שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock
    מרוץ לזהב ונפט. הפוליטיקה של הקוטב הצפוני
    קנדה ערכה אימונים, רוסיה שלחה חטיבות צבא וצוללות וגם סין מביעה עניין: האזור הארקטי עשיר במיוחד במשאבי טבע לא מנוצלים, ומדינות רבות מבקשות לשים את ידן עליהם. צבא וביטחון במקום הצפוני ביותר בעולם

    לאורך שני העשורים האחרונים, אזור הקוטב הצפוני (האזור הארקטי) מעורר עניין רב בקרב חוקרים ממגוון תחומים. אין זה מפתיע בהתחשב בטווח הרחב של הנתונים שנוגעים להבנות שלנו בנוגע למהו באמת הקוטב הצפוני, ובניסיונות לזהות את ההיבטים החשובים ביותר בהבנת המתרחש בו.

     

    "מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:

    ישראל-ארה"ב: יחסים מיוחדים עם כוכבית / ד"ר נעם כוכבי

    בהישמע אזעקה, אתם רשאים לזפזפ למונדיאל / ד"ר גליה בר נתן 

    צלקת פתוחה: נפאל הרחוקה, הרחוקה מפיוס / עו"ד תמר לוסטר וד"ר סיגל הורוביץ

    לידיעת הקורא רוחאני: שלום הוא עסק מסוכן / אלברט ב' וולף

     

    מעניינת לא פחות היא העובדה שחוקרים של יחסים בינלאומיים השתרכו מאחורי מקביליהם בתחומים אחרים, כמו אנתרופולוגיה, ביולוגיה לימודי סביבה ותחבורה. כעת, כשחוקרים של יחסים בינלאומיים מתחילים להקדיש יותר תשומת לב לעניינים הפוליטיים בקוטב הצפוני, המורכבויות והסכסוכים האפשריים צצים מעל לפני השטח.

     

    אזור נחשק. הקוטב הצפוני (צילום: shutterstock)
    אזור נחשק. הקוטב הצפוני(צילום: shutterstock)
    ברמה העובדתית, אזור הקוטב הצפוני כולל את האזור שצפוני למעגל הארקטי. אזור זה כולל בערך עשרים מיליון קילומטרים רבועים ומהווה כארבעה אחוזים משטח כדור הארץ. במרחב הגיאוגרפי הזה מתנהלות שמונה מדינות ארקטיות - קנדה, ארצות הברית, רוסיה, נורבגיה, שבדיה, פינלנד, דנמרק ואיסלנד. כארבעה מיליון בני אדם חיים באזור הארקטי, רובם ברוסיה או בקהילות הארקטיות האירופאיות שמייצגים מגוון קבוצות אינואיטיות או אבוריג'יניות.

     

    הטמפ' עלו, הקרח נמס והפוטנציאל התגלה

    בין הסיבות המרכזיות לכך שאסכולות שונות ביחסים בינלאומיים טרם אימצו לחיקן את האזור הארקטי כאיזור מרכזי למחקר היא שעד לאחרונה ההיבטים הפוליטיים של "הצפון הרחוק" התמקדו רק בדיונים צרים סביב הגנה אווירית, ניסויי טילים, מרחבי טיסה וטיסות מודיעין בהקשר של המלחמה הקרה. בנוסף, הגישה לאזור הארקטי הייתה מוגבלת יחסית, מכאן שלא הייתה נוכחות משמעותית באזור מעבר לאוכלוסיות המקומיות והמצומצמות.

     

    כשהטמפרטורות באזור החלו לעלות, והקרח נמס עוד ועוד, גדלה משמעותית היכולת של מדינות להגביר את הנוכחות שלהן באזור, ועוד יותר מכך גדלה הציפייה לעליייה בזמינות של שפע המשאבים הטבעיים שבאזור. זמינות המשאבים והאפשרות להפיק מהם רווחים הובילו לעניין מצד מדינות, תאגידים, ארגונים לא-ממשלתיים ומוסדות בינלאומיים, שבעבר לא גילו עניין באזור הארקטי. אף שעדיין קיימים אתגרים אדירים בכל הנוגע לגישה לאזור, הרי שהשאיפות והתוכניות של המדינות הארקטיות, מדינות נוספות ותאגידים רב-לאומיים נמצאות בשיא חסר תקדים.

     

    לפי הסקר הגיאולוגי של ארה"ב מ-2008, האזור הארקטי עשיר במיוחד במשאבים טבעיים לא מנוצלים. הסקר טען שהאזור מכיל כ-30 אחוזים מעתודות הגז הטבעי הלא-מנוצלות בעולם, ושל כ-13 אחוזים מתצרוכת הנפט הלא-מנוצלת (ומסתכמת ב 90 מיליארד חביות נפט, בהערכה גסה), כמו גם המקור הפוטנציאלי השני בגודלו לחולות זפת.

     

     (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)
    מעבר לצפי הנפט והגז, האזור הארקטי נחשב לעשיר גם במשאבים אחרים. החלק הרוסי אמור להיות עשיר בשפע מצבורי ניקל, נחושת, פחם, זהב, אורניום, טונגסטן ויהלומים; באזור הצפון אמריקני נראה שיש כיסים של אורניום, נחושת, ניקל וברזל, ובהיבט החשוב של המגוון הביולוגי נמצאים באזור חמישית ממצבורי המים הטריים של העולם, כמה מהנהרות הגדולים בעולם ושטחי בר נרחבים. האפשרויות לניצול ושליטה על משאבים כאלה הן תמריץ מרכזי למדינות ולתאגידים רב-לאומיים לשחק תפקיד אקטיבי יותר בצפון הרחוק.

     

    יריבות לצד שיתוף פעולה

    אם כך, פוטנציאל המשאבים של האזור הארקטי ידוע במידה זו או אחרת. פחות ברורות הן הדינמיקות הפוליטיות שיעצבו את שיתוף הפעולה שם בנוגע לניצול המשאבים הללו, כמו גם לשמירתם. כל שמונה המדינות הארקטיות הודיעו על תביעות טריטוריאליות שבמקרים רבים חופפות או מנוגדות לתביעותיהן של המדינות האחרות. בנוסף, ניתן לזהות נוכחות גוברת של מדינות לא ארקטיות שהראו עניין הולך וגובר בעניינים הארקטיים כמו סין, הודו, יפן, בריטניה ודרום קוריאה. מעבר לאינטרסים של מדינות אינדיבידואליות ישנה סדרה של הסדרים רב-צדדים שניסו לעשות סדר ולבסס שיתוף פעולה באזור, כולל דרך האו"ם והמועצה הארקטית. השאלה שרבים מהצופים בנעשה ממשיכים להתלבט בה היא עד כמה המוסדות הללו יהיו יעילים בשמירה על סדר באזור שחווה עניין הולך וגובר מצד שחקנים שונים.

     

    עבור חוקרי יחסים בינלאומיים, האתגר מגולם בניסיון להסביר ולהבין את ההתנהגות של המדינות והשחקנים באזור הארקטי כיום, וביחס לעתיד. בדומה למעשה לכל האזורים והאירועים בהיסטוריה האנושית, אין הבנה אחת יחידה המתאימה באופן בלעדי להסבר האופנים שבהם דברים מתקיימים באזור המאופיין באי-ודאות. מצד אחד, מדינות שיתפו פעולה באופן יוצא דופן בכל הנוגע לשיתוף מידע ובהקמת מסגרות לשיתוף פעולה שדרכן ניתן לממש אינטרסים ארקטיים; מצד שני, המדינות הארקטיות ומדינות נוספות המביעות עניין באזור הארקטי השקיעו משאבים רבים בצבאות הלאומיים ובטכנולוגיות המתאימות ייעודית לאזור הארקטי ומעידות דווקא על גישה הרבה פחות משתפת פעולה.

     

    שלחו חטיבות צבא לאזור הארקטי. פוטין ומדבדב (צילום: AP)
    שלחו חטיבות צבא לאזור הארקטי. פוטין ומדבדב(צילום: AP)

     (צילום: AP)
    (צילום: AP)

    מה שמפתיע בנוגע לעמדות וההתנהגויות הללו הוא שמדינות שהן בעלות ברית טבעיות והיסטוריות לא עובדות בהכרח במשותף וכיום, מאזן הכוחות באזור הארקטי נותר לא ברור. למשל, קנדה וארה"ב, שיש ביניהן קשרים קרובים במיוחד בתחומי ביטחון, הגנה וסחר (ובתחומים נוספים), עדיין לא יצרו שיתוף פעולה בילטרלי משמעותי באזור הארקטי, והן אף לא תומכות בתביעות הטריטוריאליות זו של זו.

     

    רק לאחרונה החלו מדינות כמו נורבגיה, שבדיה ופינלנד לדון בצורך באסטרטגיות משותפות באזור הארקטי במטרה לייצר איזון נגדי לעמדות התוקפניות יותר של הרוסים שכוללות פיתוח של סוג חדש של צוללות, סוג חדש של טילים בליסטיים בין-יבשתיים ופיתוח טכנולוגיות חדשות לנושאות המטוסים, כמו גם הקמת חטיבה צבאית ייעודית לקוטב הצפוני. במקביל, איסלנד מתאמת במפתיע את העמדות והאינטרסים הארקטיים שלה דווקא עם אלו של סין. כל עוד המערכת הבינלאומית עוברת ממערך חד-קוטבי לרב-קוטבי, ברור שהאזור הארקטי יהיה זירה מרתקת שדרכה מעצמות מתעוררות ינסו להרחיב השפעה ולהפעילה.

     

    ככל שהתחום המחקרי של היחסים הבינלאומיים ימשיך להתקדם, כך גם יתקדמו ההבנות שלנו ביחס לפוליטיקה הארקטית שמסביב לקוטב.

     

    ד"ר רוברט וו. מורי, הוא סגן הנשיא של המרכז "מחקר בגבול הרחוק" למדיניות ציבורית, ועמית הוראה למדע המדינה, באוניברסיטת אלברטה, קנדה. הוא עורך שותף של הספר – "יחסים בינלאומים והאיזור הארקטי: להבין מדיניות וממשל" (הוצאת קמבריה 2014)

    http://www.cambriapress.com/cambriapress.cfm?template=4&bid=594

    ניתן לעקוב אחריו בטוויטר ב-@DrRWM

     

    המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם" שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מרוץ לזהב ונפט. הפוליטיקה של הקוטב הצפוני"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים