שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לפעמים הלכות צניעות הן פשוט גזענות
    בכל פעם שאתם נתקלים באיסור על נשים (לשבת בקדמת האוטובוס, לשיר, לרקוד, להתלבש כרצונן) - תחליפו את המילה "נשים" ב"יהודים", ותשאלו את עצמכם איך הייתם מגיבים לאיסור. מבחינה מוסרית אין שוויון בין גבר שלא רוצה לשמוע אישה שרה, לאישה שרוצה לשיר, וזכותה במרחב הציבורי תמיד קודמת לזכותו

    "ימות, ואל תיבעל לו"

    "מעשה באדם אחד שנתן עיניו באישה אחת, והעלה לבו טינא (רש"י: נימוֹק מרוב אהבה, ניטמטם לִבו והעלה חולי). ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו (הרופאים): אין לו תקנה עד שתיבעל. אמרו חכמים: ימות, ואל תיבעל לו.

     

    (אמרו הרופאים): תעמוד לפניו ערומה. (אמרו חכמים): ימות, ואל תעמוד לפניו ערומה.

     

    (אמרו הרופאים): תספר עמו מאחורי הגדר. (אמרו החכמים): ימות, ולא תספר עמו מאחורי הגדר".

     

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    גבר אחד חושק באישה אחת. עד כאן תמונת חיים שגרתית. אלא שהאגדה מפליגה אל אפשרות מוזרה ולפיה חייו של אותו גבר הופכים תלויים ביכולתו להשתמש בגופה ובנפשה של אישה שבה הוא חושק. על מנת להחריף את הדילמה, מניחה האגדה את התביעה הגברית בפיהם של הרופאים, משל אמת מדעית-אובייקטיבית לפנינו, ולא טענה מניפולטיבית של גבר שיצרו לא יודע שובעה.

     

    אם זה נראה לכם הגיוני, תחשבו על יהודים שמודרים מהמרחב הציבורי
    אם זה נראה לכם הגיוני, תחשבו על יהודים שמודרים מהמרחב הציבורי

     

    המספר מבקש לעמת את העמדה הדתית-מוסרית של הרבנים, עם דרישה פיזיולוגית לא מעורערת: הגבר ירפא רק אם יקיים יחסי מין עם מושא תאוותו. משחק ההתמקחות המוסרי מתקדם ומחריף, והמספר בודק מה יקרה עם יקטין את המחיר המוסרי: "תעמוד לפניו עירומה" - עמדת החכמים לא משתנה.

     

    במהופך להתמקחות של אברהם עם אלוהים בסדום, ממשיך המספר (בשם "האמת האובייקטיבית" של הרופאים) לבחון את עולמם המוסרי של החכמים, תוך שהוא מקטין את המחיר, אך מותיר את הרווח על כנו – האישה רק תדבר אתו בעודה מוסתרת על ידי גדר. אבל החכמים מוסיפים להתעקש.

     

    מה מנחה את החכמים?

    כתמיד, יש כמה אפשרויות פרשניות (ובתלמוד הבבלי אכן מובאות כמה אלטרנטיבות). אני רוצה להציע שהחכמים נאבקים על העמדה המוסרית שאדם לא יכול לשמש אמצעי למימוש צרכים של הזולת בשום מקרה. בשום מחיר.

     

    בעולמם של חכמי התלמוד אישה נחותה מגבר, ושיחה עם אישה בניגוד לרצונה ולצרכיה, איננה שווה בחומרתה למוות של גבר. ובכל זאת – הגבר ימות והאישה לא תשוחח אתו.

     

    בצורה חריפה וחד-משמעית קובעת האגדה: בני אדם ובנות חווה אינם אובייקטים למימוש חלומות הזולת, ואפילו לא כשמדובר בהצלת חייו. לאדם אסור לעשות מהזולת אסקופה. ובמקרה שלנו - זכותה של האישה על גופה ונשמתה לא פחותה מזכותו של הגבר לחיות.

     

    מי את המהפכה הפמיניסטית?

    מאבק לשוויון זכויות לנשים הוא פרספקטיבה צרה ולא מספקת לתיאור המהפכה הפמיניסטית. מהותה של מהפכה זו - בשינוי העדשות שבעזרתן אנו מפרשות ומפרשים את כל המתרחש בחברה האנושית.

     

    שני שינויים יסודיים בתפיסת העולם נושאת בכנפיה המהפכה הפמיניסטית, ושניהם מחייבים את כל השותפות והשותפים למסע, לחשב בכל עת את מסלול החיים מחדש, בזהירות ובנחישות:

     

    השינוי האחד הוא בהבנה שקיפוחן של הנשים הוא חלק מתפיסת עולם היררכית, שבה חברת המיעוט השלטת דֵרגה את "הנתינות" ו"הנתינים" לפי מאפיינים חיצוניים והטילה עליהם את מירב החובות, בעודה שומרת לעצמה את מירב הזכויות.

     

    לנגד עיניי הפמיניסטיות עומד חופש הפרט: חירות הלהט"בים, הנשים, בעלי המגבלות הפיזיות והמנטליות, עניים, עשירים, מצורעים וכהי עור. המהפכה הפמיניסטית היא אחד הכוחות החשובים ביותר במהפכה המקדשת את חופש הבחירה וזכויות היסוד של כל בנות ובני האדם. מי שחושבת שמאבקה הפמיניסטי מסתכם בדאגה לזכויותיה כאישה, מחמיצה הזדמנות נדירה לאחווה אנושית ולרכישת תמונת עולם חדשה.

     

    האישי הוא פוליטי והפוליטי - אישי

    התובנה השנייה של המהפכה הפמיניסטית, היא ההבנה שהפוליטי לא מתקיים "שם", במסדרונות המרוחקים של הפוליטיקאים. כוחה של הפוליטיקה שהיא חודרת גם לרחוב, למטבח ולחדר השינה שלנו. לֵית אתר פנוי מהשפעה פוליטית, וגם מה שנדמה כביטוי אישי תמים למראה הוא תוצר של מערכות כוחניות ששולטות באופן מוסווה על כל פרט בחיינו – מנהגי החיזור, הבחירות הרומנטיות שלנו, האופנות, התחביבים, ההעדפות המיניות ואלו הרוחניות. כל אלה מושפעים (אם לא מוכתבים) ממערכות פוליטיות שבתוכן אנחנו פועלים כרכיבים במכונות בנויות היטב.

     

    איך יוצאים מזה?

    ראשית חוכמה היא מוּדעות; מוּדעות לכך שלעולם לא נשתחרר לחלוטין מהשפעתן של מערכות הכוח החברתיות. בצידה של מוּדעות זו צריכה להתקיים גם הבנה שפתיחת הדרך לחירות יחסית, תלויה בלמידה עקשנית ויסודית של הדרכים שבהן פועלים מנגנוני הכוח הקהילתי.

     

    אלוהים נמצאת בפרטים

    משמעות מעשית של ההיכרות העצובה ומאירת העיניים עם מנגנוני הכוח היא שהדרך לפרק מערכות כוחניות היא בהקפדה על הפרטים הקטנים. אם הפוליטיקה חדרה לכל חדרי הבית והנשמה, החופש ממנה יושג רק אם נאבק בהשפעתה בכל פרטי חיינו. אין עבור הפמיניזם עניינים שהם "קטנים מדי"; אין דבר שהוא אישי מדי, מביך מדי או בזוי. הכל ראוי לדיון, וכל פרט מצדיק התייחסות.

     

    למה את מפריעה לגברים הדתיים?

    בשבוע החולף ניסיתי יחד עם חברות וחברים להיאבק נגד קיומם של שלושה ערבי מוזיקה ירושלמיים

    שבהם שרו זמרים גברים בלבד. המחאה הייתה גדולה, ולמרבה הצער המאבק לא הצליח. למרות שאני לא מאמינה ב "עם הנצח", גם אני משתדלת שלא להיבהל מדרך ארוכה.

     

    תוך כדי מאבק שבו אנשים והעלו ביקורת הנוגעת למהותו של הפמיניזם, הבנתי מדבריהם שמשהו יסודי במאבק הפמיניסטי דורש התייחסות והבהרה.

     

    השאלה שחזרה על עצמה באופנים רבים הייתה אחת: מדוע אתן, לוחמות זכויות האישה והאדם, מבקשות לפגוע בזכותם של גברים דתיים - שלא יכולים לשמוע נשים שרות - ליהנות ממוזיקה? מדוע הצרכים הפמיניסטיים שלכן, קודמים לצרכיהם הדתיים של הגברים?

     

    תחשבו על יהודים

    מישהו חכם אמר פעם ש"לנשים וליהודים גורל דומה", ועל כן אני רוצה להציע שבכל פעם שאתם נתקלים באיסור על נשים (לשבת בקדמת האוטובוס, לשיר, לרקוד, להתלבש כפי שאנו רוצות וכדומה) - תחליפו את השם "נשים" ב"יהודים", ורק אז תשאלו את עצמכם איך הייתם מגיבים לאיסור.

     

    מה תהיה תגובתכם אם, למשל, באחת הערים באירופה יתקיימו קונצרטים שבהם ייאסר על יהודים לשיר (נגיד, כיוון שיש נוצרים שהדת שלהם אוסרת עליהם שמיעת קולות זמר מפי יהודים, או נוצרים שטוענים שקולות שירה של יהודים מגרים אותם מינית). האם לא תטענו לאנטישמיות? עכשיו תסבירו לי מה ההבדל.

     

    הלכות צניעות הן מנגנון שליטה

    מי שכבר הרכיבה על עיניה את עדשות "הכל פוליטי", רואה כיצד הלכות צניעות מבנות מנגנוני שליטה. הנחות העבודה של הלכות הצניעות הן שגברים יתפתו מינית מנשים, הרבה יותר משנשים יתפתו מינית מגברים. הנחה זו, המבוססת כמובן על מוסכמות והתניות חברתיות, מאפשרת לבנות עולם שבו נשים נדרשות להחביא את עצמן בפני גברים. הנחה זו גם מאפשרת לחברה הגברית לפנות מהזירות הציבוריות נשים (שכן הן מפתות ומסוכנות לעולמם הרוחני), ולהותיר את המרחבים הציבוריים בידי הפטריארכיה.

     

    ומה אם נסכים שלפעמים קול באישה יהיה ערווה?

    רק לפעמים, רק קצת. רק לשלוש הופעות בבריכת הסולטן בירושלים, רק להופעה אחת בתל אביב, רק להופעות בפני חיילים מהצבא.

     

    אתן מבינות ואתם מבינים מה יקרה – כל מפקד וכל ראש עירייה שיחשוש מעימות עם הקהל הדתי, ישתמש בתירוץ ה"רק לפעמים", ואנחנו נמצא את עצמנו במציאות שבה זמרות מתקשות (עוד הרבה יותר מזמרים) להשיג קהל ולהתפרנס, וטענת הצניעות תשחק שוב לידי הנהגה גברית שתסדר פרנסה לחברים שלה, ותשאיר את הנשים מחוץ למעגל העשייה והפרנסה. אתם מבינים שאנחנו ממש לא יכולות לוותר?

     

    ובחזרה אל הגבר הגוסס

    את העיקרון שאישה לא תהיה אסקופה לצרכיו של אף גבר (ולהיפך) קבעו חז"ל באגדה שהבאתי בפתיחת דבריי. אגדה זו היא עבורי מורת הדרך הרוחנית למסע הפמיניסטי, ולפיה אם יש גבר החושש מקולה של אישה – יתכבד ויטפל בעצמו ובצרכיו, ולא יפגע בזכויות הביטוי וההתפרנסות של הנשים.

     

    מבחינה מוסרית אין שוויון בין גבר שלא רוצה לשמוע אישה שרה, לאישה שרוצה לשיר, וזכותה במרחב הציבורי תמיד קודמת לזכותו.

     

    ואם לא השתכנעתם – תחשבו על יהודים.

     

    שבת שלום ומועדים לשמחה!

     

    לכל הטורים של רוחמה וייס

     

     

    עדיין סוכות: 60 שניות על החג

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "לפעמים הלכות צניעות הן פשוט גזענות"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    זכותו של מי עדיפה? של הגבר החרדי או האישה באשר היא?
    צילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographer
    רוחמה וייס
    צילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographer
    מומלצים