שתף קטע נבחר
 

שרון פרי: "רציתי להיעלם. פשוט לא להיות"

אחרי שהטלפון של שרון פרי נגנב ותמונות אינטימיות שלה הופצו ברשת, היא נאלצה להתמודד גם עם בנה בן ה-14 וההתמודדות שלו עם הפרשה. במסגרת פרויקט "בואי נדבר על זה" היא מספרת לד"ר אילן טל על התחושות הקשות והצורך התמידי להצטדק. "בסופו של דבר לא פגעתי באף אחד"

 

 

השנה, אשת התקשורת שרון פרי, עמדה במוקד סערה, לאחר שהטלפון הנייד שלה נגנב, ותמונות אינטימיות שלה שהיו שמורות בו הופצו ברשת.  "רציתי שהאדמה תבלע אותי, רציתי להיעלם", היא מספרת בשיחה ל-ynet.

 

בפרויקט "בואי נדבר על זה", פנינו לנשים אמיצות שהחליטו לחשוף בפנינו את תהומות הנפש ואיך הצליחו להתגבר על הדיכאון.

 

קראו עוד:

שרון חזיז: "אולי החרדות שהיו לי הביאו עלי את הסרטן"

מיקי מוכתר, מלכת הילדים: "מקיאה ועולה חזרה לבמה"

קרין מגריזו: "יכולה להבין מצוקת אמהות שמטלטלות ילדיהן"

מירב בן ארי: "לא מבינה את אלו שאוהבות להיות בהריון"

"הייתי בטוחה שבלידה אני אמות". להיות אמא חרדתית

 

פרי מספרת כי כשהפרשה התפוצצה, בנה בן ה-14 בחר שלא להיחשף לתמונות, למרות שהוא ידע במה מדובר. "זה היה בום, אבל הוא לא נחשף, לפחות לא בקרב החברים בבית ספר או משהו כזה. היה לי חשוב שהוא לא יהיה מנותק".

 

איך זה קרה, אמרת לו אל תיחשף? אמרת לו אל תסתכל?

"זו הייתה בחירה שלו לגמרי. הוא בחר לא להיחשף, הוא בחר לא לראות. הוא מכיר אותי, הוא יודע מי אני. הוא לא צריך לראות".

 

מה עבר עליו?

"האמת שבהתחלה הוא אמר לי: למה את מצלמת את עצמך ככה? ואחר כך הוא אמר לי: כולם עושים את זה, כולם מצטלמים ככה, אבל מוחקים. למה לא מחקת".

 

ומה ענית? 

"כי אני תמיד עושה את זה, אמרתי לו אני כל הזמן מצטלמת. בים, בבית. כולם באמת עושים את זה".

 

הרגשת מושפלת כשזה דלף החוצה?

"הרגשתי שאני רוצה שהאדמה תבלע אותי, זאת התחושה. שאתה רוצה פשוט להיעלם, שאתה לא רוצה להיות. זו תחושה נוראית. אתה מפחד לצאת למכולת, אתה מפחד לצאת סתם לסידורים. הייתי נכנסת נגיד לבנק או לסופר או כל מקום שהייתי נכנסת אני מרגישה שכל העולם מסתכל עליי. למרות שאולי זה סתם היה איזה פרנויה שלי אבל זה היה אמיתי".

 

היא מספרת: "אני נותנת לבן שלי תמיכה כל הזמן, אבל אנחנו אנשים גם. אם הוא רואה את אמא שלו במצב מסוים, הדבר היחיד שהוא בא ואמר לי: אל תדאגי, אנחנו עוברים את זה ביחד. והוא גבר, ובאמת עברנו את זה ככה".

 

במי עוד נעזרת חוץ ממנו?

"המשפחה שלי, הבן זוג שלי, כל מי שנמצא סביבי קרוב. למרות שכל התקופה הייתה כמו הזיה כזאת, די בדיסוציאציה, ניתוק. דברים נכנסו אבל אני לא ממש זוכרת. ברגע שראיתי שהסביבה שלי הקרובה לא לוקחת את זה כל כך קשה ולא שופטת אותי, אז זה נורא מחבר ומחזק.

 

"רוב ההורים, במיוחד בדור שלנו, חיים ברגשות אשם נוראיים ולאו דווקא בגלל תמונות שהם צילמו. אנחנו כל הזמן ברגשות אשם. שאנחנו לא מספיק טובים לילדים שלנו, שאני לא מספיק בשימת לב לילדים שלנו, לא מספיק טובים לילדים שלנו. אבל אני במקרה הזה לא פגעתי בו. לא פגעתי בו, לא פגעתי האמת באף אחד".

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים