דרך הכרמים הקסומה

אופי המסלול: ברגל וברכב

אורך המסלול: כחמש שעות

את שמן הזית אפשר לראות גם כחוט המקשר בין תרבויות לאורך ההיסטוריה. תושבי הארץ הפיקו את השמן לפני אלפי שנים - וצאצאיהם ממשיכים להפיק אותו גם כיום. אבל מה הם ההבדלים בין בית-בד עתיק לבין בית-בד מודרני? זה אחד הדברים שנוכל ללמוד במהלך הטיול, באיזור הגן הלאומי בית-שערים.

אם יצאתם מתל-אביב, תוכלו להגיע לגן הלאומי כך: נוסעים בכביש מספר 4 עד צומת פורידיס, פונים ימינה (מזרחה) לכביש מספר 70 ונוסעים עד צומת יוקנעם. משם ממשיכים על כביש 722 עד לצומת השומרים, פונים בפנייה הראשונה שמאלה ומגיעים לגן הלאומי בית-שערים. לבאים מצפון: מצומת השומרים, פונים ימינה לכיוון הגן הלאומי.

העיירה בית-שערים קנתה לה את מקומה בהיסטוריה של העם היהודי בימיו של רבי יהודה הנשיא, חותם המשנה. כמאה שנה לאחר חורבן בית שני, בסביבות 200 לספירה, נחשב הגליל התחתון לאיזור התיישבות יהודי פורח. הנוף עוצר הנשימה המשתרע מאופק עד אופק, ממחיש גם כיום את סוד קסמו של האזור הזה. על גבעות הקירטון שמצפון מזרח לבית-שערים השתרעו יערות אלון תבור. את השאר היטיב לתאר הנביא הושע: "והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל" (הושע, ב', כד). שדות החיטה והשעורה - הלא הם הדגן הזהוב - כיסו בראשית הקיץ את המרחבים עד למרגלות ההרים והגבעות, בעוד שכרמי הגפן, התירוש והזית גלשו אל העמק.

כמה מאות מטרים לפני קופת הגן הלאומי בית-שערים, נמצא בית-הבד העתיק. כדאי להחנות את הרכב בכניסה לבית-הבד ולהתרשם מהמקום. בית-הבד הזה הוא עדות לכרמי הזיתים שהיו זרועים על הגבעות שמסביב. שרידי הזיתים העתיקים נמצאים עד היום במקומם, חרושי-קמטים ועתיקי-יומין. הפקת שמן הזית נחשבה לקשה הרבה יותר מאשר הפקת יין.

בבית-הבד של בית-שערים נהגו לסחוט את הזיתים בשיטת המעוף הפשוטה. את הזיתים הניחו בסלים מתחת לקורה ארוכה הנעוצה בקיר. אגב, הקורה הזו, העשויה עץ, היא שנתנה כנראה את שמה לבית-הבד (שכן בד הלא הוא ענף-עץ). יש לכך גם אישור במקורות: "שלא נקרא בית-הבד אלא על-שם הקורה" (בבא בתרא ס"ז, ע"מ).

נחזור לייצור השמן: בקצה הקורה נתלו משקולות שמשכו אותה למטה, וגרמו לה למחוץ את סלי הזיתים - תהליך המתואר כטוענין קורות בית-הבד (שבת ג', ט'). כדי שקורת העץ לא תסטה ממקומה, תמכו בה עמודי אבן, הנקראים גם בתולות בית-הבד.

השמן המשובח - "שמן זית זך כתית למאור" (שמות כ"ז, כ') - ניתן להכנה ביתית פשוטה גם במתקן הבודידה, שבו נהגו אבותינו להשתמש בשנת השמיטה. כשמסיימים להתרשם מאופן הפקת השמן, אפשר לחזור לרכב ולרדת עד לרחבה של הגן הלאומי. שם תוכלו להחנות את המכונית, ולהמשיך בטיול הרגלי.

בתוככי הגן נמצא אתר הקבורה היהודי המרשים ביותר שהתגלה עד-כה בישראל. שערי אבן מעוטרים מפרידים בין הנוף השלו שמסביב לעולמן התת-קרקעי של מערות הקבורה האפלות והצוננות. במערות הללו נקברו במאות הראשונות לספירה העשירים והחשובים שביהודי הארץ. חלק מהחוקרים סבורים שזהו מקום מנוחתו של רבי יהודה הנשיא.

ככל שמעמיקים פנימה מגלים אולמות ופרוזדורים, ארונות קבורה, כתובות עתיקות ומוטיבים אומנותיים יפהפיים. הנתיב מוביל אותנו למערת הלולבים, שאיורי לולבים מעטרים את קירותיה. מערה מרשימה נוספת היא מערת המסכה והמנורה, שבה נקבר יהודי נכבד, שממש כמו הפילוסוף היווני, ענה אף הוא לשם סוקרטס. באחת המערות אפשר לראות כתובת מרגשת: "כאן נחה היקרה". מילות פרידה שנכתבו לפני אלפי שנים ושמותירות רושם עז עד היום.

כשתסיימו להתרשם מהמערות, חיזרו למכונית והמשיכו לתחנה הבאה: רכס יוטבת. נוסעים בחזרה לצומת השומרים, ממשיכים לצומת רמת-ישי ומשם על כביש 77 עד צומת המוביל. בצומת פונים שמאלה (לכיוון מערב) לכביש 79, ואחרי כחצי קילומטר פונים ימינה לכביש 784. בכביש הזה, המתפתל בתוך הנוף עוצר-הנשימה של בקעת בית-נטופה, ממשיכים להעפיל דרך קיבוץ חנתון וכפר מנדא לרכס יוטבת (שמה המקראי של יודפת). חולפים בכביש על-פני הכפר כוכב אבו-אלהיג'א וממשיכים לנסוע עד שמצד ימין רואים שלט הכוונה לנחל אבליים ודרך עפר. כאן מומלץ להשאיר את הרכב, וללכת ברגל כשני קילומטר עד למעיינות נחל אבליים. בדרך אפשר לעצור למנוחה ליד כרם זיתים עתיק, מהיפים שגדלים כיום בגליל.

למעשה כבר בשמה של בקעת בית-נטופה אפשר למצוא עדות לחשיבות השמן לתושבי האזור: יש הסבורים כי השם נטופה נובע מ"נטף השמן" - שמן הזיתים שיוצר בבקעה בתקופת המשנה. ממשיכים ללכת כקילומטר נוסף עד עינות אבליים, ונהנים מנוף כרמי הזיתים והמעיינות.

ביציאה מנחל אבליים, ממשיכים לכיוון צפון-מזרח וחוצים את רכס יוטבת. כאן כדאי לעצור לרגע ולצפות על פסגת הר עצמון, שעליו יושבת העיר יודפת העתיקה. ביודפת התרחש אחד הפרקים הטראגיים ביותר בסיפור המרד היהודי נגד הרומאים. תושבי העיר הצליחו להחזיק מעמד תחת המצור הרומי במשך 74 ימים, אך לבסוף הצליח צבא האימפריה לנגח את חומת העיר. העונש על המרד היה מחריד באכזריותו: כל תושבי העיר - מתינוק ועד זקן - נטבחו.

לקראת סוף הטיול אפשר לקבל מושג על האופן שבו פועל בית-בד מודרני. ביישוב הקהילתי אבטליון שבלב הרכס פועל בית-בד שכזה. פרץ, בעל המקום, ישמח לספר לכם על השמן המיוצר במקום.