מלטה: עיסקה טובה של שקט וים

המטוס של חברת אייר מלטה, שהמריא מנמל התעופה בן-גוריון, נשא בבטנו לא יותר מ-18 תיירים ואנשי צוות. כל אחד והדיילת שלו. בחניית הביניים בקפריסין הצטרפו עוד כמה עשרות. שעתיים ו-40 דקות פסטורליות, והגלגלים שוב גילחו את המסלול. מלטה על הקו.

מי שמחפש ים צלול, שמש, נוף קדומים וטונות של שקט, מלטה היא בהחלט עיסקה טובה. ככה זה כשהאוכל טעים וזול, הנופים מהסרטים, גם הקתדרלות והכנסיות, וכפרי הדייגים נראים כמו גלויה מחלום אחר. גם המלונות במחיר מציאה. שווה כמעט לכל נפש. הילטון החדש אמנם לא מתאים לתפרנים, אבל מציע חדרים יפים, מיטב המותרות, מכון כושר עם סטייל, מסעדות מזילות ריר ואינסוף אתרי ספורט ימי.

מתחשק לכם לטעום מהמאכל המלטזי הלאומי? בקשו מהמלצר צלי תמנון וצלי ארנבת. בהחלט לא רע. יין לבן, עשוי מענבי אינסוליה, זן מיוחד שהובא לאי על-ידי האבירים, הולך מצוין עם התמנון המנוח.

ארבעה תיירים על כל תושב

מלטה ממוקמת בנקודה אסטרטגית חשובה, במותניים הצרות של אגן הים התיכון, שמאפשרות לה לשלוט על רוב התחבורה הימית מאירופה למזרח. מאותה סיבה היא גם היוותה יעד מצודד לכובשים השונים לאורך ההיסטוריה: הפיניקים, הרומאים, הביזנטים, הערבים, הצרפתים והאנגלים. כל אחד מהם השפיע בדרכו על האתרים ההיסטורים, השפה, אפילו על הפרצופים.

שלושה איים מרכיבים את מלטה, ששטחה שני אחוזים משטחה של ישראל: מלטה, הגדול שבהם, גוזו, העתיק והשליו, וקומינו הזעיר והמנומנם (שני אנשים, או שתי משפחות, תלוי איזה מלטזי תשאלו ובאיזה מצב-רוח תתפסו אותו). בקומינו מתנוסס גם בית-מלון, כך שברוב ימות השנה מספר התיירים באי גדול במאות אחוזים ממספר תושביו הקבועים. ככה זה, אגב, בכל מלטה, שמספר תושביה לא עולה על 375 אלף, ומספר המבקרים בה מגיע לפעמים למיליון וחצי בשנה.

בגוזו, אי ציורי, הזמן כאילו עצר מלכת. 30 דקות במעבורת ואתם בעולם אחר. אוכלוסייתו מונה 25 אלף תושבים, והבתים, העתיקים והחדשים, כולם בסגנון דומה, ימי-בניימי, בנויים בין מטעי אפרסקים ותפוזים. באביב מזומנת שם פריחה חזקה ומרהיבה. הקתדרלה היפה שליד מצודת סיטדל שולטת על גוזו, ומהווה אטרקציה למאמינים שוחרי הנסים. קירותיה מכוסים במכתבי תודה של אנשים, שניצלו בדרך נס או הבריאו באורח-פלא ממחלות חשוכות מרפא אחרי שביקרו בה.

מדינה, עיירה קשישה בת 3,000 שנה, יושבת על צוק סלעי 15 קילומטרים מערבית מוולטה ומכונה גם העיר האצילה. בצדק, חייבים לומר. היא מלאה מבנים יפהפיים מהתקופה הנורמנית ומתקופת הבארוק, והשקיעה העזה שניבטת ממנה עשויה לרגש גם את הציניקנים שבמבקרים.

רוצים עוד ים? בקשו מנהג המונית המקרטעת שיטיס אתכם לדרום האי, לחזות בדוויירה, ממנו נשקף צוק הפיטריה. כמה לירות מלטזיות לנהג סירת המנוע, והוא יפליג איתכם לים הצלול דרך הניקבה הכחולה.

ולטה היא בירה מלטה (כעשרת אלפים תושבים) וגם הנמל הראשי שלה. ולטה גם משמשת אכסניה לבניין הפרלמנט, משרדי הממשלה ובניין האופרה. גני בארקה נותנים יופי של תצפית לים. הקתדרלה המרשימה, על שם יוחנן המטביל, דומה מבחוץ למבצר מפואר, ולאורך התקרה והקירות הפנימיים שלה מתנוססים פסלים וציורים בעלי אופי דתי. את מיטב הקומבניזונים של ורסאצ'ה והחלוקים של דונה קארן בטח לא תמצאו במאות החנויות הפזורות לאורכה ולרוחבה של ולטה, אבל בגדים פשוטים וחפצים במחירים שווים לכל נפש - ועוד איך.

גרוטאות צהובות יפהפיות

לילה. השקט צונח על מלטה. אם הארנק שלכם עוד מתפוצץ ממטבעות, הקזינו, שממוקם בארמון דרגנורה, הוא הדרך הקלה לחסל אותם. אתר בילוי לילי נוסף הוא איזור הפאבים והדיסקוטקים בסנט ג'וליאן, שתי אצבעות מהילטון.

במלטה, שחלק גדול מהכבישים שלה זקוק לשיפוץ חירום, יש לא רק את הנהגים המוזרים ביותר באירופה, כאלה שיחתכו את הבורות בכבישים במהירות ויקרקשו לך את המעיים, אלא גם גרוטואות מתכת צהובות. קוראים להן אוטובוסים. מדובר במכוניות יפהפיות, שמורות היטב, שהפכו כבר מזמן לאחד מסמלי האי, ולכן ממשיכות לחתור על האספלט למרות זיקנתן המופלגת.

אם נשארו לכם כמה ימים עודף, חכו לפני שאתם לוקחים את מטוס אייר מלטה חזרה לישראל. סיציליה, אי מדהים ביופיו, נמצא בסך-הכל 100 קילומטר משם, והמעבורת אוטוטו יוצאת. שלוש שעות הפלגה ואתם בעוד חלום.