10 הטריקים של ספורטאים אולימפיים להפיכת הגוף ל"ביוני"
שמתם לב שהספורטאים האולימפיים לא מפסיקים לשבור שיאים? בזכות מדע רפואת הספורט והטכנולוגיה המתקדמת, מצליחים הספורטאים לשפר את היכולות הגופניות ופורצים את כל הגבולות. כך הם עושים את זה
גוף האדם לא מפסיק לפרוץ גבולות: הספורטאים האולימפיים שוברים פעם אחר פעם שיאי עולם. אין תחליף לעבודה קשה כדי להגיע להישגים, אבל איך זה שהיכולת הגופנית של הספורטאים לא מפסיקה להדהים? הסיבה המרכזית לכך היא ההתקדמות הבלתי פוסקת של מדע הרפואה.
אמצעי ההדמיה, בדיקות המעבדה וההבנה הטובה יותר של תהליכים פיזיולוגיים המתרחשים בגוף האדם לפני במהלך ואחרי פעילות ספורטיבית, איפשרה לשכלל את שיטות האימונים, להפוך אותם למדויקים יותר, ואת הספורטאים למקצועני על שאינם מפסיקים למקסם את יכולות הגוף.
מאחורי ספורטאי אולימפי עומד לא רק מאמן, אלא צוות רפואי ופרא רפואי שלם שאחראי על בריאותו של המתאמן והגעתו לניצחון המיוחל.
אלה כוללים רופא ספורט, תזונאי ספורט, פסיכולוג ספורט, פיזיותרפיסט ספורט, מטפל ברפואה משלימה, כולם מרפדים היטב את הספורטאי מכל כיוון, דואגים לשלומו, לבריאותו, לשיקום הגופני לפני, במהלך ואחרי אימונים ולשיפור היכולות האישיות שלו.
ההתפתחות של ענף רפואת הספורט איפשר לקדם עוד יותר את ההישגים הגופניים של ספורטאי העל. הנה כמה מה"טריקים", כולם חוקיים לחלוטין, שמסייעים לספורטאים לשבור שיאים:
1. בדיקת דם לרמת חומצת חלב
ספורטאי סיבולת ובהם שחיינים, אצנים, ורוכבי אופניים, תלויים ביכולת האירובית שלהם, אותה ניתן לבדוק באמצעות בדיקת דם לרמת חומצת חלב. מדובר במולקולה הנוצרת בתאי השריר ומשתחררת לזרם הדם ומשם לשרירים ולאיברים נוספים המשתמשים בה כספק אנרגיה.
בעת מאמץ רב, משתחררת יותר חומצת חלב לשריר ומשם לדם, והגוף אינו מצליח לסלק אותה במהירות. אז, הרמה הגבוהה של חומצת החלב גורמת לעייפות. הסף האנאירובי הוא אותה נקודה בה רמת חומצת החלב בדם כה גבוהה, עד שהגוף אינו מצליח לסלקה. הדופק בנקודה זו מסמל את אותו עומס שבו כבר לא ניתן להמשיך בפעילות.
את פרופיל חומצת החלב ניתן לבדוק במבחן מאמץ במעבדה, כאשר הספורטאי רץ על מסילה, על אופני כושר או במתקן חתירה, ובשלבים שונים נמדדת רמת חומצת החלב בדקירה קלה מהאצבע או מתנוך האוזן. התוצאה מאפשרת לתכנן את האימון כך שניתן יהיה להגביר את העומס על הספורטאי מבלי להגיע לנקודת העייפות.
2. תא לחץ
הוא תוכנן בכלל לטיפול בתאונות צלילה, אבל הסתבר שבאמצעות תא הלחץ ניתן גם לשפר דרמטית את ההישגים הספורטיביים. מדובר בחדר דמוי גליל העשוי פלדה ובו מקומות ישיבה. מעל כל מושב תלויה מסיכה לנשימת חמצן.
