שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כך הפכו לימודי הגמרא לשנואים ביותר על תלמידי הישיבות
    הטקסט בארמית, הפירוש בכתב רש"י וגם פיסוק אין. החרדים מתעקשים לשמר את הלימוד כפי שהיה לפני 600 שנה, הדתיים חוששים להצטייר כנחותים בפני החרדים - ושעות הלימוד של הגמרא אף עולות על אלו של מתמטיקה ואנגלית. אז מה הפלא שהתלמידים שונאים גמרא, ואיך אפשר לשנות את המצב?
    זמן אלול, תחילת הלימודים בישיבות, הוא יום אסון לאינספור תלמידים ששונאים גמרא. חייבים להקדים ולומר, לטובת מי שלא למדו בחייהם גמרא באופן רציני, שהתלמוד הבבלי הוא יצירת מופת ספרותית. יש בה מדרשים מרתקים, דיונים שמפתחים את המחשבה, ויכוחים פילוסופיים, לא מעט הומור, שיעורי היסטוריה, מידע שמצריך ריכוז ושינון בעל-פה - וגם הזדמנות להכיר שפות זרות. מדובר באמת בסדרת ספרים שעם ישראל קידש והפך לחלק מהרוח היהודית.

     

    << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    אבל את כל זה לא הבנתי בתור תלמיד. שנאתי כמעט כל רגע משיעורי הגמרא, מאחר ושילוב בין קשיים בקשב וריכוז, עם ציונים גרועים, גרמו לרבנים להתייחס אלי בזלזול רב. למרות הורים תומכים ומפרגנים, באמת הרגשתי שאני אידיוט חסר תקנה, שלא יוכל לעבוד בחייו בשום עבודה רצינית או מהנה. אחרי הכל, מי ירצה להעסיק טמבל שלא מצליח לזכור אלו מציאות שאדם מוצא הוא יכול לשמור לעצמו, ועל אלו הוא חייב להכריז כדי להחזירן לבעליהן.

     

    קראו עוד בערוץ היהדות :

     

    כדי להבין למה כל כך קשה ללמוד גמרא, חייבים הסבר היסטורי קצר: התלמוד הבבלי, כשמו כן הוא - נוצר בבבל, ומהווה תיעוד של שיחות החכמים בבתי המדרש, בתקופה שבין תחילת המאה השלישית לסוף המאה החמישית. השפה השלטת בבבל היתה ארמית, ולכן הגמרא כתובה רובה ככולה בשפה זרה, מה שיוצר קושי בסיסי אצל התלמידים.

     

    כתב עתיק, שפה עתיקה

    באופן מפתיע, מאז שמדפיס קתולי עיצב את התלמוד במאה ה-16, סירבו בעולם הישיבות, לאורך שנים, להכניס גמרות בעיצוב אחר, עם תרגום לעברית. בגמרות אין אפילו פיסוק, מאחר ופיסוק באנגלית, למשל, הומצא רק במאה ה-17 - והרבנים סירבו לאשר שימוש בגמרות "חדשות" עם פיסוק.

     

     (צילום: אורות)
    (צילום: אורות)

     

    כדי להבין את הטקסט המסובך של הגמרא, חיבר רש"י הסברים לתלמוד לפני כאלף שנים, בעברית עתיקה, עם תרגום לצרפתית עתיקה. לא רק שלאורך השנים חויבו התלמידים ללמוד בשיטה הזו, אלא אף הביאור של הגמרא הודפס בפונט מוזר וקשה להבנה, המכונה "כתב רש"י" (למרות שהגופן הומצא כמעט חצי מילניום לאחר פטירתו), מה שמקשה עוד יותר על התלמידים, וגורם להם למפח נפש גדול.

     

    להבדיל משיעורי הגמרא, את הטקסט עצמו לא שנאתי כלל ועיקר. בבית הוריי היה תלמוד בבלי עם ביאור של הרב עדין אבן ישראל-שטיינזלץ. מהגמרא שלו נהניתי ללמוד. היא כללה תרגום מארמית לעברית, הסבר ברור של הסוגיות, ניתוחים מרתקים על צמחים וחפצים שמוזכרים בגמרא, הקניה של ההלכות המעשיות הנובעות מהסוגיה ועוד.

     

    אבל את הגמרא של הרב שטיינזלץ אסור היה להביא לישיבה, ואסור אפילו היה להודות שאתה לומד בה.

     

    תקופת הגאונים - תקופתנו

    למרבה הבושה, כאשר הייתי אבא צעיר, לחצתי על בני הבכור ללמוד גמרא, וייחסתי את הקשיים שלו לעצלנות, מאחר ובאותו זמן הייתי משוכנע שגם הקשיים שלי בישיבה, נבעו מעצלנות. אבל נער הייתי וגם זקנתי, ואחרי שיחה שערכתי לפני מספר שנים עם הרב שטיינזלץ בכבודו ובעצמו, הבנתי שהרבנים לקחו את לימוד הגמרא בישיבות החרדיות והתיכוניות צעד אחד רחוק מדי.

     

    מתברר שבבשנת 1802, כאשר נולדה הישיבה הראשונה בוולוז'ין שברוסיה, למדו בה כמה מאות צעירים מתוך מיליונים. רק מי שהיו באמת גאונים ועילויים הגיעו לשם. והשאר? פשוט לא למדו כלום.

     

    כיום כמעט כל הנערים שומרי המצוות פונים לישיבות חרדיות או תיכוניות, ורובם המוחלט סובל משעות ארוכות של שיעורי גמרא מדי יום. החשש של הרבנים החרדים מפני איבוד שליטה, מביא אותם לדבוק בצורת הלימוד של פעם, תוך שהם מזניחים לחלוטין לימודי תנ"ך, אנגלית, מתמטיקה, לשון, מדע או היסטוריה.

     

    בישיבות התיכוניות, מאידך גיסא, מתביישים הרבנים ממה שיאמרו עליהם החרדים, ולכן התלמידים שלהם שנאנקים תחת עול בחינות הבגרות, סובלים מעול כפול הכולל גם לימודי "חול" וגם שעות גמרא אינסופיות שבשורה התחתונה גורמות להם לסלוד מהתחום לאורך שנים, לפעמים לכל החיים.

     

    שעות הבוקר? קודש ללימודי חול

    אז מה עושים? לא מותרים על לימודי הגמרא חלילה, אבל יש פתרון פשוט לסבל של תלמידי הישיבות התיכוניות: מהפך. גם מחשבתי וגם טכני. שעות הבוקר צריכות להיות קודש ללימודי אנגלית, מתמטיקה, היסטוריה, תנ"ך ואף הלכה.

     

    לימודי הגמרא צריכים לעבור לשעות אחר הצהרים, כחלק משעות התל"ן (תוכנית לימודים נוספת), שההשתתפות בה איננה חובה. לא פחות חשוב - את שיעורי הגמרא צריכים ללמד צעירים שמבינים את נפש התלמידים, ועוסקים במקצוע מתוך אהבת הלימוד. מורים שהם אוהבי אדם, אוהבי גמרא, ויש להם ברק בעיניים - ולא בגלל שזה מקצוע עם שעות עבודה נוחות, קביעות, משכורות טובות וחופשות ארוכות.

     

    ראשי הישיבות התיכוניות צריכים גם להבין שכדי למנוע מהתלמידים לשנוא את הגמרא, אסור לערוך בחינות - אלא לכל היותר, עבודות. בנוסף, במקום ללמוד גמרא עמוד אחר עמוד, יש ללמוד סוגיות נבחרות ומעניינות, בדומה לשיטה הנפלאה שהנהיג בשעתו הרב יוסף בא-גד בישיבת נחלים.

     

    זה הסיכוי היחיד להביא תלמידים לשנוא קצת פחות את הגמרא, ואולי אפילו להעריך קצת יותר את היופי שיש בתלמוד בפרט, וביהדות בכלל. ככלות הכל, יותר מששמרו ישראל על לימוד הגמרא, שמרה שיטת הלימוד הזו על ישראל. הטלת הספק התמידית פיתחה וחידדה את המוחות היהודיים, ויש שסבורים שהיא המנוע שהאיץ והפך את העם היהודי לזוכה סדרתי בפרסי נובל.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "כך הפכו לימודי הגמרא לשנואים ביותר על תלמידי הישיבות"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ותן חלקנו
    מומלצים