אם החיים היו משחק מחשב
אז הם היו נמדדים בשלבים במקום בשנים: "מותק, את לא נראית מסך מעל שלב 22"
אם החיים היו כמו משחק פעולה מגוף ראשון אז…
* היינו לוקחים פניות בהליכה הצידה
* כל אחד היה יכול לסחוב על עצמו תכולה של משאית שלמה בלי להאט
* מצב זיהום האוויר היה מדרדר עד כדי כך שאי אפשר היה לראות יותר מ- 200 מטר קדימה
* אם אנשים לא היו מתכופפים ומכסים את הראש בידיים בתנוחה עוברית כשאנחנו מתקרבים, סימן היה שצריך לירות בהם. בעצם, היה צריך לירות בהם בכל מקרה
* רוב הדלתות היו נעולות נצחית. אם היינו יכולים לראות מה יש מאחוריהן, היינו רואים שאין שם כלום. את כל שאר הדלתות היו פותחים בשלושה סוגי מפתח סה"כ: אדום, כחול וירוק
* לא היינו צריכים להתכופף בשביל להרים דברים מהרצפה
* המלחמה עדיין הייתה מבוססת על כיבוש טירות, כי אפילו פצצה גרעינית הייתה משאירה רק סימני פיח על הקירות
* את תחושת הכאב היה מחליף הבהוב אדום בעיניים (למה אלוהים לא חשב על זה?)
אם, לעומת זאת, החיים היו כמו משחק תפקידים אז…
* כל עכבר בית מסכן היה בגודל מכונית. הג'וק המצוי היה יורק רעל
* לא היינו יכולים ללכת ברחוב בלי שאיזה פרחח יבקש מאיתנו למצוא את הנעל הישנה (פלוס 1) שהוא איבד שבוע שעבר
* אידיוט היה יודע שהוא אידיוט. הוא פשוט היה בודק את ה-INT שלו
* כל מיני טיפוסים חשודים היו מציעים ללוות אותנו באש ובמים בערך 45 שניות אחרי שנפגשנו בפעם הראשונה
* הלימודים באוניברסיטה היו מבוססים על ציד נמרים. כל נמר = מספיק ניסיון בשביל נקודת זכות אחת במקצוע הנבחר
אם החיים היו כמו משחק מחשב…
אז אנשים היו לוחצים כל הזמן על Load בשביל לתקן את הפאשלות שלהם, ולא היינו מתקדמים לשום מקום…