שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פסטיבל העוד: שירת מזמורים עם חדוות חיים
    שלומי שבן התרגש כשעלה לבמה, שלמה גרוניך הרשים בתקיעת שופר ושם טוב לוי הקסים בדרכו הצנועה - שלושתם ואחרים השמיעו אקורד פתיחה מבטיח לפסטיבל העוד, בסימן הלחנת מזמורי תהילים בסגנון עכשווי. הללויה

    אם מישהו ציפה לקבל אמש (ה') בתיאטרון ירושלים ערב פיוטים נרגש או מוזיקה רוחנית מרטיטה - הוא התבדה. וטוב שכך. היוצרים כולם - בין אם חובשי כיפה או חילונים גמורים - עשו תהילים עולז וקיצבי, רוקי וג'אזי ושוקק חיים. ערב שבו "על נהרות בבל" - הולחן בקצב הבוסה נובה, ו"גם אם אלך בגיא צלמוות, לא אירא רע כי אתה עמדי" - במקצב ג'אז מובהק עם גרוב אוריינטלי.

     

    שלומי שבן בפסטיבל העוד    (צילום: גיל יוחנן)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    שם טוב לוי, שלומי שבן, שלמה גרוניך ודניאל זמיר - הביאו, כל אחד בסגנונו הייחודי - שירת מזמורים חפה מחרדת קודש וגדושה בחדוות חיים. מקצתם בהופעת סולו, מלווים באנסמבל הכלי המצוין; מקצתם במיני שילובים כגון גרוניך שר ומנגן על הפסנתר, מלווה בשם טוב עם החליל ודניאל זמיר עם הסקסופון, ומקצתם החבורה כולה חוגגת יחד הללויה.

     

    נראה שהתרגש באמת. שבן (צילום: גיל יוחנן)
    נראה שהתרגש באמת. שבן(צילום: גיל יוחנן)
    מעניין היה לשמוע את האופן השונה שבו כל אמן מבין ומציג את המזמור "שלו". שם טוב לוי, בדרכו הצנועה, היה המקורי שבהם: "על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו" (קל"ז) הפך אצלו למעין "על נהרות בבל שם צחקנו ועשינו חיים" בקצב הבוסנובה הדרום אמריקני. זה היה מפתיע אבל מעניין. ו"אשרי תמימי דרך ההולכים בתורתה" (קי"ט)- רוק אינטנסיבי. לפני שנתיים הופיע לוי בפסטיבל העוד, עם הפייטן דוד מנחם, בערב שהוקדש כולו לטקסטים של הרמח"ל. הוא אמר אז ל-ynet שאף שאינו דתי הוא חש שהמפגש עם טקסטים כאלה מפרה ומעשיר אותו.

     

    עוד ביקורות הופעות בערוץ המוזיקה של ynet:

    הסטרנגלרס בישראל: הקהל לא הולך לשום מקום

    הכימיקל בראדרס: מתקפה כימית מופלאה

    ארמין וואן ביורן: כמו מיומנה על ספידים

     

    גם עבור שלמה גרוניך העיסוק בחומרים האלה אינו חדש. לפני שמונה שנים הוא הוציא את האלבום "מסע אל המקורות" - מעין מסע של יוצר חילוני אל עבר שורשיו היהודיים. והמזמורים ששמענו אמש היו עיבודים חדשים של החומרים שכתב. בראשם גרסתו הנודעת של גרוניך ללחן המסורתי של "אלי אתה" מאת רבי שניאור זלמן מלאדי: "אלי אתה ואודך, אלוהי ארוממך" (קי"ח). גרוניך פותח בתקיעת שופר מרשימה מאוד, שמהדהדת במערכת ההגברה, וממשיך בשירה של מסירות נפש. לגרוניך - חיית במה מיומנת שכמותו - יש את כל הכלים להפיח בקהל רוממות רוח. הוא דרמטי, הוא פסנתרן וירטואוז וקולו - לא נס ליחו. האמת שגם אהבתי את "זמרו" שלו - הקצבי, המורכב, עם השילוב האינטליגנטי של העוּד: "זמרו לה' בכינור, בכינור ובקול זמרה. ירעם הים ומלוא תבל ויושבי בה" (צ"ח).

     

    שלמה גרוניך בפסטיבל העוד    (צילום: גיל יוחנן)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    נדמה לי ששלומי שבן היה באמת נרגש כשעלה לבמה, והגיש לנו שלושה מזמורים מתוחכמים: "הודו לה' בכינור" (ל"ג), "מי האיש החפץ חיים" (ל"ד) ו"הללויה" שהיה אולי שיאו המוצלח ביותר של הערב: "...הללו אל בקודשו; הללוהו בגבורתו, הללוהו כרב גודלו... כל הנשמה הללויה" (מזמור ק"נ). ביצירה הזאת חברו ארבעת היוצרים והאנסמבל הכלי לג'אז סוחף וקיצבי, שזור בקטעי סולו קצרים של העוּד, החליל והסקסופון.

     

    דווקא המזמורים של הדתי שבחבורה, דניאל זמיר - סקסופוניסט וירטואוז, חוזר בתשובה חבדני"ק - היו מאכזבים. בעבר הרחוק זמיר עשה ג'אז יהודי ייחודי ומעניין, אבל הלחנים שלו אמש היו מישמש מהזן שלמשמעו בחורים דתיים מתחילים לקפץ מעלה מטה. מן פופ חסידי, פסוודו רוקי שכזה. וכך, באופן קצת מוזר, דווקא במזמורים של דניאל זמיר לא הייתה שום תחושת התעלות. ומאחר שזמיר שימש מנהלו המוזיקלי והמעבד הראשי של המופע, הערב כולו היה טבול יותר מדי בסגנון השטוח הזה. לדעתי זו הייתה תקלה. לטעמי העיבודים שלו גם לא נתנו די מקום לעוּד - בנגינתו המאוד משובחת של הנגן והיוצר עמוס הופמן. אמנם פה ושם הוא הבליח לקטעי סולו קטנים, אך באנסמבל קולו אבד. וגם הבס לא זכה לכבוד ולנוכחות המגיעים לכלי ולנגנו, גלעד אברו המשובח.

