שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כמהות לאהבה: הקשיבו לבדידות של הרווקות הדתיות
    הרצון לחבק, השיפוטיות של הסביבה, והתחושה של חיים בגלקסיה מקבילה. אלומה לב החליטה לפתוח את הלב: "קשה לדבר על כמיהה וגעגוע, כי זה כמו אש מאכלת, ולכן מגיעים לקלישאות על 'ביצות דתיות', ודנים בשמירת נגיעה כאילו שזה כל העניין"

     

    רווקות מאוחרת - נקודת מבט של גבר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    "הטיפ הכי חשוב לצעירה שעוד לא התחתנה, במיוחד אם היא דתייה, הוא לקחת אוויר כי זה עלול להיות מסע": את הדברים אומרת אלומה לב, והיא מדברת מנבכי לבה. היא רווקה בת 33, ובימים אלה ממש משיקה את ספר הביכורים שלה, העוסק בתופעת הרווקוּת המאוחרת במגזר הדתי.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק  >>  

     

    אלומה גדלה ביישוב מחולה שבבקעת הירדן. אביה צבי הוא רב היישוב ואמה אסתר היא רופאה. היא התחנכה באולפנה בכפר פינס, ובהמשך החלה ללמוד באקדמיה לאדריכלות ואמנות, אך בחרה לעזוב ולהתמקד בכתיבה ופרסום. כעת היא מבקשת להעניק הצצה נדירה לנפשן של צעירות דתיות, שרבות מהן עוברות גיהינום של ממש מבני משפחה, חברים וגם מאנשים זרים, המשוכנעים שהם אלה שיתנו להן את "טיפ הזהב" שיאפשר להן למצוא את "האחד", ולהתחתן כדת משה וישראל.  

     

    עוד תרבות בערוץ היהדות:

     

    "למדתי להחליק. להקשיב ולא להקשיב", אלומה לב אומרת בכנות. "אחד הדברים שמכרסמים אותי מול אנשים אחרים, הוא שאחרי פגישה, יש כאלה ששואלים 'למה חתכת?' וגם אחרי שעונים להם, הם לא בהכרח מקבלים את התשובה. הם לא סומכים על האינטואיציה שלי, וזו תגובה שמשגעת אותי".

     

    אז ההורים צריכים לשתוק?

     

    "ודאי שהורים צריכים לומר את דעתם, אבל ברגישות הנכונה. ברוך ה' זכיתי בהורים רגישים וזו זכות גדולה. הם תמיד איתי, או כמו שאבא שלי אומר: 'אנחנו כל הזמן צעד אחד מאחורייך'. הטיפ שלי להורים אחרים הוא להבין שהבת צריכה מישהו שיילך איתה יד ביד, אבל גם יקשיב לה כשהיא אומרת 'תסמכו עלי ותהיו איתי. גם כשאני מחליטה לחתוך'.

     

     

    "אני רואה הורים שעושים מאמצים מטורפים לשדך לילדיהם, ומצד שני, רווקים ורווקות העושים מאמצים עילאיים להשקיע בפגישות. אלה מאמצים שאפשר להפיק מהם חשמל. אבל בסופו של דבר, צריך לתת אמון בהחלטה – גם אם היא אומרת להיפרד".

     

    "אני בהוויה ריקה"

    אי אפשר להתעלם ממסלול החיים הדתי הדיסוננסי לעתים, המושך מצד אחד לנישואים מוקדמים – ומצד שני לפיתוח האישיות גם על חשבון "יציאה לחיים" (מסלול ההסדר הארוך מצד אחד, והנהייה למדרשות מהצד השני).

     

    "ברור לי שגם לי יש חלק ברווקות שלי". אלומה לב
    "ברור לי שגם לי יש חלק ברווקות שלי". אלומה לב

     

    "אלו הדרישות של הדור", אומרת אלומה. "צריכים להתגייס וללמוד מקצוע, ולכן גם בנים וגם בנות מתחתנים מאוחר. האמת שהיום, מהפרספקטיבה שלי, אני מעדיפה את הבחורים שעברו המסלול הזה. המסלולים האלה שאנחנו עוברים בחיים בונים אותנו".

