שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "אין בהן דעת": היום שבו חז"ל סתמו את הפה לנשים
    אישה חכמה ומכובדת פנתה לבית המדרש של רבי אליעזר בשאלה למדנית טובה - וגורשה משם בבושת פנים. המפגש הזה השאיר את הכלל החז"לי: "יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים". זה לא סיפור יחיד על נשים ששאלו את החכמים שאלות ממש טובות ומלומדות, ונדחו בבוז

    תופסת אומץ

    אישה חכמה אחת (את שמה לעולם כבר לא נדע) חיה וחשבה בארץ ישראל במאה הראשונה לספירה. היא לא הייתה רק חכמה, היא הייתה גם מלומדת, וסיגלה את צורת החשיבה של יושבי בית המדרש.

     

     

    << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    יום אחד החליטה להסתכן, לנסות את מזלה ולהשתלב בשיחות בית המדרש. אני מדמיינת אותה בודקת שוב ושוב, מסגננת ומשננת (בשבתה בביתה ובלכתה בדרך) את השאלה הקצרה והמדויקת, שתעלה בפני החכם. אני מדמיינת את ההקפדה היתירה על סידור שיערה ובגדיה, ואת ההתרגשות הנוספת טרם כניסתה לבית המדרש (זו שמעל ומעבר להלמות הלב של תלמיד חכם מתחיל).

     

    ואז, היא לקחה אוויר (אולי השתעלה קלות), נעמדה מול רבי אליעזר בן הורקנוס, והציגה שאלה בענייני פרשת השבוע: "מפני מה חטא אחד במעשה העגל, והם מתים בה שלוש מיתות?" (ירושלמי סוטה, ג, ד ומקומות נוספים).

     

    אחלה שאלה למדנית

    השאלה שהציגה האישה החכמה והנכבדת (המכונה בחלק מהמקורות "מטרונא") היא שאלה מצוינת במושגים למדניים. פרשת השבוע מתארת בצורה מקוטעת ומעט מבולבלת את עונשם של המשתתפים בחטא העגל.

     

    כדרכם של למדנים, ביקשה האישה לעשות הרמוניזציה בין המסורות השונות, וכשאיחדה ביניהן היא גילתה שחוטאי חטא העגל מתו בשלוש דרכים שונות, למרות שחטאו באותו חטא: חלק מתו במגיפה, חלק במסע ההרג שניהלו משה ובני לוי, וחלק שתו את המים שמהל משה באפרו של עגל הזהב.

     

    יכול להיות שלאישה החכמה היה לא רק קושי למדני, אלא גם פתרון נהדר, אבל לעולם לא נדע זאת, כיוון שרבי אליעזר דחה בבושת פנים אותה ואת מאמציה הלמדניים.

     

    "תשמעי מיידלע, את ראית פעם גבר סורג גרביים?"

    את המשפט הזה אמר עזר ויצמן במענה לבקשתה של אליס מילר להיות טייסת קרב, וזו פחות או יותר התשובה שנתן רבי אליעזר. בתנאית זה נשמע כך: "אין חוכמתה של אישה אלא בפילכה". וכיוון שהכיר בה שהיא אישה מלומדת, טרח והוסיף להלבנת הפנים פסוק מהתורה (שיהיה לה במה להתעסק בדרכה הביתה) "וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ" (שמות ל"ה, כ"ה).

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אם לא הבנו היכן מבקש רבי אליעזר לאשפז את המוח שלנו, זוכה הפסוק להסבר מלא במדרש נוסף (מדרש אגדה, בובר, ויקהל לה): "ללמדך שאין חוכמה לאישה אלא בפלך, אבל בדבר אחר לא. חס וחלילה שיש בהם דעת".

     

    הסגברה

    אם חברותיי ואני היינו פוגשות היום את רבי אליעזר, ובוודאי אם היינו רואות בשביל את החוכמה המושלכת ככלי ריק מבית המדרש, היינו מסבירות שמה שעשה רבי אליעזר הוא דוגמא חמורה של "הסגברה" – גבר שמסביר לאישה איך נראה המוח שלה, ומה כדאי לה לעשות (ובעיקר לא לעשות) איתו.

     

    אבל לאשת החיל הזו לא היו קבוצות תמיכה בפייסבוק, או חוג ללימודי מגדר. אפילו שפה לבטא את העוול שנעשה לה, לא הייתה לה. לבד היא חזרה הביתה, תלתה את חוכמתה על וו בכניסה, ושלחה ידיה בכישור.

     

    כלכלה ופמיניזם

    זה לא סיפור יחיד על נשים ששאלו את החכמים שאלות ממש טובות ומלומדות (שאפילו נוסחו בשפה התרבותית שלהם), ונדחו בבוז. מודעות לכך שנשים חכמות ומסוגלות ללמוד התקיימה תמיד (האמת, לא קשה לעלות על זה), אלא שרק שינויים כלכליים וטכנולוגיים מרחיקי לכת יכלו להפוך את ההבנה הזו לתנועה המונית שתעצב הלכֵי רוח וחוק.

     

    עם זאת, מעניין לגלות שהורקנוס, בנו של רבי אליעזר, כבר מצביע על הקשר הכלכלי של מעמד האישה, ובשם שיקולים כלכליים ומאוד לא אידיאולוגיים, הוא מבקר את הדברים הקשים שאמר אביו לאישה החכמה והעשירה: "אמר לו הורקנוס בנו: בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה איבדת ממני שלוש-מאות כור מעשר בכל שנה".

