שתף קטע נבחר

במעלה שביל השממיות

במה זכתה בת-שבע הנפקנית ששמה נקשר היום בנחל נאה בהרי אילת? ישפטו ההולכים בו אם שמו הישן, 'ערוץ המפלים', לא יאה לו יותר

לפני זמן קצר הופתעתי לגלות שנחל ששמו בפי כל היה 'ערוץ המפלים', הוא בעצם 'נחל בת-שבע'. קצת כעסתי, כי מה היה רע ב'ערוץ המפלים', שאין שום ספק כי הוא השם הנכון שמתאר את הנחל. אני מבין את רצונה העז של ועדת השמות להחיל את שמותיו של כל בית המלוכה, נסיכיו ושועיו על הרים וגבעות, אבל כאן קצת הפריזו.

אלא שבטרם שנגיע אל אותו ערוץ מחלוקות, עוד נכונה לנו מסה לא קטנה. גשרון קטן, נחבא אל חגווי אפיקו של נחל שלמה אשר בהרי אילת, מסמן בענווה גדולה את תחתיתו של מעלה קדום ומפותל, הוא מעלה אילת, שמימי קדם היה מקשר בין אילת ועציון-גבר, שהפכה לאלעקבה (פירוש השם - המעלה, המעבר בהרים) לבין רמתו הנישאת של מדבר סיני. שם היה מתחבר אל אלומות של דרכים אשר רישתו את פני המדבר, והיו מבואותיו ומוצאיו אל הים התיכון.

לימים גם נתכנסו שמותיהם השונים של נתיבי סיני אל דרך חשובה אחת, שבה היו נעים עולי הרגל ממצרים למכה. דרב אלחג' נתקראו דרכי הצליינים, כלומר 'דרך העלייה לרגל למכה'. ובאו אותם שבאו מאותה ועדת שמות שכבר דיברנו בהם ותירגמו ל'דרך החוגגים', כאילו נושאי טנא ועטורי זרים של גני ילדים הם אותם צליינים כבדי מטען וחמורי סבר, שאין חגיגה במעשיהם אלא יראה גדולה וחרדה, ותקווה לחיים יפים יותר אחרי מילוי המצווה הקדושה הזו להם.

קם מלך ממלכי מצרים הממלוכים לפני כ-450 שנה, קונצווה אלע'ורי שמו, טרח והוציא ממון מקופת מלכותו ועשה הרבה לקיים את הדרך הקדושה לנתיניו, שיהיו מהלכים בה בביטחון ולא ימעדו לתהומות, וגם גישר גשרים ונטה סוללות עפר. ונותר גשר אחד מגשריו, הוא הגשר הממלוכי בתחתית מעלה אילת. בינתיים גם באו דחפורים ועשוהו חדש ומתאים למשאיות גדולות ואף הרחיקוהו מן הנתיב שאותו הכירו מהנדסי אלע'ורי נ"ע.

 

סלע המסטיקים

 

ומן הגשרון הזה יוצא השביל שסימנוהו בצבעים נאים והולך באפיקו של הנחל, ואף נוטש הוא את האפיק הגדול והרחב של נחל שלמה, מועך בתלילותו את ריאותיהם של המנסים לטפס בו אל על, מדלג על מדרגות אבן חומה בין חצצי גרניט, וסופו שמורה הוא להולכים על סימוניו להיצמד לקירות הצוקים של הר שלמה, כשממיות גדולות ומבוהלות שתנועתן הואטה בגלל רעה גדולה שנקרתה להן והן אינן יודעות.

בשביל השממיות הזה מגיעים עד לפסגתו של ההר, אשר בימים רעים של מלחמה יושבים בו חיילים ומתבוננים אל מרחקים שמשם עלולים להגיח הזדים והמתנכלים. סימן לכך הם מבני פח קטנים אשר אוי למסתופף בתוכם בימים של חמה.

העולם היפה והשקט מאוד של מפרץ אילת והערבה והרי אילת וסיני ואדום, חג סביב הר שלמה במעגלי צבע קסומים ובדממה גדולה שאין בה שלווה רכה. באוויר השקוף משורטטות צלליות ההרים כבחרט קשה של הסתת ולא במכחול הענוג של צייר הנוף. יש ועורבים שחורים חגים בתכלת השקופה או צוללים בין הקווים החרוטים של ההרים, כנקודה שחורה נעה על המסך האדום-חום של האופק.

ההולכים על-פי סימוניו הצבועים של שביל השממיות, סופו של דבר שיגיעו אל אותו נחל ששמו העלה את רוגזי בראשית הדברים. וישפטו ההולכים בו מהו שמו הנכון שהיה צריך להיות - האם 'בת-שבע' או 'המפלים', כדרך שהמורגלים בהליכה בו מכנים אותו. שעל כן, עשרות מדרגות סלע, מפלים ובני מפלים יש בו. הוא זקוף ותלול מאין כמוהו וכדי לא להישמט אל תהומותיו קיבעו אנשים טובים טבעות של ברזל וחווקים של מתכת וגם רצועות עשו בו, להגביר את בטחונם ועוז ליבם של הפוסעים במתלולו.

בדרך-כלל חשוף הוא מצמחים, לבד מהצלפים הלועגים לסלע, ואל מקום שבו צבורה קרקע באפיקו נדחקים בבהילות כל צמחי המדבר, לשלח שורש אל מעמקי הקרקע ולעלע את מעט המזון והמים שהיא אוצרת. ואפילו מעשה של שטות יש בו באפיק, מקום שנסגרים קירותיו והוא עומד להסתיים: עמדו לצים והדביקו אל סלע מסלעיו המוני מסטיקים שנלעסו עד תום, מעין פולחן של נערים ונערות שכאן ובעוד מקומות מדביקים בטיוליהם את אשר פלטו מבלי לבלוע. ומיד אחרי 'סלע המסטיקים' הזה פורץ נקיק הנחל הצר את דרכו אל אפיקו הרחב והחולי של נחל רודד, נמסך בו במקום שעץ שיטה גדול ורחב-צמרת ניצב כתמרור ונעלם אל חצציו.

 

איפה זה

 

נוסעים בכביש מאילת לכיוון מעבר נטפים. כ-5.5 ק"מ מבית חולים יוספטל, בתוך אפיקו של נחל שלמה, רואים את סימוני הצבע הכחול של השביל ולפי מפת טיולים וסימון שבילים 'אילת' (מס' 20) מגיעים בביטחה עד נחל רודד, מצפון-מערב לאילת.

 

אם כבר הגעתם

 

עוד בסביבה: נחל שני, הוא הקניון האדום - חריץ של כלום בסלע חול אדום ויפה, פעם שיא נופי אבן-החול של אזור אילת. מאז נקפו דורות והוא הוצב במעמדו הנכון, חריץ של כלום כאמור; עין נטפים - המעיין היחיד באזור אילת. נביעה דלה בתחתיתו של קיר סלע זקוף, שוקת קטנה לאיסוף הטפטוף ומדי פעם גם כמה חיות צמאות.

 

טריוויה

 

אגב בת-שבע, אותה מלכה נפקנית, נגזר גם מוסר השכל תנ"כי מן הסיפור. מילא שנענתה לפיתוייו של דוד, ונתנה תזנוניה למלך מנאף, ומילא שחברה יחד עם מי שכונה אחר כך 'משיח ישראל' ו'המלך המשיח' וכיו"ב כינויים, ולא הנידה עפעף כשבועלה רצח את בעלה אוריה בשדה הקרב, אלא אברים אחרים הנידה ואף נענעה בחדווה - אבל הגמול האלוהי להיכן הוא נעלם?

בן הזנונים נענש ומת סמוך לבואו לאוויר העולם. המלך הרשע והרוצח נענש אף הוא ושכל בנים, ואף קלקל מעט מיחסיו עם נביא זניח. אבל בת-שבע? אפילו שמץ של עונש לא נענשה, ואף הפכה למלכה האם, ומן הסתם נהנתה מחיי פאר ומותרות בארמון של בנה, שלמה, אשר ללא ספק מילא בה כיאות את מצוות 'כבד את אביך ואת אמך' וגו'.

אבל ועדת השמות שלנו? שתיתן יד לנבלה הזו ותנציח את החוטאת הזו על מפת הארץ הקדושה? לא די לנו בכך שמלכים רשעים שעשו הרע בעיני השם, כרחבעם ואחרים, זכו אף הם להיות מונצחים במפה? ממש חרפה.

בשל הזעזוע מגילויי, לא נותר לי אלא להיספח למחנה אלה החושבים כי עדיף היה להשאיר על המפה העברית הטהורה את השמות הערביים של הנחלים.

 

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
השביל מועך בתלילותו את ריאותיהם של המטפסים בו
השביל מועך בתלילותו את ריאותיהם של המטפסים בו
צילום דובי זכאי
מומלצים