     

    הספר "במלוא הדופק" (הוצאת "ידיעות ספרים") נולד בזכות שיחת טלפון שהתנתקה. "כמו שכתוב בפרק הפתיחה, דיברתי עם גיסתי, בתה ביקשה תשומת לב מהעבר השני, והשיחה התנתקה. פתאום נפל לי האסימון ששתינו חיות בעולם אחר לגמרי. היא עסוקה עם הילדים, ואני בהוויה ריקה. קלטתי שאני בגלקסיה אחרת לגמרי, והחיים שלנו שונים בתכלית. אז התחילה להתבשל הכתיבה בראש, אבל אמרתי לעצמי: 'אל תכתבי, זה יבאס אותך ואת כולם. את יודעת לגעת בלב, אבל אל תכתבי'.

     

     

    "בסוף כתבתי, אבל הייתי צריכה גימיק, ולכן כתבתי את זה בצורה של ראיון, כאילו אני כבר נשואה ונמצאת הרבה אחרי, ומספרת בדיעבד. התחלתי להעלות קטעים לפייסבוק, ומשהו בכתיבה פרץ החוצה. זה נגע באנשים ונתן לי אפשרות להסתכל על עצמי ועל התופעה בפרספקטיבה אחרת. כשהפכתי את הקטעים האלה לספר, כבר לא הייתי צריכה את הגימיק. כבר הצלחתי לדבר על הדברים כמו שהם".

     

    אלומה מתארת "אהבה והזדהות" שלדבריה שטפו אותה. "לא ציפיתי לזה. ידעתי שיש לי יכולת לעורר הזדהות, ובטח בנושא הזה, אבל משהו שם פרץ, והמון אנשים הגיבו - כולל בהודעות פרטיות שבהן שיתפו את הסיפור שלהם".

     

    אנשים כמהים לאהבה

    בתוך כל הקושי ומעמסת הבדידות, נדמה כי בדידותן של הדתיות גדולה שבעתיים, בהיעדר הקשר הפיזי של חום ואהבה. "אם הבעיה הייתה רק שמירת נגיעה, אז מכון צומת היו מוצאים מזמן פתרון הלכתי", היא אומרת בהומור, ומיד מבהירה ברצינות: "הבעיה היא לא רק שמירת נגיעה, אלא שאנשים רוצים אהבה. כמהים לאהבה. לשבת ולהתיישב, להגיע למקום הנכון, להקים בית.

     

     

    "זו הבעיה היותר עמוקה ורצינית - האדם מחפש אהבה, להניח את הנפש בידיים של מישהו שהוא סומך עליו. קשה לדבר על כמיהה וגעגוע, כי זה כמו אש מאכלת ואי אפשר להיות בכמיהה כל הזמן. אז אנשים מפחדים לגעת בנושא הזה, ולכן מגיעים לקלישאות על 'ביצות דתיות'. דנים רק בשמירת נגיעה כאילו שזה כל העניין, וטוענים שהבנות בררניות".

     

    והן לא בררניות?

     

    "את הטיפ של לא להיות בררניות מכירות כולן. מלמדים אותנו רק איך לצלוח את הדייטים, אבל לצערי לא מדברים מספיק על החזון של אהבה ושל התאמה. על הרצון להיות עם מישהו בצורה אבסלוטית".

     

     

    ומה לגבי אחריות אישית?

     

    "ברור לי שגם לי יש חלק ברווקות שלי. יש מקומות שאמרתי 'לא', ואולי הייתי צריכה להגיד 'כן'. אבל יש מקרים הפוכים שבהם אמרתי 'כן', ואולי הייתי צריכה להגיד 'לא'. היו לי כבר קשרים רציניים, אבל משהו לא קרה שם. בדיעבד, למרות הקושי, אני אומרת תודה שזה לא קרה.

     

    "אבל ברור לי גם שמדובר בשילוב בין החלטות שלי ליסוד אמוּני; דברים מעלינו שאני לא מבינה. בסופו של דבר, למרות הכמיהה והרצון לאהבה ולחתונה, ולמדתי את זה מחברה טובה - העיקר הוא לא להתחתן בכל מחיר, אלא להתחתן טוב".

     

    עטיפת הספר (הוצאת "ידיעות ספרים")
    עטיפת הספר (הוצאת "ידיעות ספרים")

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "כמהות לאהבה: הקשיבו לבדידות של הרווקות הדתיות"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ותן חלקנו
    מומלצים