העליון אישר גבייה לא חוקית של ארנונה בת"א
הרכב השופטים דן בשינויים לא תקינים של צו המסים משנות ה-90. הם קבעו כי חלף זמן רב מאז, וחזרה לדיון בעניין היא בבחינת "חפירות ארכיאולוגיות"
פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון הכשיר גביית ארנונה בלתי חוקית
שביצעה עיריית תל אביב, רק משום שהיא עושה זאת כבר במשך שנים רבות. השופטים קבעו שהעירייה, שגבתה ארנונה ביתר על סמך צווים לא חוקיים, לא תידרש לתקן את החיובים ולהשיב את הכספים, ואף תוכל להמשיך לגבות אותם בעתיד.
בית המשפט המחוזי דן בעתירות וקבע כי שינוי צווי המסים נעשה בניגוד לחוק ולפיכך בטל. אלא שעיריית תל אביב הגישה באמצעות עורכות הדין דנה רייס וליה גרנות ערעור על פסיקה זו לבית המשפט העליון, שדן בסוגיה בהרכב מורחב של חמישה שופטים: הנשיא אשר גרוניס והשופטים עוזי פוגלמן, אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן וצבי זילברטל.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- כפייה ואיומים: ההוצאה לפועל נגד קשיש בן 70
- גרושה נקמנית: סיכלה נסיעת עסקים לארה"ב
- רשלנות ב"סורוקה": מתה מזיהום בגיל 4 ימים
- תביעה: נדרס ע"י אישה סיעודית בכסא גלגלים
ב-2008 הגישה עו"ד גליה גרימברג עתירות נגד העירייה בשם שלוש חברות, שתקפו שינוי שנערך בצו המיסים בשנים 1991 ו-1994. שינויים אלו הביאו לצמצום היקף הפטור שניתן לשטחים משותפים מחיוב הארנונה, ומכאן לחיוב ארנונה ביתר בסכומים של עשרות אלפי שקלים.
עניין שבשגרה
מחדל: 20 שנות ארנונה שגויה של עיריית ת"א
עו"ד אתי הפלד
שיא החוצפה: 20 שנה נדרשה מבעלי עסק ארנונה על נכס שלא בבעלותם. גם אחרי שהתבררה הטעות, העירייה התעקשה שעליהם לשלם את החוב
הרכב השופטים עסק בשאלת ההתמודדות עם בחינת השינויים נוכח חלוף הזמן. מאחר שכל צו ארנונה נסמך על הצו מהשנה הקודמת, הרי ששינוי שבוצע בשנת 1991 או 1994 ממשיך עד ימינו אנו ובכך מכתים את הצו העדכני ומותיר אותו במעמד של צו לא חוקי.
ואולם, על פי שופטי העליון, מאחר שהעתירות הוגשו בחלוף 14 שנים מביצוע השינוי – אין הצדקה עוד לבטלו. הם סברו כי מן הראוי לשים קץ להתדיינויות המחייבות "חפירות ארכיאולוגיות" בהיסטוריית החקיקה. גישה זו עוברת כחוט השני בחוות הדעת המפורטות והמנומקות השופטים, הנפרשות על פני 52 עמודים.
בפסק הדין, שניתן פה אחד, הכשירו השופטים את השינויים שבוצעו בשנות ה-90 בצווי המסים בניגוד לחוק, כאמור אך ורק משום שחלפו שנים רבות מאז המועד בו בוצעו השינויים לראשונה. כלומר, מאחר שהעתירה המקורית הוגשה ב-2008, אין מקום עוד לדון בהם אף שלא הייתה מחלוקת שהם אינם חוקיים.
בית המשפט העליון אמנם העביר ביקורת על כך שעדיין אין חקיקה עדכנית ובהירה בנושאי ארנונה, ואולם בפועל העדיף לשמש מגן לרשויות תוך יצירת פתח למדרון חלקלק שבו הן יכולות להרשות לעצמן לפעול בניגוד לחוק, וממש כמו בשיטת מצליח, אם לא "ייתפסו" במשך פרק זמן של 7 שנים - התנהלותן תוכשר ושוב יצא החוטא נשכר.
השופט רובינשטיין נימק את פסיקתו בכך שהוא "סומך על הנישום". לעמדתו, הנישומים צריכים להקפיד לבדוק את הצווים ותקינותם בעצמם. ואכן, נישומי ארנונה גדולים המצוידים בייעוץ משפטי זמין, בוודאי יוכלו לעשות כן במיומנות ויעילות. אך מה לגבי הנישומים הקטנים?
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ המערערות: עו"ד דנה רייס, עו"ד ליה גרנות
- ב"כ המשיבות: עו"ד גליה גרימברג
, עו"ד עופר ורד
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
