הקואלות עלו לארץ

פגשנו אותה כשהיא מכונסת בעצמה, תלויה, נאחזת בגזע רזה של אקליפטוס, עיניה עצומות, פניה צמודת לגזע. והיא לא לבד כאן.

שתי נקבות קואלה עשו עלייה לפני חודש מגן החיות במלבורן, אוסטרליה, והן מסתגלות לאיטן (כדרכן) לארץ החדשה. ב'גן-גורו', לא רחוק מהסחנה, עטפו אותן באירוח חם ואוהב ואף נטעו לכבודן כמה מיני אקליפטוס מיוחדים, שמעליהם הן ניזונות.

מספר הקואלות בעולם בראשית המאה הקודמת הלך והתמעט, בשל ציד נרחב שנועד לספק את הדרישה הגוברת לפרווה הרכה של היצור החמוד הזה. בשנות השלושים התעוררו שלטונות אוסטרליה והכריזו על הקואלה כעל חיה מוגנת. סכנת ההכחדה חלפה.

לא בקלות איפשרו האוסטרלים את העברת זוג הנקבות לישראל. רק אחרי דיונים רבים, ובזכות ההתאקלמות המוצלחת של הקנגורו בפארק בקיבוץ ניר-דוד, ניתן האור הירוק. הזוג ניתן כמתנה, לצורכי חינוך והסברה.

הקואלה היא חיית כיס, כמו הקנגורו. היא שוכנת על עצי אקליפטוס ונפוצה בעיקר בחלקה המזרחי של אוסטרליה. זמן ההריון של קואלה הוא כ-35 יום. הוולד בעל המשקל הזעום נקלט בכיס הבטוח של אמו ונצמד לאחת משתי פיטמות ההנקה לשלושה חודשים. רק בגיל חצי שנה מתחיל הגור הקטן להציץ מהכיס ולראות עולם. בגיל שבעה חודשים הוא עוזב לראשונה את הכיס ונצמד לגב האם. שישה חודשים נוספים יידרשו לו עד שיוכל לסמוך על עצמו.

שתי הקואלות, סינדי ומינדי, בנות ארבע, מתוקות להפליא. הן עטופות פרווה רכה, אפרפרה, אדישות לגמרי לקהל המרותק אליהן. בימים אלה עובר קואלה זכר 'קורס הכנה' באוסטרליה, לפני הצטרפותו לשתי הישראליות. אם סינדי ומינדי יתעברו ממנו סימן שהוא תלמיד טוב.

למה אנחנו כל-כך אוהבים אותן? בגלל תווי הפנים התינוקיים, הכדוריות הפרוותית, וכנראה בגלל הדמיון לדובון קטן וחמוד נוסח 'טדי בר' הבריטי. לא סתם בחרו באוסטרליה את הקואלה כסמל לאומי.

ואם אתם כבר ב'גן-גורו', אל תפלו לרעה את הקנגורו, שכבר זכה כאן לאזרחות ישראלית מלאה. 4880606-04, הכניסה בתשלום.