"אשתי חושבת שאני נכה רגשית"
לא מעט אנשי הייטק מגלים על עצמם כי המשכורת המכובדת שהם מביאים הביתה לא באמת מספקת את בת הזוג שלהם. אומנם נחמד לחיות בשפע, אבל משהו חסר שם. בנות הזוג יודעות לומר שלחיות עם תלוש משכורת לא הייתה שאיפת חייהן. החיים ממבט נשי וממבט גברי
הצד שלו
"18 שנים נחשבתי לבן זוג נהדר בעיניה. אני מפרנס את המשפחה שלנו בכבוד. חשבון הבנק בפלוס, שני הבנים שלנו גדלים בשפע. בחודשים האחרונים אני מגלה שאני לא משהו בעיניה. בשיחת טלפון עם חברה שלה היא כינתה אותי נכה רגשית. אני אפילו לא מבין מה זה. את מוכנה להסביר לי על מה היא מדברת?"
עוד בנושא:
לדבר עם בן הזוג על סקס ולהישאר בחיים
במקום לפרגן, בן זוגי מקנא בהצלחה שלי
אלעד (שם בדוי), בן ה-46, מספר שהוא תמיד משתדל להיות עם המשפחה. "אנחנו נוסעים ומבלים יחד. כשהבן הצעיר שלי זקוק לעזרה בשיעורי הבית אני עוזר לו. נכון, אני עוזר בסגנון 'חבר טלפוני', אבל אני שם בשבילו והוא יודע את זה. אני לא באמת יודע היכן נמצא פח האשפה בחוץ, כי אני לא משתמש בו. כשאני חוזר הביתה בערב הכל מצויין. הבית מאורגן. כמעט תמיד ארוחת הערב מוכנה. אנחנו משתדלים לאכול ביחד, אבל זה לא תמיד יוצא כי אני מתעכב.
"אבל זה לא כזה נורא. זה לא שאני משחק. אני עובד. את יודעת כמה קשה להתקדם בסולם הניהולי? כמה אנרגיה נדרשת ממני? אני שחוק. אפילו חברים כמעט ואין לי. לפעמים בא לי לעשות משהו אחר. יצירתי יותר. אולי להיות במאי. אבל כמה כבר במאי מתחיל מרוויח? יש לי משפחה לפרנס".
הצד שלה – אני אלמנת קש
"להיות עם ולהרגיש בלי", כך אני יכולה להגדיר את הזוגיות שלי, התלוננה נעמה (שם בדוי) בת זוגו של אלעד. "אנחנו באמת המון שנים ביחד. התפתחנו נהדר, למראית עין. יש לנו בית מדהים. סיימנו לפני שנה עם המשכנתה. שתי מכוניות חדישות, שני ילדים בני עשרה שמרוצים שאפשר לקנות להם מה שהם רוצים. וזהו. אין לי יותר מה לספר שנהדר לנו בו. אנחנו נוסעים לחו"ל או לטיול בארץ בהרכב משפחתי מלא לפחות פעם בשנה. מעולם לא השכלנו לנסוע לבד רק אני והוא.
"בכנות, אין לי מושג על מה הוא חושב, מה קורה איתו במהלך יום העבודה. כשהוא מגיע הביתה הוא אומר שלום ומתחבר כמעט מיד למחשב שלו, כי יש לו עוד שיחת וידאו עם חו"ל. השיחות שלו יכולות להימשך עד אחרי חצות. כמובן שאני לא משתפת אותו במה שקורה איתי. אני חושבת שאני חיה בשני עולמות מקבילים – אחד איתו ואחד בלעדיו, ואין קשר בין השניים. ברגעים נדירים כשהוא מתעניין בי אני לא יודעת אפילו במה לשתף אותו, ואז יש רגעים שאני שואלת את עצמי למה אני צריכה את זה. הבעיה היא שרגעים מהסוג הזה מתרבים לאחרונה".
"אני משוטטת לי ברשת. מחפשת סיפורים כמו שלי וגיליתי שיש אפילו מושג שמדבר על מה שאני חווה. אני אלמנת קש! אני! לא גילוי שאני שמחה בו. שלא תביני לא נכון, החיים שלי מלאים גם בלעדיו. אני עובדת. שימי לב, עובדת, אבל לא ממש מפתחת קריירה, למרות שהמשכורת שלי ממנה את המשכנתה וגם זה משהו. אני זמינה לילדים. מדי פעם נרשמת לקורס או סדנה שמעניינים אותי. מעולם לא הלכנו להרצאה ביחד, או לתיאטרון. אני כל כך אוהבת את זה. לפעילויות מהסוג הזה הלכתי עם חברות שלי, אך בשנה האחרונה ויתרתי גם על זה".
"הגעתי למסקנה שאני פשוט חיה עם תלוש משכורת. את יודעת, אפילו תודה הוא לא אומר על ההשקעה המטורפת שלי בבית, בילדים. אני מתקתקת הכל. נכון, יש לי עוזרת פעם בשבוע, אבל מישהו צריך לשמור על הסדר והניקיון. אני חיה עם שלושה בנים בבית. יש להם עוד מה ללמוד על היגיינה וסדר. ואני באמת לא מבקשת הרבה. פשוט רוצה אותו קצת איתי. הוא אומר לי לחכות בסבלנות שיהיה בפנסיה. הוא רוצה לנצח את המערכת ולפרוש בגיל 50. אולי את תצליחי להסביר לו ש'וורקוהוליק' לא פורש בגיל צעיר".
בואו נדבר על זה
כאשר קשר זוגי מתהווה נרקם בו הסכם משותף, אשר גם אם הוא לא מדובר במילים – הוא נוצר מעצם היותו. לדוגמה: אם היא לקחה על עצמה את תפקיד הבישול והוא לקח על עצמו את תפקיד הטיפול במדיח או ריקון האשפה, בשלב מסויים זה הפך להרגל. וכשנוח לכולם, הכל בסדר. כך גם בנושא גידול הילדים. בדרך כלל האישה מגבשת את האימהות שלה. היא חושבת שהיא רוצה לגדל את התינוק ונראה לה שמתאים לה להיות איתו בבית ולגדל אותו ואחר כך אולי הוא יהיה בפעוטון או עם מטפלת.
בדרך כלל, בזמן הזה נוצר שיח זוגי שמנסה לקבוע כיצד הדברים יהיו – אם היא עובדת - מתי תחזור שוב, האם תרד לעבודה בחצי משרה אם זה יתאפשר כלכלית, והרשימה עוד ארוכה. לאחר הלידה נבנית הדרך האמיתית – האישה לומדת את עצמה ואת האימהות שלה, ויודעת לגבש לעצמה את האג'נדה שלה סביב גידול הילד. ומכאן יהיו הנגזרות האמיתיות בבית – גם בפן הזוגי.
אם מתאפשר כלכלית והאישה מחליטה שמתאים לה להישאר יותר בבית ולגדל אותו, בפועל זה מה שיהיה, ובדרך כלל, בהסכמת בן הזוג. וכך הלאה עם הילד השני והשלישי (בכל זאת, מדינת ישראל, ממוצע הילודה כאן על 2 פלוס ילדים במשפחה). המשמעות היא שככל שהאישה צוללת עמוק יותר לתפקיד האם (גם אם היא אוחזת במשרה מלאה או בחצי משרה) עול הפרנסה מוטל יותר על האב.
כך או כך, נוח להיות בת זוג של איש הייטק. המשכורת מכובדת, התנאים הסוציאליים טובים, נחמד להחזיק גם במניות ואופציות. אך המחיר – כלוב מזהב. האב רחוק יותר ממשפחתו, שעות העבודה ארוכות מדי ופולשות גם לחגים וסופי שבוע. בינינו, לאנשי הייטק אין באמת שעות עבודה. הם כל הזמן עובדים. הראש כל הזמן מעבד נתונים ואין מה לעשות עד שהם לא יכתבו עוד קוד בשורה, יפתרו באג נוסף שהם מצאו או יצליחו להתגבר על אתגר נוסף שעלה – הם לא באמת ירגעו. התשוקה האמיתית שלהם שם, מה שאומר שגם כשהם בבית – הם לא באמת בבית. גם כשהם עם האישה ועם הילדים – אתם כבר יודעים מה התשובה.
נכות רגשית הפכה להיות מושג שכיח, מינוח שמתאר אדם שאינו מרבה לדבר על הרגשות שלו ולשתף בהם. לעיתים בגלל שהוא פשוט מנותק מהם, או שהוא פשוט למד שההיגיון הוא המלך ופועל על פי מתווה זה. בבחינת לחיות ליד החיים ולא לחיות אותם.
אני, אתה, אנחנו
תלונות זוגיות מהסוג הזה מתרבות. התחושה היא כי יש הכל ובסך הכל אין כלום גוברת כאשר לאחר שהושגו הצרכים הבסיסיים של ביטחון כלכלי. רוצים לאהוב ומגלים שאין את מי. האמת היא שדי פשוט לצאת מהלופ הזה כאשר מאמצים כמה כללים בסיסיים:
1. להחליט במשותף כמה חשוב להיות ביחד. כן, כן, לדבר על זה. מה דעתכם?
2. לבנות לוח פעילויות זוגי ולדאוג לתזכר האחד את השני גם אם הנייד זוכר לתזמן אתכם. להחליט שמתאים לכם לבלות ערב זוגי פעם בשבוע. לצאת מהבית. אתם עשויים לגלות את בן / בת הזוג שלכם מחדש. אפשר לצאת להצגה, סרט או להרצאה, ועם זאת רצוי לשמור לפחות על ערב אחד בו תוכלו פשוט לשוחח בנחת. לשתף אחד את השני.
3. זוכרים את החלומות המשותפים שהיו לכם בתחילת הדרך? מה דעתכם לנער מהם את האבק?
4. במידה שאחד מכם התפתח בפן האישי יותר מהשני - שתפו אותו במסע שלכם, הציעו לו להצטרף לפעילויות חדשות שאימצתם. אם הוא לא משוגע על זה, המשיכו ללכת לבד, אבל אל תשמרו נגדו את העובדה שהוא לא רוצה.
5. אם את רגילה ליזום פעילויות והוא משתרך אחר היוזמות שלך, בקשי ממנו ליזום פעם אחת. קחי בחשבון שהקצב שלו שונה משלך, וזה בסדר.
6. טנטרה כבר ניסיתם? אם נותרה בכם הנאה ממגע משותף, נסו להיפתח לעולמות חדשים גם בחוויות המיניות שלכם.
ברוב הפעמים, אחד מבני הזוג רדום והשני רוצה לנער אותו. מספיק שהצד שרוצה באמת יעשה כמה צעדים קדימה למען הזוגיות, והצד השני עשוי להפתיע ולשתף פעולה.
פשוט תנסו! בהצלחה!
הכותבת היא מומחית לצמיחה מתוך משבר זוגי.
לפנייה לכתב/ת 
