שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    למה כשהייתי שמנה פחדתי מהחגים?
    כששירה וסרמן סחבה על עצמה את המשקל העצום שהשילה, החגים היו עבורה מקור לפחד ותסכול. היא אכלה מעט בשולחן החג ונהגה להשלים את היתרה, אחר כך בסתר. היום, היא כבר התגברה על הפחד ומספרת איך היא מצליחה לאזן בין הרצון לבין הצורך לא לוותר. לעצמה

    שנים זה היה חוזר על עצמו.

     

    כל שנה, בראש השנה, התחייבתי לעצמי לעשות שינוי. המשקל העצום שסחבתי על עצמי היה נוראי, לא רק בגלל הכובד, השונות והמבטים של אחרים עליי, בעיקר בגלל שתמיד ברחתי מהתמודדות עם הבעיה.

     

    "הבעיה", שלעתים קראתי לה גם "מחלת ההשמנה שדבקה בי", ליוותה אותי בכל מישור אפשרי ובכל תחילת שנה, כאשר אנשים מבקשים משאלות ובקשות לשנה החדשה הייתי מתפללת "להיפטר" מהבעיה הזו.

     

    קראתם את הטורים הקודמים?

    כבר עשר שנים: עדיין חצי שירה

    חצי שירה: הייתי הילדה הכי שמנה - גם בחופש הגדול

     

    שנים שבמקום להתמודד פשוט ברחתי, לארץ אחרת, לחברים אחרים, לעבודה אחרת, לכל דבר שאולי יטייח קצת את הבעיה ואולי יגרום לה להישכח פתאום.

     

    מהרגע שעשיתי את השינוי ובאמת הצלחתי חששתי תמיד מכל חג.

     

    לפני המהפך. אוכלת מעט בשולחן החג - משלימה את השאר אחר כך ( )
    לפני המהפך. אוכלת מעט בשולחן החג - משלימה את השאר אחר כך

     

    אני, שהייתי רגילה לאכול מעט יחסית בשולחן החג כדי שלא יראו, הייתי חוגגת בלילה עם כל השאריות, אוכלת בסתר, ככה עם היד, אפילו בלי סכו"ם. זה היה פיצוי, זה היה כיף, האוכל הזה, הערבוב של המתוק עם המלוח, של החופש לאכול מה שבא לי כשאף אחד לא רואה, זר לא יבין זאת.

     

    מאז, כל ראש השנה, אחד החגים האהובים עליי, אני זוכרת את הנדר שנדרתי כאשר חגגתי את ראש השנה הראשון שלי במשקל תקין: שלעולם לא אתן לאוכל לשלוט בי. שלעולם לא אברח מלהתמודד עם בעיית האכילה, פשוט כי זה מזיק לי.

     

    "איך את שומרת בכל החגים האלו?", שאלה אותי קרובת משפחה. "אני מאזנת", עניתי.

     

    זה נשמע מאוד קל וזה לא. האיזון נובע לא בגלל שהאוכל אינו מדבר אליי פתאום, הוא מגיע מהרבה דיבור עצמי שהוא כלי אדיר בתהליך שלי. אני אוכלת רק אוכל שאני אוהבת לכן התהליך הצליח לי.

     

    שנים של דיבור עצמי ושכנוע עצמי גרמו לי לשמור גם בחגים. לשמור זה לאכול, מה שאני רוצה, אבל רק בערב החג ורק מהדברים הכי מיוחדים (לדוגמה - לא אורז שיש לי כל השנה).

     

    לטפח את השינוי

    כשעושים שינוי כל כך מהותי חייבים לזכור לטפח אותו כל הזמן. אי אפשר פשוט לשכוח שהתהליך קיים, שמעולם לא היו של עוד 72 קילוגרמים, שעדיין האוכל הוא כיף עבורי.

     

    לכבוד השנה החדשה בחרתי לתת לכם שלושה טיפים מנצחים שעוזרים לי כבר למעלה מעשור:

     

    1. אכלו בארוחת החג רק מאכלים מיוחדים

    יש משהו מאוד כייפי בלאכול בערב החג מהדברים המיוחדים, גם אם אלו מאכלים עתירים יותר. אל תאכלו מהדברים שיש אותם כל השנה כמו אורז, פסטה וכו׳. אכלו מאותם מאכלים במידה, כלומר לא עד להתפוצץ, כדי להשאיר מקום למאכלים נוספים.

     

    2. הסירו מהלקסיקון שלכם את המשפט "אם כבר אז כבר״"

    אם אכלתם מעבר למה שציפיתם או רציתם, נסו לאזן במשך היום ולא להמשיך את האכילה, בסופו של דבר הכל מצטבר ועדיף לעצור אחרי 1,000 קלוריות במקום אחרי 3,000.

     

    3. למחרת ערב החג, למרות שעדיין חג, נסו לייצר שגרה בהתאם לתכניות שלכם

    אם נהניתם מארוחה עתירה בערב החג, זה הזמן לבלום את העלייה ובעצם לאכול (גם אם מתארחים או מארחים) מהדברים במידה, בכמות שאוכלים בשגרה, כך לא תהיה עלייה במשקל.

     

    חג שמח!

     

    "חצי שירה" היא הבעלים של חיים בריאים ורזים


     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "למה כשהייתי שמנה פחדתי מהחגים?"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מומלצים