שתף קטע נבחר

ניסו להקים ישוב חדש, גורשו וחויבו בכ-90 אלף ש': "רצינו לסחוף את הציבור התל אביבי השאנן"

חברי גרעין הראל ניסו להקים ישוב חדש באמצעות פלישה לקרקע ציבורית בהר אלדד, סמוך לעבדת שבנגב. בית משפט השלום פסק הוצאות פינוי בסך 80 אלף שקל והוצאות שכר טרחה בסך 9,000 שקל. המתיישבים טענו שהמסלול הביורוקרטי אינו המסלול היעיל והאפקטיבי, "ואולי הדרך הנכונה היא במחאה חברתית אמיתית"

בית משפט השלום בבאר שבע פסק לטובת המדינה הוצאות פינוי בסך 80 אלף שקל והוצאות שכר טרחה בסך 9,000 שקל בגין עלויות הפינוי של גרעין "הראל". לאחרונה, המדינה הגישה תביעה נגד כ-50 מתיישבים אשר פלשו לקרקע ציבורית בהר אלדד באזור עבדת שבנגב ופונו על ידי רשות מקרקעי ישראל.

התביעה הייתה על סך כ- 360 אלף שקל, מתוכם 116 אלף חולטו במסגרת ערבון שהפקידו המתיישבים ו-80 אלף כבר שולמו על איחסון הרכוש שלהם. המתיישבים טענו כי המדינה הבטיחה להם שהפינוי לא יבוצע עד שלא יימצא להם מקום התיישבות חלופי.

 

לטענתם, נוכח הצהרות הממשלה בדבר האינטרס הלאומי ליישוב הנגב, והצורך לעודד צעירים לרדת דרומה, סברו שיוכלו למצוא את מקומם באזור זה. על כן, אלמלא הבטחות סותרות של חברי הכנסת, שרים והחטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית, הם היו מתפנים בהתאם להחלטת בית המשפט והמדינה לא הייתה צריכה לשאת בעלויות הפינוי, כך על פי המתיישבים.

 

בכתב ההגנה, שהוגש באמצעות עו"ד יונתן רוטר-ישי, טענו כי הגרעין החליט שהמסלול הבירוקרטי אינו המסלול היעיל והאפקטיבי, "ואולי הדרך הנכונה היא במחאה חברתית אמיתית, כזו שתסחוף אחריה גם את הציבור התל אביבי השאנן... בהמשך הוחלט לעשות מעשה ו'תלקוע יתד בקרקע' - עלייה מתכוננת מראש שנעשתה לאחר בחינה מדוקדקת ועבודה מקדימה... בהן נבדקו האזורים השונים על מנת לוודא שההתיישבות לא תפגע בתושבי האזור".

 

לטענתם, "הגרעין חשב וקיווה שכפי שנעשה ביישובים אחרי - ייעשה גם כאן, והמדינה תתמוך בהקמת היישוב החדש באתר הנוכחי. בתחילת הדרך אכן הגיעו אנשי ציבור רבים ושונים שהביעו תמיכתם בנעשה". במקביל לצווי ההריסה שהוצאו להם, "חברי כנסת, שרים וגופים שונים החלו להביע תמיכה עזה בגרעין ופעלו רבות על מנת לסייע לנו להגשים את ייעודנו בדמות הקמת בית בנגב".

 

המתיישבים ניסו להשוות את פעולתם לאלה של מארגני מחאת יוקר המחייה בתל אביב. "לפי מיטב הזיכרון לא נתבעו פיצויים כספיים ממארגני מחאת יוקר המחיה (קיץ 2011 בשדרות רוטשליד ת"א). כמו כן, בעלי האוהלים שנפרסו לארוך שד' רוטשילד לא נדרשו לשלם כספים בגין שימוש בקרקע".

 

בית המשפט דחה את ניסיונם להציג את פלישתם כ"הפגנת מחאה נוכח אוזלת ידן של הרשויות", וקבע כי הטענות סותרות את הודאות הנתבעים בעניין הקמת יישוב אקולוגי "להפריח את הנגב". במקביל, בית המשפט דחה את טענות הנתבעים כי נקלעו לסיטואציה של הוצאות כספיות בעל כורחם וכי "הופתעו" לראות את צוותי הפינוי מגיעים אל המקרקעין בבוקר יום הפינוי. השופטת נעם חת-מקוב קבעה כי הנתבעים ידעו אודות הפינוי המתוכנן, שכן התנהלו נגדם הליכים ממושכים בביהמ"ש לפינוי.

 

ביהמ"ש חייב את הנתבעים בעלות הפינוי שביצעו רשות מקרקעי ישראל, בגינו הוציאה הרשות כספי ציבור. לאחר הקיזוזים שבוצעו בהסכמת המדינה עמד הסכום שנפסק לטובת המדינה על סך 80 אלף שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן חייב את הגרעין בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 9,000 שקל.

 

סכומי הפיצוי שחויבו הנתבעים לשלם בגין פלישתם במסגרת הליך זה והליכים קודמים מסתכמים ב-286 אלף שקל. התביעה הוגשה והתנהלה מטעם פרקליטות מחוז דרום (אזרחי) עו"ד נירה גלעד ועו"ד סיגל ברגר, ובסיוע וליווי רשות מקרקעי ישראל - מרחב שמירה דרום.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים