רווקה וטוב לה. אז למה זה מוזר לכל השאר?
"אני בת 37 וזה קצת מלחיץ אותי שאני לבד ופשוט לא אכפת לי", אומרת דלית ותוהה כיצד ייתכן שהסביבה שלה בטוחה שהיא זקוקה לזוגיות, בזמן שהיא מסתדרת מצוין בכוחות עצמה. אימון אישי
עוד בנושא:
נורמלים מדי? אף אחד לא ירצה לצאת אתכם
הרגשנו שזה נועד אך חששנו לאבד את החופש
"החיים שלי מלאים, יש לי עבודה שאני אוהבת מאוד, חברים כשממש בא לי, אני לבד וטוב לי!". אני שותקת ותוהה מדוע, אם כן, היא חשה צורך להיפגש עמי. "הגעתי לפה כי אני כבר בת 37 וזה קצת מלחיץ אותי שזה לא ממש מזיז לי". תוך כדי השיחה אני מגלה שדלית הייתה פעם בזוגיות מאוד משמעותית שהסתיימה בשנות העשרים המוקדמות, ומאז היא לא חוותה משהו משמעותי. "היו סיפורים קצרים אבל גם הם הולכים ומתמעטים בשנים האחרונות", היא מודה. "היום אני במצב שאם כבר מכירים לי מישהו, אני אומרת 'כן' כי לא נעים לי, וגוררת רגליים בלי חשק תוך וויתור על ערב ביתי ונעים".
התהליך שלנו מתחיל בבדיקה האם דלית גוררת רגליים לדייטים כי באמת זוגיות זה לא משהו שחסר לה בחיים, או שבעצם יש פה תוצאה של אדישות מול הדבר, כי קיים בתוכה פחד עמוק מפגיעה, מאיבוד שליטה ואולי גם קושי משינוי המצב הנוח של "הלבד" שדלית כל כך התרגלה אליו. אחרי לא מעט שאלות וקילופים, מתבהרת התמונה - כנראה שזה שילוב של כל הגורמים הללו ביחד.
דלית חוותה פרידה כואבת מלווה בהרבה לילות של עצב ודמעות, כמו גם פגיעה בדימוי העצמי. והיא בעיקר למידה עד כמה אהבה יכולה להכאיב. מתוך זה, דלית בחרה להעשיר את חייה ובאמת פיתחה קריירה, חברים, תחומי עניין והרבה מאוד הרגלים של התנהלות בחיים בכוחות עצמה. היא כל כך התרגלה לשקט שלה, עד שמבחינה רגשית היא לא באמת הרגישה חוסר מלבד ידיעה מעומעמת ש"יכול להיות שיהיה לי יותר טוב בזוגיות", כי הרי ככה כולם אומרים.
לא לכולם זה מתאים
הפאתוס של אהבה גדולה כשיא רגשי והשילוב של תפיסה חברתית שהתגבשה מבחינה היסטורית, לפיה עלינו לקיים זוגיות ומשפחה כדי להיות "נורמאלים" או אפילו "מוצלחים", מניעה רבים מאיתנו לתור אחר זיווג הולם שיאשרר משהו בזהות שלנו ויאפשר לנו להשתלב ולהיות שייכים. אך זוגיות טובה שיש בה שותפות ואהבה - דורשת לא מעט תשומת לב והתפתחות, ולא לכולם זה מתאים. חלקנו לא זקוקים למכלול הרגשי של הקמת בית בישראל. חלקנו הגיע לגיל שבו אחרי כל כך הרבה שנים של למידה להתנהל בעולם הזה כאינדיבידואל ולא כצוות, הלבד הוא השלם, וגם אם "הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם", הרי שהיא יכולה לבוא בכל מיני מתכונים ווריאציות.
דלית דייקה לעצמה את ה"למה?" שלה לזוגיות. היא קיבלה הרבה מאוד שקט דרך הבחירה והאישור הפנימי שלה עם עצמה שזה בסדר שזה לא מאוד חסר לה. מה שמעניין הוא שדווקא מתוך התחושה השלמה הזאת, גרירת הרגליים הפכה פתאום לסקרנות. היא החלה להיות אקטיבית בבחירה עם מי לצאת ולא פעלה באוטומט של ריצוי סביבתי שאומר כן רק כדי לסמן וי, והיא בעיקר השלימה עם האפשרות שזה יקרה כשזה יתאים, אם בכלל, ושזה יהיה בקצב שמדויק לה, כי בכל אחת מהאפשרויות העומדות בפניה יש גם טוב וגם פחות, והיא עושה כי היא רוצה ולא כי היא "לא בסדר".
- הכותבת מאמנת אישית וזוגית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
לפנייה לכתב/ת 