     

    האם עלינו ללמוד מדבריו של הבן שמשפחת כהנים לפנינו? אינני יודעת. כך או אחרת, הורקנוס מעיד כי הגברת החכמה היא תומכת נלהבת בכסף בתלמידי חכמים, ובעקבות דברי אביו יש חשש מאיבוד כספי התרומה.

     

    הנה, ככה כן בונים פמיניזם. מי שלא אוהב אותנו – יאהב את הכסף שלנו או את היכולות המקצועיות שלנו, ויבחר להתנהג יפה.

     

    בתפקיד הפירומן

    אבל רבי אליעזר הוא לא אחד שמתרגש מכסף או איבוד קשרים משמעותיים. הוא מוסיף אש למדורה, וקובע בפני בנו ובפני כל הישיבה (האישה החכמה בוודאי כבר חזרה אל הפלך שלה): "ישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים". לא פחות. תיהרג התורה ובל תעבור לנשים, קובע רבי אליעזר - ומוכן לשרוף את הענף שעליו הוא יושב, אם הבנות ימצאו בו רגע של נחת.

     

    היא רצתה לשמוע דווקא את האמת השורפת (צילום: Shutterstock)
    היא רצתה לשמוע דווקא את האמת השורפת(צילום: Shutterstock)

     

    רבי אליעזר מוכר לרבות מאתנו בשל תפקידו באגדת "תנורו של עכנאי" - אירוע שגם בו בערה האש הזרה כמה וכמה פעמים; בראשית הסיפור שרפו חבריו של רבי אליעזר את הטהרות שהוא טיהר. בהמשך, ובעקבות הנידוי שנגזר עליו (בבא מציעא נט ע"ב): "בכל מקום שנתן בו עיניו רבי אליעזר, נשרף".

     

    אפילו בפרקי אבות, מסכת קצרה ומתומצתת, שבה מובאת אמרת חכמים אחת (בקושי) ממיטב חכמי המשנה, ממהרת האש לאחוז בדברי המוסר של רבי אליעזר (ב', י'): "רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהי נוח לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך, והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר בגחלתם שלא תכווה שנשיכתם נשיכת שועל ועקיצתם עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש".

     

    תראו באיזו מהירות עובר רבי אליעזר מהחביבות והנחת אל הנחשים, העקרבים וגחלי האש. רבי אליעזר הוא לא אחד שהיית רוצה לריב אתו, שהרי הוא שולף גפרורים במהירות מאכזבת, ואני שואלת את עצמי מדוע פנתה האישה האמיצה והחכמה דווקא אל המבהיל והשורף ברבני בית המדרש?

     

    "הכועס כאילו עובד עבודה זרה"

    יכול להיות שהאישה החכמה לא חשקה בחנופה זולה כזו שאולי היה מציע לה הורקנוס, או חכם אחר שכספה היה מסמא את אמונותיו. יכול להיות שהיא רצתה לשמוע את האמת השורפת. אולי היא רצתה שדברי אמת רעים אלה יתועדו לדורות, ויגיעו עד אלינו (ובזה היא הצליחה).

     

    ואולי, בעזרת סיפור העגל היא רצתה ללמד את רבי אליעזר שיעור חכם מכל בעבודה זרה. בעבודה הזרה שלו.

     

    ובבית המדרש של הטוקבקים

    מרגריטה (טוקבק 67 משבוע שעבר) כתבה: "מדהים לקרוא את התגובות עם השנאה הנוראית לנשים, לפמיניזם, לרפורמים, לחילונים, לכל מי שלא אומר אמן אחרי שטיפת המוח של הרבנים. האם את חושבת שהפרשנים באמת ניסו להפחית מתפקידה של אסתר ולפגוע במרכזיותה בסיפור, או שהם ניסו להסביר ברוח התקופה שלהם את העובדה שהסכימה לשכב עם המלך? ההתנהגות של מרדכי מתאימה לאפיונים של צדיק במקומות אחרים במקרא, ואסתר נוקטת פה בהתנהגות חריגה יחסית לנשים במקרא ולא נענשת, אלא מצילה בכך את העם, לכן הפרשנים רצו אולי למצוא לזה הסבר שהם מבינים..."

     

    מרגריטה יקרה, אני מצטרפת לצערך בעניין התגובות הקשות נגד עמדות ליבראליות, ובכל זאת אני שמחה שהדעות נכתבות ומושמעות ולא מושתקות. דיאלוג קשה עדיף בעיניי על העדרו. המאמץ לחירות הדעת ולאחריות אישית הוא קשה, ואני מקווה שלא נתעייף ולא נתייאש ממנו.

     

    ובקשר לאסתר – אני חושבת ששתי ההצעות לא סותרות, ואף להיפך: החכמים הציעו פירוש שמקטין את אסתר, ובאותו זמן הופך אותה לחסודה. שתי תכונות מסורתיות במחיר פרשנות אחת. מה רע?

     

    שבת שלום!

     

    לכל הטורים של רוחמה וייס

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""אין בהן דעת": היום שבו חז"ל סתמו את הפה לנשים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים