זכרון יעקב - פרובנס הקטנה

שעת צהרים של אחד מימות השבוע הביאה אותי לרחובה הראשי של זכרון יעקב. כיליד האזור ובהכירי איך נראה בעבר הרחוב (רח' המייסדים) לא יכולתי שלא להתפעל ממתיחת הפנים המוצלחת. השחזור שינה את פני הרחוב והפך אותו למיוחד במינו, מרחוב מסחרי שכמותו ניתן למצוא בכל עיר, לפנינת תיירות מיוחדת.

עמדתי בנקודה הגבוהה ביותר ברחוב וברגע של שקט יכולתי לשמוע את הלמות פרסות הסוסים המושכים עגלות של ענבי יין ליקב, וחציר למספוא, את חריקת עור הרסן ממאמץ המשיכה בעליה וקריאות הדרבון של האיכר, העומד בראש העגלה ומצליף באוויר בשוט – "דיו, דיו" - תוך שהוא מושך את הקריאה המוכרת לסוסים, ומותח את ההברה הראשונה ל"דייייייו!!!" ארוך והחלטי.

האיכרים בזכרון הם עם גאה. "זאמארינים" יכנו את עצמם. חוזרים מהשדה רכובים על סוסים או מובילים עגלות עמוסות, במכנסיים קצרים ובחולצת כפתורים כחולה, פתוחה בחלק העליון, חושפת חזה שזוף מיום עבודה בשמש. צפצוף מכלי רכב והמבט שנעצה בי הצעירה הנוהגת בו, החזיר אותי למציאות.

הלטיפה הרכה של רבקה אהרונסון

תחילתה של דרך היין במרכז המבקרים בכניסה למושבה וסיומה ביקבי 'כרמל מזרחי'. חזית הבתים לצידי רחוב המייסדים שוחזרה אף היא בבינוי מיוחד ושולבו בו אלמנטים אופייניים כמו חלונות עץ, גדרות אבן ועץ ופנסי רחוב.

המבנה הקלאסי של חצר משק האיכר (החקורה) נשמר אף הוא ולאורך הרחוב מקיימת כל חצר אופי מסחרי מיוחד; תבלינים, תצוגת כלי עבודה חקלאיים, עיבוד נייר יפני ועוד. מומלץ לבקר בבית משפחת הרשקוביץ' שם מתקיימים קונצרטים בנבל, או משפחת ברקוביץ' שחצרם סמוכה לבית אהרונסון, ובה כלי העבודה של המשפחה המתגוררת באותו הבית משנת 1883.

בהמשך הרחוב ראוי לבקר בבית משפחת אהרונסון, ממשפחות המייסדים, שנודעה ברבים בזכות בניה, אהרון אהרונסון שגילה את אם החיטה, שרה ואלכסנדר שהיו מרכזו של ספור גבורת מחתרת ניל"י. הרשת ששירתה את הבריטים במלחמתם נגד העות'מנים (התורכים) נחשפה על ידיהם, ואלה החלו במסע נקם כשהם מכלים את זעמם באנשי המושבה.

שרה נחלצה מהעינויים ושמה קץ לחייה בירייה בחדר האמבטיה. את הסליק במשקוף דלת חדר האמבטיה זכרתי מהסיור שערכתי שם בילדותי ובחיוך נזכרתי בלטיפתה הרכה של רבקה אהרונסון, אחותה הצעירה והאדמונית של שרה, אהרון ואלכסנדר, שספרה לכיתה שלנו את סיפורה של המשפחה, המונצח היום כמוזיאון בבית המשפחה.

הדרך המשוחזרת גולשת במורד הרחוב, מימין ומשמאל חנויות, משרדים, מסעדות ובתי קפה שחזיתם שוחזרה אף היא, שומרת על מראה אחיד.

'בית הדפו' - הכולבו המרכזי שהקימו פקידי הברון לרווחת התושבים והפקידים ומולו בית הכנסת הגדול 'אהל יעקב' שבנייתו נסתיימה ב-1886. לכל בית הסיפור שלו. זה האחרון כולל, למשל, שוחד לפקחים העות'מנים, ותירוצים מפולפלים למה נחוץ מבנה כל כך גדול במושבה כל כך קטנה. ליקבי 'כרמל מזרחי' מגיעים דרך רחוב המגנים על רקע נוף יפיפה ורומנטי. זהו היקב הגדול ביותר בארץ, שנוסד ב-1886 על ידי הברון רוטשילד.

מרחבת היקב מזרחה נעלה לגבעת 'זאמארין', אותה הגבעה שעליה התיישבו המשפחות הראשונות. הגבעה נקנתה מהקונסול הצרפתי, פרנסיס ג'רמיין, בכסף מלא על ידי 'חובבי ציון' מרומניה. לימים עת פקדו את המתיישבים עוני, רעב ומחלות, הגיע פקיד של הברון רוטשילד שלקח את המתיישבים תחת חסותו, והשאר כבר היסטוריה.

זכרון יעקב היא 'פרובנס' הישראלית. היא מוקפת כרמים ויקבים, מרתפי יין, אתרים היסטוריים ושפע של פעילות או שלווה, לפי בחירת המבקר בה. יש בה מגוון מקומות בילוי מיוחדים כמו מועדון היקב לערבי שירה, בית היקב לחובבי היין והאוכל, ביסטרו הריידל, הבלוזט מועדון ג'ז ועוד. מגוון מלונות וצימרים יאפשרו לינה במושבה למטיילים ליותר מיום אחד.

זכרון יעקב, נולדה מן הים וצמחה מהאדמה, המושבה השלישית במניין מושבות העלייה הראשונה.