לא סתם מדברים על אונס כמשהו לכל החיים
"האפשרות לנהל את זה במהלך החיים, היא גם היכולת להתקדמות להחלמה, בעיניי. ללמוד להתגבר פיזית, לבחון, להבין, להסיר רגשי אשם ובושה, להמשיך הלאה, עוד שלב, עוד הצפה, עוד ניהול. וזה הקטע. תקיפה מינית היא פצע לכל החיים, והחוכמה היא ללמוד לחיות איתו. לנהל אותו. את הפצע הפנימי הזה בנשמתך". שני שטלריד, המסייעת לנפגעי תקיפה מינית, משתפת
"הגיוני", אמרתי לה. "יצרת חיים. את אחראית עכשיו על חיים של אדם, בזמן שאת, כילדה, לא הרגשת בטוחה. אף אחד לא שמר עלייך. היית מופקרת. אז, הגיוני שהטראומה תציף אחרי לידה. זה בדיוק העניין. לא סתם מדברים על אונס כעל משהו לכל החיים... לא סתם לפעמים את קוראת או שומעת אנשים שאומרים שאונס הוא רצח הנשמה".
"לא ידעתי", היא אמרה. "אף אחד לא אמר לי את זה".
לטורים הקודמים של שני:
והשנה, ילמדו את ילדינו מיומנויות חיים?
#אין_חסינות_למדים. קמפיין חדש יוצא לדרך
"במקום להושיע, הם בעצמם הפוגעים"
"את באמת חושבת ששנה וחצי זה מספיק"?
סיפרתי לה שזה בדיוק העניין ב"לכל החיים". זה לא הרי שאת יושבת ובוכה מרגע התקיפה המינית שלך עד סוף ימייך. את מתקדמת. עם חייך. עם נשיאת הפצע הזה. עם התקווה ללמוד לנהל אותו ולא לאפשר לו לנהל אותך. ולכן, את חושבת שאת "אחרי זה". כבר התגברת. בעוד שבעצם, לכל שלב בחיים, יש את ההצפה שלו. וזה הגיוני. ככל שאת מתקדמת, מתבגרת, כל משוכת חיים, בעצם מציפה את הטראומה מזווית אחרת. כל שלב מאפשר לנו התמודדות אחרת עם מה שקרה לנו. כל מדרגת חיים מאפשרת עיבוד עמוק יותר של המשמעות והמקום של התקיפה בחיינו. ולכן בעצם ההצפה הזו מגיעה.
זו לא רגרסיה, זו לא הליכה לאחור. זה הפוך. זו התקדמות.
תקיפה מינית היא פצע לכל החיים, והחוכמה היא ללמוד לחיות איתו
האפשרות לנהל את זה במהלך החיים, היא גם היכולת להתקדמות להחלמה, בעיניי. ללמוד להתגבר פיזית, לבחון, להבין, להסיר רגשי אשם ובושה, להמשיך הלאה, עוד שלב, עוד הצפה, עוד ניהול. וזה הקטע. תקיפה מינית היא פצע לכל החיים, והחוכמה היא ללמוד לחיות איתו. לנהל אותו. את הפצע הפנימי הזה בנשמתך.
לקחו ממך את השליטה. זה לא אומר שלנצח. החזרת השליטה שנפגעי תקיפה מינית כלכך משוועים לה, היא בדיוק זו. לא לנסות להתנער ולשכוח, להדחיק ולברוח, להתמודד, לעכל, להציף, לעבד, לחלוק, לאוורר, לא לחשוב שאם עברת משוכה שקשורה בהתמודדות עם התקיפה, אז זהו, "זה מאחורייך".
להבין שזה חלק מסך החוויות שעברת בחיים, ובאותה מידה, זה גם חלק ממי שהפכת להיות כאדם. אבל זו לא המהות שלך. וזה בסדר אם זה מציף ועולה ומגיע פעם בכמה שנים. בצורה אחרת. בלבוש אחר. כי זה מאפשר את הצמיחה שלך ולא הצמיחה של כדור השלג האפל הזה שבתוך הבטן, במקום הנסתר, בקישקע, כמו גידול סרטני אפור. לאוורר, להקרין, למזער, לא לתת לגרורות להתפשט. זה בשליטתך.
"לא רואים עלייך שנאנסת", אמר לי פעם תלמיד תיכון בתחילת ההרצאה שלי. "תראה, גם עברתי תאונת דרכים קשה וגם את זה, תודה לאל, אתה לא רואה עליי, נכון"? וחשבתי על זה בהקשר הזה, כן, אני קצת יותר מפחדת על הכביש מלפני התאונה. וכן, אני נקפצת כשרכב נוסע מהר מדי או נצמד מדי, וכן, עולות לי תמונות קשות לראש, אבל אני עדיין יוצאת מהבית ונוהגת ועדיין, לפעמים, כשהכביש קצת יותר רגוע, מצליחה להנות ממש מהדרך, כמו לפני התאונה, ושרה בקולי קולות באוטו. אז זה שם. אבל זה לא מחליט עליי".
שני שטלריד, אמא של עמית וטל. לאחר שחשפה בתקשורת את סיפור האונס האישי שלה והשיקה את ״קמפיין האותיות״ , ו״לא לבושה״ , היא הקימה את עמותת ״אות הזדהות למען נפגעי תקיפה מינית״ ומאז היא פעילה במאבק נגד תקיפות מיניות, תוך ליווי מאות נפגעים והעברת הרצאות בנושא.
להזמנת הרצאה היכנסו לעמוד הפייסבוק או שלחו מייל ל: shtalryd74@gmail.com .
מעבר לקווי הטלפון של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ממתינות מתנדבות לנשים ומתנדבים לגברים, להקשיב ולשוחח באנונימיות מוחלטת. אתם לא לבד. התקשרו 1202 לקווי סיוע לנפגעות תקיפה מינית ו-1203 לנפגעי תקיפה מינית.
לפנייה לכתב/ת 