     

    צילום: גיל יוחנן

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    הרעיון של הלחנה עכשווית של מזמורי תהילים - עוד רעיון מעולה מבית מדרשו היפיפה של אפי בניה, מנהלו האמנותי של הפסטיבל - היה רעיון מצוין. אך בחירת האמנים הייתה קצת צפויה-טריויאלית מדי. ברור שלהביא את שבן, שם טוב וגרוניך - זה שוס. אבל היינו יכולים לקבל מופע מורכב ועשיר יותר עם הרכב אמנים פחות הומוגני. בעיקר חסר לי קול ים תיכוני. ועם כל זאת זה היה ערב מעניין מאוד, עשיר, מגוון, קיצבי ומהנה.

     

    המופע אמש הוא עוד נדבך בליין מופעי הפתיחה של פסטיבל העוּד, שמתמקדים בהלחנה בת-ימינו של טקסטים עבריים עתיקים. למעשה נוצרה בפסטיבל הזה מסורת של מופעי מחווה לשירת עבר עברית, בעיקר למשוררי תור הזהב של יהדות ספרד. לפני כעשר שנים שמענו את ברי סחרוף ורע מוכיח שרים את שירי שלמה אבן גבירול. מאוחר יותר את אתי אנקרי בשירי ר' יהודה הלוי; 'נקמת הטרקטור' שילבו רוק ופיוט בערב פיוטים של רבי משה אבן עזרא. ולפני שנתיים העלה הפסטיבל את ספר קהלת בהלחנתה ושירתה של קורין אלאל. אגב, כל המופעים הללו הניבו בהמשך לפסטיבל העוּד אלבומים מאוד מוצלחים.

     

     (צילום: גיל יוחנן)
    (צילום: גיל יוחנן)

    העוּד - כלי הפריטה האגסי הזה, מלך הכלים ("מלכ אל-אלאת") בכל תזמורת ערבית ומחולל ההתעלות שלה - הוא לכאורה הכלי הנושא של הפסטיבל. אך לא הכלי עצמו הוא העיקר אלא המורשת המוזיקלית שהוא מייצג. אותו ז'אנר מוזיקלי שפסטיבל העוּד מקדם זה שנים: חיבור מזרח ומערב, חיבור עתיק עם עכשווי. המפעל הזה - שמזוהה לחלוטין עם אפי בניה - מביא כבר שבע עשרה שנה מסורות מוזיקליות של מרחב הים התיכון וממזג אותן עם המוזיקה המערבית. וחיבור הניגודים כביכול הללו, מזמן לפסטיבל קהל הטרוגני במיוחד: מזרחים ואשכנזים, יהודים וערבים, חילונים ודתיים.

     

     (צילום: גיל יוחנן)
    (צילום: גיל יוחנן)

    השנה יגיעו לפסטיבל כמה ענקי מוזיקת עולם: מהודו יגיע שוג'את חוסיין חאן, מאסטר סיטאר ומומחה לשירת קוואלי - מוזיקה סופית אקסטטית, מצפון הודו. זהו למעשה ניסיון ראשון בפסטיבל העוּד לצאת מן המרחב הקרוב ולהביא לכאן מסורות מוזיקליות מרוחקות יותר. אמנם באוריינטציה איסלמית, ובכל זאת מהודו הרחוקה. זה צפוי להיות ערב מעניין במיוחד.

     

     (צילום: גיל יוחנן)
    (צילום: גיל יוחנן)

    וחזרה למרחב הקרוב: עומר פארוק טקבילק המוכר כבר היטב בארץ, יארח, עם האנסמבל שלו, את יסמין לוי; מאזרבייז'אן יגיעו האחים קרימוב שישתפו פעולה עם הזמרת הישראלית-אזרית קמילה. וכמו בכל שנה, לא נפקד מקומם של מופעי המחווה לקאלסיקות של הזמר הערבי, הפעם, שוב, אום כולת'ום הנצחית וערב מחווה מבטיח של נטע אלקיים לשיריה של הזמרת המרוקנית היהודיה הגדולה זוהרה אלפסיה. הפייטנית מורין נהדר תביא עיבודים חדשים לקלאסיקות עממיות מפרס; הכנר ונגן העוּד נסים דקאור יביא שוב את מיטב הקלאסיקה הערבית; המלחין ונגן העוּד המעולה סמיר מח'ול מעלה מופע של יצירות מקוריות חדשות משלו (כשהוא מנגן בטכניקת נגינה ייחודית ביד שמאל).


    יחתום את הפסטיבל, בחודש הבא, סטארבוס קסרחקוס - מגדולי מלחיני יוון (מלחין הסרט 'רמבטיקו'), שמעולם עוד לא הופיע בישראל. חובבי מוזיקה יוונית, ורמבטיקו בפרט, יגדשו את הערב הזה.

    בסך הכל מובטחת לנו תוכנית מרתקת, ודומה שאפשר להמר על עוד פרק מוצלח בשרשרת ההצלחות של פסטיבל העוד הירושלמי.

     


     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "פסטיבל העוד: שירת מזמורים עם חדוות חיים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים