פילים בונציה

אינספור טיסות הצ'ארטר המוצעות השנה במחירי מציאה ממשיים לאיטליה, גרמו לי להגשים חלום ישן – לחזור אחרי שנים של היעדרות לונציה, עיר הגונדולות והמסיכות. במחיר מפתיע של 168 דולרים בלבד (כולל מסי נמל ושאר ההיטלים המתבקשים בחוק) לטיסה שיוצאת מתל-אביב לרומא וחוזרת חמישה ימים מאוחר יותר מונציה, היה לי קשה לסרב.

מכיוון שהספקתי 'לכסות' את אתרי החובה בביקורי הקודם, את השהות הנוכחית הקדשתי בעיקר לטיולים רגליים ולביקורים במוזיאונים ובתערוכות ייחודיות.

פגי ופולוק

מוזיאון פגי גוגנהיים הוא בין המקומות האהובים עליי במיוחד בונציה. המוזיאון הוא ביתה הפרטי של מי שנחשבת כאחת מאספניות ועסקניות האמנות האמריקנית החשובות במאה ה-20. פגי גוגנהיים היתה זו שגילתה בין היתר את ג'קסון פולוק, שתערוכה מיוחדת של ציוריו מתקיימת בימים אלה ממש במוזיאון קורר (Museo Correr) שבכיכר סן-מרקו. זוהי התערוכה הראשונה של פולוק שנערכת בונציה מזה חמישים שנה, והיא כוללת חמישים יצירות של האמן האמריקני, חלקן מעולם לא הוצגו באיטליה. לרגל התערוכה, שתיסגר ב-30 ביוני, השאילה הנהלת מוזיאון פגי גוגנהיים את יצירות האומן שברשותה לתערוכה הגדולה, אך למרות זאת המבקרים במוזיאון פגי גוגנהיים עדיין יכולים ליהנות משלוש יצירות של האמן.

מחיר הכרטיס לתערוכה הגדולה של פולוק נע בין שלושה יורו לילד ל-9.5 יורו למבוגר והיא פתוחה מ-09:00 ועד 17:00. המוזיאון ע"ש פגי גוגנהיים, שנמצא ברחוב דורסדורו 701, נמצא במרחק דקות הליכה מקתדרלת סנטה מריה דה לה סלוטה. הוא פתוח בכל יום, למעט ימי ג' (וה-25 בדצמבר), בין השעות 11:00-18:00. בתערוכת הקבע של המוזיאון אפשר למצוא בין היתר, יצירות של קנדינסקי, מירו, סלבדור דאלי, פבלו פיקאסו, מארק שאגאל, פול קליי, מקס ארנסט, רנה מאגריט ואלברטו ג'יאקומטי.

אפר ושלג בארסנלה של ונציה

גולת הכותרת של הגיחה לונציה היתה ללא ספק תערוכת הצילומים "Ashes And Snow", של הצלם הקנדי גרגורי קולברט. התערוכה, שנפתחה בתחילת חודש אפריל בארסנלה (הצמוד לגני הביאנלה), תינעל ב-6 ביולי.

זו הפעם הראשונה בה מוצגת בחלל הארסנלה תערוכה של אמן יחיד, וקולברט מצדיק את האמון והכבוד. גרגורי קולברט לא יוצג מעולם על-ידי גלריה, מזה שנים לא הציג בתערוכה מסודרת והוא מתראיין לעתים נדירות. הוא מסוג האמנים החבויים, שקומץ מצומצם של אספנים פרטיים, חובבי צילום ועשירים במיוחד תומכים בו וביצירתו. סיוע זה היה חשוב במיוחד בתערוכה זו שיא תוצאה של מסעות ל-27 מדינות שונות, בהן חיפש קולברט את הקשר המיסטי בין אנשים לבעלי חיים. הפשטות בהתגלמותה, מסתבר, היא עסק מסובך ובעיקר יקר. קולברט, 42, בחר להציג לראשונה את פרי היצירה של מסעות אלה דווקא בונציה וסביר להניח שאחרי התערוכה הזו, שמעוררת עניין ברחבי העולם, הוא ייאלץ להיפרד מאלמוניותו.

"Ashes And Snow", הופכת את האנגר האבן הענק להיכל בעל אופי דתי משהו. 200 הצילומים של קולברט, פרי עבודה של עשר שנים, מודפסים על נייר אורז יפני בגווני חום, בחלקם תלויים בעזרת חוטי מתכת מהתקרה, בחלקם מונחים על הרצפה החשופה של המתחם כפלטות מוארות ומוגבהות. התמונות מתארות את מערכת היחסים העדינה בין האדם לטבע ולבעלי החיים - בעיקר בין האדם לפילים, אותם מכנה קולברט "יצירות אמנות של הטבע".

וידאו קוסמי - שאנטי

הארסנלה הוא מבנה מהמאה ה-16, שנחשב בזמנו לאתר בניין הספינות הגדול בעולם. הבחירה להציג דווקא במקום זה את התערוכה - אותה מרכיבים צילומים שצולמו בין היתר בסרי לנקה, מצרים, הודו, תאילנד והאוקיינוס האטלנטי - הולם אותה ומעצים את משמעותה. התמונות של קולברט תלויות בחלל כמו נטולות זמן, הן שקטות, ממוקדות ומלאות עוצמה; האקוסטיקה הטבעית של המבנה גורמת לצעדי המבקרים להדהד בחלל.

התמונה החזקה ביותר בתערוכה היא לטעמי תמונה של נזיר צעיר, קורא ספר, מול פיל כורע. בנוסף, הרשימו אותי צילום של אישה מצריה רוקדת במקדש פרעוני לצד נשר שחור, ותמונות מהים, הגורמות לצופים לשחות לצד לוויתנים, לצלול במעמקים וכמעט לשמוע את השקט של המצולות. התערוכה מסתיימת בסרט וידאו, באותם גווני חום-צהוב-לבן, בו מופיעות נשים רוחצות במימי נהר, רוקדות בתוך המים כבמתוך טראנס, כשברקע מוזיקה קלאסית. יש כאלה שמוצאים את האווירה הקוסמית-שאנטית הזו מעצבנת. אחרים נשארים דקות ארוכות לצפות בסרט המהפנט.

"Ashes And Snow", פתוחה לקהל בכל יום, עד ה-9 במאי, מהשעה 10:00 בבוקר ועד 18:00 אחה"צ; ומה-10 במאי מ-10:00 ועד 19:00. בימי שישי ושבת התערוכה תהיה פתוחה בין השעות 10:00-22:00. ניתן להגיע למקום בעזרת קווי ואפורטו מס' 1,3 ו-41. יש לרדת בתחנת "Arsenale". אפשר גם ללכת בנחת כעשרים דקות לאורך הטיילת שיוצאת מהעמודים בכניסה לכיכר סן מרקו. מחיר כרטיס כניסה נע בין חמישה יורו לילד ל-12.5 יורו למבוגר.

עצה ידידותית לסיום: מומלץ לבקר בתערוכה לקראת סוף היום, לצאת ממנה למזג האוויר הקריר של הערב הוונציאני, להתרגע על ספל שוקו חם או לחליפין על כוס פרוסקו, גרסה מעודנת לשמפניה הלבנה, להתכרבל בתוך זוגיות נינוחה ולאגור כוחות לקראת ארוחת הערב.