אינך אוהב את מי שאתה מפחד לאבד
מה בין חרדת נטישה לאהבה, ומדוע מי שנותן לפחד לנהל אותו לא יכול אף פעם לאהוב באמת? עינת ברש על הקללה הזוגית והפחד להישאר לבד
זוגיות, מה היא מסמלת? רבים יתארו ביטחון, שקט, נינוחות ושלווה. ובכל זאת, לא מעט אנשים מגיעים אלי לקליניקה כשבידם חוויה זוגית שונה לגמרי. כשהיו רווקים דמיינו את הזוגיות כחוף מבטחים, אך עם הברכה מגיעה גם הקללה - תחושות קשות של חרדה שמלוות רגעים רבים במהלך הזוגיות. יש בזה משהו טבעי, שנחשוש לאבד את מה שיש לו ערך בעינינו, אך הצרות האמיתיות מתחילות כשהמחשבה המנקרת במוחנו היא "מה אעשה בלעדיו?".
עכשיו בערוץ יחסים:
חרדה חברתית: האם נשים סובלות יותר?
התאהבות דומה מבחינתי להתקף חרדה
אנחנו לא מסוגלים לאהוב את מי שאנחנו מפחדים לאבד. כשאנחנו נמצאים בחרדה, המערכת הביולוגית שקשורה לחרדה פועלת ויש לה השלכות. בחרדה גדולה מאוד, כיאה לחיות בטבע, נמצא את עצמנו או נמנעים או תוקפים. לדמיין את חיינו בלי בן הזוג שלנו הופך פתאום לפחד מצמרר שיכול לשתק או לכרסם כל חלקה טובה בתוכנו. הרעיון הוא שאנחנו חייבים להכיל את הנקודה הזו – להבין שבן הזוג שלנו יכול להפסיק להתקיים בחיינו. זו עובדה עצובה, מאוד, אבל אנחנו צריכים לדעת שלהתקיים בלעדיו לא יגרום לנו להישבר, וכל עוד אנחנו מסרבים להכיל את הרעיון הזה, אנחנו כלי שרת בידי החרדה שלנו.
<<< כל העדכונים - בפייסבוק של ערוץ יחסים >>>
חרדות מסוג זה לא מאפשרות לנו לאהוב באמת. קודם כל, כי מדובר בחרדה משתלטת. חלקנו נהיה במצב של הימנעות או קיפאון מוחלט בגללה. אנחנו ננהל את מערכת היחסים שלנו כשבתת המודע שלנו כל הזמן ילוו אותנו מחשבות על איך לפעול כדי שלא ייפרדו מאיתנו. חיבור אמיתי עם בן הזוג דורש מאיתנו כנות. אנו נוטים לחשוב שאנחנו כנים באמרנו "פגעת בי אתמול כי..", אך לא בכך נמדדת הכנות. כנות נמדדת בלחשוף צדדים לא נעימים שלנו, בלבטא תסכולים וחולשה. ואהבה? היא מתחילה רק במקום בו מתאפשרת פגיעות. במקום בו אנחנו אומרים לעצמנו ולבן הזוג "אני פגיע, ואני באמת מקווה שתאהב את זה".
שלח לי שקט
אחד הגורמים למערכת יחסים סוערת הוא החשש שבן הזוג ייעלם לנו פתאום. כשאנחנו חוששים להינטש, אנחנו מתקשים להכיל שקט בזוגיות, כי שקט משמעו אי וודאות. על כן, "המפחד להינטש" יגרום באופן עקבי לבן הזוג שלו להרגיש לא בסדר ואשם על ידי פתיחה בריבים. למעשה, כל אימת שיעלה בנו החשש שבן הזוג עומד לעזוב, נייצר ריב שיכריח אותו להוכיח לנו שהוא פה, לא משנה מה.
במערכת יחסים כזו הרבה פעמים נראה ממש תפעול של בן הזוג על ידי היעלבויות, כעסים או אפילו קור והתעלמות. אך האם יש כאן אהבה? כשאנחנו חרדים, אנחנו צריכים יותר שליטה. כשאנחנו חרדים שבן הזוג יעזוב, אנחנו עושים כל שביכולתנו כדי לשלוט בו. אבל הוא, הוא כבר לא הוא. הוא פיון שאנחנו משחקים איתו ימינה ושמאלה לפי הצרכים שלנו. אז האם אנחנו אוהבים אותו? האם אנחנו בכלל יודעים מי הוא במלוא עוזו? האם אנחנו אוהבים אותו כפי שהוא, גם כשאנחנו לא יודעים מה יביא מחר?
במצב כזה, לעיתים נכנע בעצמנו ולעיתים נכניע את בן הזוג, אך זאת לעולם לא תהיה זוגיות הרמונית. ואם ברצונכם להגיע להרמוניה אמיתית, אין לכם מנוס אלא להתמודד עם חרדת הנטישה הזאת. עליכם ללכת בתוך הפחד הזה כמו במנהרה חשוכה, גם אם בדרך יש דפיקות לב ורצון שזה ייגמר. לגעת באומץ גדול בפחד הזה, פעם אחר פעם. אמנם בצידה השני של המנהרה יש פגיעות, אך יש גם היכרות אותנטית ויש קבלה.
אנחנו לא יודעים מה יוליד יום. אנחנו רק יכולים לבוא עם אמת חשופה ונקייה, לחלוק אותה איתו, ולקוות שהוא יהיה אמיתי איתנו גם מצידו. כדאי לזכור שצרכים היא מילת המפתח. כשאנחנו צריכים מישהו, אנחנו לא באמת מכירים אותו. לפעמים אנחנו אפילו לא מכירים את עצמנו. כל מה שאנחנו אומרים או עושים מונע מתוך פחד וצובע את החוויה בגוון של חרדה, ואז אין אמת. יש רק חצאי אמיתות.
דמיינו את עצמכם רעבים ביער, כאשר כל שתראו זה פרי קטן שיבצבץ באחד השיחים. אתם תרוצו אליו ותדרסו כל מה שבדרך. אתם לא תאהבו את היער, לא תריחו את פרחיו ולא תיהנו ממראה עציו. זה בדיוק מה שאתם עושים לאהבה שלכם. עכשיו דמיינו את עצמכם שוב בטיול ביער, רק שהפעם אתם כבר מעריכים ומתבוננים בפינות החמד השונות. העדשה שלכם כבר מסוגלת לקלוט אבן יפה וציפורים בשמיים, וגם אם תיכף יאספו אתכם משם, אתם יודעים שהייתם שם באמת עם כל הלב.
הכתבה פונה לשני המינים ולכל קשת מערכות היחסים.
עינת ברש
- אימון וטיפול רגשי
לפנייה לכתב/ת 