לתוך התא מוזרם חמצן טהור בלחץ הגבוה מהלחץ האטמוספרי. כך ניתן להעלות את מינוני החמצן בדם וברקמות לערכים הגבוהים עד פי 20 מהערכים הנורמליים. התוצאה היא העלאת כמות החמצן המגיעה לרקמות דרך מערכת הנשימה, ובכך שיפור ההישגים הספורטיביים שלהם.
בישראל ארבעה תאי לחץ: הוותיק והקטן בהם הוא באילת המיועד לתאונות צוללנים. תא לחץ נוסף בבית החולים אסף הרופא ששימש בין היתר את ספורטאי משלחת ישראל לריו. תא לחץ נוסף קיים בבית החולים רמב"ם בחיפה. לאחרונה רכש צה"ל תא לחץ חדיש, שישמש בין היתר גם לטיפול באזרחים, וגם לשיפור היכולות הגופניות של לוחמים.
צפו: תא הלחץ החדש של צה"ל בחיפה
3. מחנות אימונים בהרים
ספורטאי עילית נוהגים לקיים מחנות אימונים באתרים גבוהים בעיקר לפני תחרויות. הגובה הרב וריכוז החמצן הדליל מגביר את שחרור ההורמון אריתרופויטין המעורר יצירה מוגברת של תאי דם אדומים. כתוצאה מכך, עולה ריכוז החמצן בדם והזרמתו לשרירים, וכך משתפרת היכולת הגופנית.
מחנה אימונים בהרים נהוג גם בקרב ספורטאים אולימפיים ישראלים. עם זאת, השהות בהרים בגובה רב טומנת בחובה את סכנת מחלת הגבהים. מדובר במחלה קשה מאוד המשפיעה על מטפסים העוברים גובה של 8,000 רגל (2,400 מטרים).
המחלה נגרמת בשל ירידה בלחץ החלקי של החמצן באוויר ורמות חמצן נמוכות בגובה רב. ככל שהטיפוס מהיר יותר, הגוף אינו מצליח להסתגל לשינויים ברמות החמצן.
במצב זה, תאי הדם האדומים אינם מצליחים להעביר כמות מספקת של חמצן לתאי הגוף. כדי לפצות על כך, קצב הלב מתגבר, אולם בד בבד מתרחשים תהליכים של בצקת (אגירת נוזלים) עקב דליפה מכלי דם. התוצאה היא הרסנית: בצקת ריאות, ופגיעה מוחית בלתי הפיכה.
הטיפול מתחיל באבחון הנכון ובזמן בשלבים המוקדמים. המחלה ניתנת למניעה על ידי הגבלת קצב העלייה, מנוחה, שתייה מרובה והימנעות משתיית אלכוהול.
כאשר מתחילים הסימפטומים הראשונים של מחלת גבהים (כאבי ראש, בחילות, עייפות, הקאות או נדודי שינה) יש לרדת לגובה נמוך יותר בצורה בטוחה ומהירה ככל האפשר, וחל איסור להמשיך ולטפס לגובה.
4. דיוק במאזן הנוזלים
בדיקות הזיעה כלל לא תוכננו לשמש את עולם הספורט: הן נועדו לאבחן את מחלת הסיסטיק פיברוזיס, מחלה חמורה וקטלנית המתאפיינת בפגיעה קשה ריאות ובלבלב ונטייה לזיהומים קטלניים. אבל משך השנים התברר כי ניתן להשתמש בבדיקות הזיעה גם להערכת רמת ההידרציה של ספורטאים.
בדיקות זיעה משמשות שנים ספורטאי עילית, כדי לזהות כמה נוזלים אובדים בזיעה וכמה נוזלים יש להחזיר לגוף. אבל רק בשנים האחרונות נמצאה החשיבות לא רק של כמות הנוזלים אותה מאבד הספורטאי, אלא גם מה בדיוק הספורטאי "מזיע".
ריכוז המלחים בזיעה, ובמיוחד נתרן ואשלגן, הם קריטיים למאזן הנוזלים, להתכווצות השריר וליכולת המנטלית בזמן הפעילות.
כך למשל, ספורטאי הנוטה להזעה מוגברת, עשוי לשחרר גם 2,000 מיליגרמים של נתרן באימון אחד. אם אותו ספורטאי שותה משקה ספורט המכיל כמות של 300 עד 500 מיליגרמים נתרן, הוא יימצא במחסור חמור, שעלול אפילו לסכן את חייו.
5. ריצה כנגד כוח המשיכה
מסילת הריצה "אלטר ג'י" הולכת ותופסת תאוצה ברחבי העולם. היא נועדה מלכתחילה לשקם פצועים, אבל הפכה במהירה גם לכלי אימון בנבחרות ספורט רבות בעולם. המדובר במסילת הליכה וריצה העושה שימוש בלחצי אוויר ובכך מאפשרת לבטל חלק מכוח המשיכה.
בצורה כזו ניתן להפחית מהעומס על עצמות השלד, המפרקים והשרירים, לסייע בשיקום לאחר פציעות, למנוע דלדול שרירים בעקבות הליך שיקום ממושך מה שמאפשר לספורטאי לשוב מהר יותר לפעילות.
אבל המכשיר מאפשר גם לשפר את היכולות הגופניות של ספורטאים. נבחרות ספורט בארה"ב רכשו את המכשיר המאפשר לדברי החברה היצרנית, לתפקד מהר יותר, גבוה יותר וחזק יותר. מתקן דומה נרכש גם במספר מרכזים לטיפול פיזיותרפי בישראל.
צפו: כך פועל מכשיר ה- Alter G
6. אימון מיומנות נפשית
מאחורי כל ספורטאי על עומדת נבחרת של מאמנים ויועצים, ביניהם גם פסיכולוג ספורט. ולא בכדי: ליכולת המנטלית יש חלק משמעותי ביותר בהישגי הספורטאי ויכולתו לנצח.
הפסיכולוג מסייע לספורטאי להתגבר על חרדות, לשפר את הביטחון העצמי שלו, להתכונן טוב יותר לתחרויות, להתמיד באימונים המפרכים והמשעממים ולעמוד בלחצים בחולשות וברגעי השבירה.
הפסיכולוגים לא מסתפקים בשיחות פסיכותרפיה, אלא עושים שימוש גם בטכניקות שונות המסייעות להגביר את תפקוד הספורטאי, ובהן היפנוזה וביופידבק.
7. קריותרפיה
פירושה של "קריו" ביוונית היא קור, ותרפיה הוא כמובן טיפול. שיטת הקריותרפיה כוללת חשיפה לקור קיצוני של 80 עד 120 מעלות צלזיוס. על פי הסברה, הקריותרפיה מפחיתה תהליכי דלקת וכאב ומסייעת לשיקום והתאוששות מהירים יותר של הגוף לאחר פעילות ספורטיבית.
על פי ההערכות, הקריותרפיה מפחיתה בין היתר גם את כמות החומצה הלקטית המיוצרת בגוף, מה שמסייע לגוף להיפטר מהר יותר מהחומצה הלקטית הגורמת להתעייפות השרירים.
שיטת הקריותרפיה פופולרית מאוד בקרב ספורטאים ברחבי מזרח אירופה, אולם פחות מוכרת בעולם המערבי, בעיקר בשל מיעוט המחקרים הרפואיים התומכים ביעילותה. לאחרונה הפכה הקריותרפיה פופולרית בארה"ב, שם הוקמו כמה מרכזי קריותרפיה לקהל הרחב.
צפו: שיגעון הקריותרפיה בניו יורק
8. ביגוד ספורט מותאם אישית
רוב ספורטאי העילית ממומנים גם על ידי יצרניות ביגוד והנעלת ספורט. מה שאומר שהם תמיד ילבשו, יחבשו וינעלו את מוצרי הספונסרים. אבל לא בטוח שתוכלו למצוא תמיד את המוצרים הללו בחנויות, זאת משום שהיצרנית לרוב מייצרת לספורטאים האולימפיים ביגוד מותאם אישית בדיוק למידותיהם, לצרכיהם, ולשיפור ההישגים שלהם.
כך למשל, יצרני נעלי הריצה מרכיבים נעליים המתאימים בדיוק לא רק למידת רגליהם של האצנים, אלא גם לרמת ההישגים הנדרשת על מסלול הריצה. גם השחיינים האולימפיים נהנים מבגדי ים וכובעי ים המאפשרים זרימה הידרודינמית חלקה ומהירה יותר במים, כדי להגיע כמה שיותר רחוק.
אחת הדוגמאות לתרומת הביגוד להישגי הספורטאי עשתה כותרות בשנת 2009 כאשר איגוד השחיה הבינלאומי פינ"א קיבל החלטה האוסרת על שימוש בחליפות שחייה העשויות פוליאוריתן הגורמות לגוף לצוף בצורה לא טבעית, מה שמקל על ההתנגדות ומשפר ביצועים. לא פחות מ-108 שיאים עולמיים נשברו על פי הטענות – בעזרת חליפות אלה.
9. מנהרת רוח
כל מה שיכול "לגלח" אלפיות שנייה מזמנו של ספורטאי אולימפי, עשוי לחולל שינוי דרמטי בהישגים ולהוביל אותו לניצחון. הדבר נכון גם לרוכבי אופניים, המקפידים על אופניים וביגוד קלי משקל ואווירודינמיים ככל האפשר.
אחד הפיתוחים האחרונים לבדיקת האווירודינמיקה של הרוכב היא באמצעות מנהרת רוח. מדובר במתקן המפיח משב רוח עז לעברו של רוכב האופניים, תוך שנמדדים ביצועיו באמצעות מיכשור אלקטרוני אליו מחוברות האופניים.
ככל שהאווירודינמיקה טובה יותר, כך כוח התפוקה של הרוכב, התלויה במהירותו ובעוצמת הרכיבה שלו - תהיה גבוהה יותר.
צפו: רוכב האופניים האולימפי טוני מרטין מספר על האימונים במנהרת הרוח
10. הערכה תזונתית גנטית
לא רק הצבא צועד על קיבתו, אלא גם הספורטאים. חלק בלתי נפרד מכל הצוות המקצועי שעומד מאחורי הספורטאי, הוא תזונאי הספורט. היום כבר ברור כי קיימת חשיבות רבה להתאמה מירבית של תפריט התזונה של הספורטאי, שאמור לקבל באופן מדויק את ההרכב המתאים לו, לצרכיו ולהישגיו.
תפריט כזה אמור להכיל כמות עד לדיוק מקסימלי של קלוריות, חלבונים, שומנים, פחמימות, ויטמינים ומינרלים כדי לאפשר לגוף לתפקד במעמסים האדירים הכרוכים באימונים ובתחרויות.
לאחרונה החלה תופסת תאוצה גם שיטת הערכה תזונתית גנטית, בה נטען כי באמצעות דגימת רוק הנשלחת למעבדה מתקבל הפירוט המדוייק ביותר של הרכב הגוף והצרכים התזונתיים שלו, מה שאולי ישפיע גם על ההישגים הספורטיביים. עם זאת אין עדיין מספיק מידע מדעי שיוכיח את יעילות שיטת ההערכה התזונתית הגנטית לשיפור יכולתו של הספורטאי.
הכותב הוא כתב הבריאות של ynet, מומחה לרפואת ילדים ומתמחה ברפואת ספורט באונ' ת"א.
לפנייה לכתב/ת 
