גלגולה של חבית

הצצה קצרה מחלון המטוס, שמנמיך לעבר נמל התעופה באברדין, מאששת שוב את הקביעה שאין צדק בעולם. כי אחרת איך אפשר להסביר את מרבדי הירק האינסופיים, האגמים, הנהרות, האדמה הרוויה שכבר לא יכולה להכיל טיפת מים נוספת, הכבשים השמנמנות והשבעות - וכל זה מול מפלס הכינרת שלנו, שנלחם על חייו בגרון ניחר.

סקוטלנד הביאה לעולם את חצאית הקפלים המשובצת, את הגברים שבתוך החצאית, שירי עם מופלאים בליווי חמת חלילים, סוודרים משובחים, וויסקי, ולקינוח את שון קונרי (שאוהב, כזכור, את הוויסקי שלו מנוער, לא מעורבב). הקמצנות, כך אומרים בסקוטלנד, היא סתם השמצה של האנגלים. אני אישית נתקלתי רק בסקוטים טובי מזג ורחבי לב.

איך וויסקי נולד

אזור אברדין מוקף מזקקות וויסקי לרוב. strathisla, glen keith, glen grant, lobgmorn - חלק מהשמות בוודאי מוכרים לכם כמותגים של וויסקי. הביקור במזקקות רבות המוניטין מאלף ומהנה לא רק לחובבי המשקה. אותי תמיד מרתקת הדרך שעושה מוצר תעשייתי, כמעט כל מוצר, ממצב הצבירה ההתחלתי, הגולמי, ועד לתוצאה הסופית. לא בטוח שכל מי שיוצא מהדיוטי-פרי עם בקבוק "שיבס" תחת זרועו, מכיר את המסע הארוך של הוויסקי עד שהוא הופך להיות ראוי לגלוש במורד הגרון, ולחמם את הבטן והלב.

בדרך שבין המזקקה, למחסן השעורה ועד להאנגר המדהים בו מיישנים את הוויסקי בחביות, למדתי שאת אמנות הוויסקי (וזו באמת יותר אמנות מאשר תעשייה) הביאו לסקוטלנד כמה נזירים מאירלנד, אי-שם במאה ה-12. מאז זרם הרבה וויסקי בעורקים, אבל תהליכים רבים בייצורו לא משתנים והמהפכה הטכנולוגית דילגה עליהם, ובצדק.

תהליך זיקוק הוויסקי מחייב ידע, מומחיות, ניסיון ובעיקר חושים מחודדים. הוויסקי שתלגמו בסופו של דבר מהבקבוק יהיה שונה ממזקק למזקק, גם אם משתמשים באותם חומרים, באותן טכניקות, ואפילו כשמדובר במזקקות שכנות. במו עיני ראיתי תהליך מרתק, בו טועם מומחה שולף במהירות מעט וויסקי מחביות משנות ייצור שונות, ומחליט תוך שניות לשבט או לחסד: האם הוויסקי כבר הבשיל, עדיין לא, או שבכלל איכותו בספק ודינו להישפך. בכל לשכת תיירות באברדין, וכמובן באדינבורו, תוכלו לברר אודות הזמנים ואופי הסיורים הפתוחים לקהל הרחב במזקקות.

עיר למרגלות טירה

אי אפשר לבקר בסקוטלנד בלי לבלות לפחות יום אחד באדינבורו, עיר יפהפייה הבנויה למרגלות טירה עתיקה ובהחלט עומדת בשורה אחת עם הערים היפות בעולם. בבואכם לעיר השתדלו להזמין מלון שצופה אל הטירה (בתי-מלון רבים משתדלים להיות כאלה), ובמלון עצמו הזמינו את "חדרי הטירה", כי אלו החדרים המיוחדים המספקים פנורמה תמידית והטירה מציצה אליכם היישר מהחלון.

חוץ מביקור בטירה המדהימה, בה שוכנים מוזיאון, בית-סוהר קדום ועוד אטרקציות, הייתי מציעה לכם לעלות על אוטובוס תיירים מיוחד (זו לא בושה להיות תייר מזדמן), לטפס אל הקומה השנייה, גם אם קצת קר, לעשות סיור ממצה של שעה בין מכמני העיר, לצחוק מהבדיחות של המדריך (אם התגברתם על המבטא הבלתי אפשרי) ולהחליט באיזה נקודות אתם רוצים להתמקד רגלית. כרטיס אחד טוב לעלייה וירידה בלתי מוגבלת בתחנות, ואין דרך טובה יותר לחוות את המקום, במיוחד אם באתם לזמן קצר.

הנחיתה הרכה בסקוטלנד החלה בטיסה נעימה לא פחות באדיבות "בריטיש איירוויז", שמפליאה בפינוק נוסעיה, במיוחד במחלקות המיוחסות. כיסאות שהופכים למיטות-ערסל, ערכות אישיות עם דוגמיות קרמים שימושיות (כולל תרסיס שמרססים על הכרית, ונרדמים בשנייה), תפריט טעים ומגוון ושירות סופר אדיב.

הכתבה פורסמה בידיעות אחרונות התאריך 13.1.00