברת בתורשה, וקשורה במוטציות בגנים האחראים ליצירת הצברים החוץ-תאיים במוח.

     

    הגורם הסביבתי הבולט ביותר שאנו מכירים הוא ההשכלה. מסתבר כי ככל שהאדם צובר השכלה רבה יותר, כך פוחתים סיכוייו לחלות באלצהיימר. מדענים סבורים כי השכלה נרחבת מספקת למוח מעין עתודה של תאי עצב ותקשורת בין-תאית, שמעכבת או אף מונעת את התפתחות המחלה.

     

    מהם תסמיני המחלה?

    מקובל היום לחלק את התפתחות המחלה לשבעה שלבים, על פי שיטה שפותחה בידי פרופ' בארי רייזברג מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק:

     

    שלב א': תפקוד תקין

    החולה מתפקד באופן תקין לחלוטין, אף על פי שהמחלה כבר החלה להתפתח במוחו. בשלב זה החולה וסביבתו אינם מודעים כלל ל"פצצת הזמן המתקתקת", וגם רופא מומחה לא יוכל לאבחן את המחלה. הדרך היחידה לגלות כי האדם אכן לקה באלצהיימר היא בניתוח שלאחר המוות. שלב א' עשוי להימשך בין שלוש שנים ל-20 שנה.

     

    שלב ב': לקות קוגניטיבית קלה מאוד

    החולה חש בהפרעות שאינן חורגות מגבולות הקושי הנורמלי בגיל מתקדם. הוא עשוי, לדוגמה, לשכוח היכן הניח את משקפיו או את שמו של אדם שפגש. רופא לא יוכל עדיין לאבחן את המחלה, וגם קרוביו של החולה לא יבחינו בקשיים מיוחדים.

     

    שלב ג': לקות קוגניטיבית מתונה

    הקשיים בריכוז ובזיכרון גוברים. החולה מתקשה לקלוט מידע חדש, למצוא מילים ושמות מתאימים, לבצע תכנון לטווח ארוך ועוד. אנשים שנמצאים איתו במגע קבוע כבר מבחינים שהוא אינו כתמול שלשום. חלק מהחולים מאובחנים בשלב זה.

     

    שלב ד': לקות קוגניטיבית בינונית

    שלב זה, המוגדר כשלב המוקדם של מחלת אלצהיימר, מאובחן באמצעות שאלון המכונה "מיני מנטל". החולה מתקשה בביצוע מטלות מורכבות שדורשות ארגון ותכנון, כמו תשלום חשבונות, ארגון ארוחה או חישובים מתמטיים. הוא שוכח אירועים מהעבר הקרוב ולעתים גם מהעבר הרחוק יותר. כמו כן, חלים שינויים באישיותו ובמצב רוחו, והוא הופך שקט ומופנם, בעיקר במפגשים חברתיים. תוחלת החיים הממוצעת שלחולה שאובחן בשלב זה היא ארבע עד שש שנים.

     

    שלב ה': לקות קוגניטיבית בינונית עד חמורה

    החולה אינו זוכר עובדות בסיסיות כמו היכן הוא נמצא, מהי כתובתו ומהי השנה הנוכחית. הוא מתקשה להתאים את לבושו לעונה, לתפקד באירועים חברתיים ועוד. רוב חולי האלצהיימר נזקקים בשלב זה לעזרה בתפקוד היומיומי. עם זאת, רובם מסוגלים עדיין לזכור את שמם ואת שמות בני המשפחה הקרובה.

     

    שלב ו': לקות קוגניטיבית והתנהגותית חמורה

    בשלב זה מתווספות לקשיים הקוגניטיביים המחמירים גם הפרעות קשות באישיות ובהתנהגות. לדוגמה, החולה מתקשה לשלוט בסוגרים ועלול לצאת מהבית מבלי להתלבש. הוא נוטה לשוטט ועלול לאבד את דרכו, גם בסביבה שהייתה מוכרת לו בעבר. תופעות פסיכיאטריות כמו מחשבות שווא, הזיות פרנואידיות והתפרצויות זעם מאפיינות אף הן את השלב הזה. חולה בשלב זה זקוק לסיוע צמוד ולהשגחה מתמדת.

     

    שלב ז': לקות קוגניטיבית והתנהגותית חמורה מאוד

    השלב הסופי של מחלת אלצהיימר. החולה מאבד את היכולת לדבר, לחייך, להגיב לסביבתו ולשלוט בתנועותיו. הוא זקוק לעזרה כדי לעמוד ולשבת, וגם כדי להחזיק את הראש זקוף. חוסר התנועה מוביל בסופו של דבר לניוון שרירים.

     

    מחשבות שווא, הזיות פרנואידיות והתפרצויות זעם. השלב השישי (צילום: shutterstock)
    מחשבות שווא, הזיות פרנואידיות והתפרצויות זעם. השלב השישי(צילום: shutterstock)

      

    מה קורה למוחו של אדם עם אלצהיימר?

    במוחו של חולה אלצהיימר ניתן להבחין במספר תופעות פתולוגיות. הראשונה היא ירידה משמעותית בתפקוד תאי העצב, בתהליך שניתן להשוותו לאובדן תוכנה במחשב: המוח מאבד קשרים בינתאיים (סינפסות), שבלעדיהם לא מתקיימת תקשורת בין תאי העצב, וגם כושר ההולכה בתוך התאים עצמם פוחת. במקביל, מתרחש אובדן "חומרה", והמוח הולך ומצטמק.

     

    ההידרדרות מלווה בתהליכים דמויי דלקת במוח. הצברים החוץ-תאיים (פלאק), שזוהו לראשונה על ידי ד"ר אלצהיימר, מופיעים במוח עוד לפני הופעת התסמינים הקליניים, והצברים התוך-תאיים מתגברים עם התפתחות המחלה.

      

    מדוע לא נמצאה עד היום תרופה יעילה?

    ידוע כי אורח חיים נכון - הכולל השכלה ופעילות קוגניטיבית, תזונה בריאה, פעילות אירובית ותעסוקה מעשירה - יכול בהחלט לסייע במניעת המחלה הקשה או לפחות בדחיית הופעתה. אנו, כמדענים, כמובן איננו מסתפקים במענה זה ומנסים למצוא לאלצהיימר טיפול רפואי נגיש ויעיל שימגר את המחלה וימנע סבל רב.

     

    לצערנו, על אף המאמץ הנרחב, הניסויים הקליניים שנערכו עד היום ברחבי העולם לא הביאו לתוצאות המקוות. ראשית, משום שככל הנראה עדיין איננו מבינים את המחלה ואת מנגנוניה לעומקם, ולפיכך גם פיתוח התרופות אינו מושכל דיו. שנית, מומחים רבים סבורים כי בתהליך ההידרדרות של אלצהיימר קיימת נקודת אל-חזור, וכדי לרפא אותה חייבים להגיע לאבחון ולהתחיל בטיפול לפני אותה נקודת זמן.

     

    סברה נוספת היא שעלינו לחלק את אוכלוסיית החולים לתת-אוכלוסיות, ולפתח עבור כל קבוצה - ובהמשך גם עבור כל חולה - רפואה מותאמת אישית. ולבסוף, ייתכן בהחלט שלא די בשיטת טיפול אחת, ויש לתקוף את המחלה מכיוונים רבים בו-זמנית.

     

    מהן הגישות הטיפוליות שמציעים החוקרים?

    חוקרים בכל העולם מנסים כיום למצוא את המפתח למיגור האלצהיימר. הם מזינים זה את זה ברעיונות חדשניים ללא הרף, ומחקרים רבים מגיעים לשלב הניסויים הקליניים. בין הגישות המעניינות שנבחנות היום אפשר למצוא: עיכוב התפתחותם של הצברים הפתולוגיים במוחם של החולים; טיפול בנוירו-סטרואידים המשפיעים על תאי גזע במוח, שהעלה תוצאות מעניינות בשלב הראשוני; ורעיון חדש הגורס כי יש לעכב תגובה חיסונית מוגברת בשלב הקודם להופעת המחלה.

      

    המחקר הישראלי בתחום האלצהיימר הוא מהמתקדמים והמובילים בעולם, ואוניברסיטת תל אביב לוקחת בו חלק פעיל ביותר. אחד מכיווני המחקר המרכזיים שלנו מתמקד בגורם הסיכון הגנטי המוכר למחלה, שכבר הוזכר בתחילת הכתבה: 4-ApoE, גרסה של הגן האחראי לחלבון אפוליפופרוטאיןE, המצויה אצל כמחצית מחולי האלצהיימר.

     

    גישה זו אף עמדה במרכז הכנס הבינלאומי ה-21 לחקר מחלת האלצהיימר, שנערך באוניברסיטת תל אביב ביולי 2013. בכנס הוצגו גישות טיפוליות חדשניות משני סוגים: חלקן שואפות לתקן ולפצות על תכונה טובה שחסרה בגן הפגום, ואילו האחרות מנסות לנטרל את הגן לחלוטין ולבטל את השפעתו הרעה.

     

    שני הכיוונים הראו עד כה תוצאות ראשוניות חיוביות בעכברי מודל לאלצהיימר. פרופ' מיכאלסון מוביל כיוון מחקרי שמנסה להבין את מנגנוני הפעולה של אפוליפופרוטאיןE מחד גיסא, ושיטות חדשניות לביטול פעילותו המזיקה מאידך גיסא.

     

    כיוון מחקרי אחר, שאותו מובילה פרופ' אילנה גוזס, שואף להגן על המוח באמצעות חומר חלבוני בשם NAP, שהתגלה לפני שנים אחדות במעבדתה של פרופ' גוזס. ה-NAP משפיע על חלבון מוחי חיוני הקרוי TAU, אחד החומרים שיוצרים משקעים פתולוגיים במוחם של חולי אלצהיימר. מאמציה של פרופ' גוזס הובילו להקמתה של חברה ביוטכנולוגית שפיתחה תרופה ניסיונית בשם Davunetide המבוססת על NAP. בניסויים קליניים הצליחה התרופה לשמר פעילות קוגניטיבית בחולי טרום-אלצהיימר בסיכון גבוה.

     

    אלצהיימר איננה מחלה אחת אלא מחלות שונות, לכן נדרשת גישה רחבה ורב-תחומית לפיתוח ריפוי עתידי. 

     

    פרופ' אילנה גוזס היא מופקדת הקתדרה ע"ש לילי ואברהם גילדור לחקר גורמי גידול, ראש מרכז-על אדמס לחקר המוח וחוקרת במחלקה לגנטיקה של האדם וביוכימיה בפקולטה לרפואה ובית ספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב.  

     

    פרופ' דני מיכאלסון מנהל מרכז רבין לנוירוביולוגיה, מופקד הקתדרה לחקר תהליכים מולקולאריים בניוון העצבי ע"ש מרים לבך וחבר במחלקה לנוירוביולוגיה בפקולטה למדעי החיים ובבית ספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב.

     


     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מומחים עונים: יש סיכוי לתרופה לאלצהיימר?"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Shutterstock
    אצל רוב החולים מדובר ככל הנראה בשילוב בין גורמים גנטיים לגורמים סביבתיים. אלצהיימר
    צילום: Shutterstock
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים