הקוראת שהכעסתי הפכה בסוף לאשתי
אנחנו מחפשים, מתכוננים ומפנטזים, אבל איש מאיתנו לא באמת יודע היכן יפגוש את אהבת חייו. תומר און פגש אותה ממש כאן, בטור הרווקים שכתב, ובשבוע שעבר השניים התחתנו
טוריו הקודמים של תומר און:
בקרוב אצלי: מחשבות על החתונה של עצמי
מאמין גדול באהבה, מאמין קטן במוסד הרבנות
מעדיף את הכלא הזוגי על חיי הרווקות
אני, את אשתי, הכרתי פה. ממש פה, בטור הזה. הייתי רווק תל אביבי מתוסכל שחולם על אהבתו, מונוגמיסט סדרתי שחבריו נהגו לצחוק עליו. בוגר דייטים אינספור, בעליו הגאה של פרופיל באתר היכרויות, ומתמודד בהצלחה חלקית בהדיפת שידוכים מכל כיוון. מסביבי חברים התחתנו, עשו ילדים, התקדמו, אך אני נשארתי לבד. המשפחה התחילה להטיל בי ספק בניסיון להבין מה לא בסדר איתי, כאילו שרווקות זו מחלה. באיזשהו שלב, אפילו העלו שאלות לגבי נטייתי המינית.
הטור ששינה לי את החיים
הייתי רווק מדופלם. הייתי מומחה לנושא הרווקות. ומאחר ואני לא מבין בשום דבר אחר - ניסיתי את כוחי בכתיבה בתחום היחיד שאני מכיר, וניסיתי את זה פה. להפתעתי, אנשים קראו את הטורים שלי. להפתעתי, נשים קראו את הטורים שלי. קיבלתי תגובות, ובהתחלה קצת הגבתי בחזרה, אחר כך סתם קראתי, והיום אני מרפרף בעצלנות ועמכם הסליחה. התגובות החיוביות גרמו לי לחייך מרוב עונג. נתתי לאגו שלי להתבוסס ולהימרח כמו חתול שהתעורר מנמנום ומתמתח לו בהנאה איטית בשמש. התגובות השליליות גרמו לי בדרך כלל לצחוק. אבל חוץ מזה, שום דבר לא השתנה. נותרתי רווק והמשכתי לכתוב על זה. כתבתי כמומחה, למרות שהאמת הייתה שלא הבנתי כלום.
הייתי שייך לתת מדור "הרווקיה" והשתעשעתי במחשבה שיום אחד אתפוס ברשתי קוראת, אמשיך איתה לתת מדור "זוגיות", ומשם לתת מדור "חתונות" ואחר כך למדור "הורות" ובסוף אני אנהל את מערכת העיתון כולה. מתוסכל, כועס, ומאוכזב מהעולם ומהמין הנשי אבל בעיקר מעצמי, באחד הטורים התלוננתי שכל הבחורות הטובות נגמרו. כמובן שכל הבחורות הטובות שנותרו לא קראו את הטור עד הסוף ואין ספק שהרגזתי אותן. התלונות קבל עם וטוקבק לא איחרו לבוא, אבל הפעם זה היה יותר מהכמות הרגילה.
הטור הועלה בקבוצה בפייסבוק בשם "בחורים שווים בין בחורות", כדי שכולן שם תוכלנה לרתוח ולכעוס בצוותא על הגבר החצוף הזה שמעז לדבר עליהן כך. רווקות שהעליתי להן את הסעיף עם הטור שלי, וכאלו שהיו ממש משועממות, איתרוני בפייסבוק כדי להשתלח ולהתלונן באופן אישי יותר.
שרה, שנתקלה בכתבה שלי באמצעות הקבוצה הזאת, הייתה בטוחה שאם היא תחפש אחרי, היא תמצא בחור מקריח או משמין או מכוער, או כל התשובות נכונות. כשהיא מצאה תמונה שלי היא הבינה שאני כנראה סתם שחצן ובררן. היא יצרה איתי קשר והביעה את מחאתה על הטור שכתבתי. ניסיתי להסביר לה, להצטדק, והתחלנו להתווכח.
ההתנצחויות הפכו לשיחות, והשיחות לצ'אטים בשעות הקטנות של הלילה. גילינו שאנחנו גרים קרוב זה לזו. בסוף אפילו יצאתי איתה לדייט. היא חשבה שלא יצא מזה כלום, מקסימום סטוץ. לי היו ציפיות דומות. מסתבר שיש פנטזיות שמתגשמות, מוזרות ככל שיהיו. הדייט שלנו לפני שנתיים וחצי היה על חוף הים, וזה המקום שבו התחתנו ביום שישי האחרון.