פולחנים ופסטיבלים עתיקים

התהלוכה הגדולה יצאה מכנסיית סנטו דומינגו, הלא הוא מקדש השמש של קוסקו. בראשה הלך כומר מכובד בגלימה לבנה, אולי בישוף. פרחי כמורה מילאו את הרחוב בעשן הקטורת המטהר. חבורת צעירים לבושים גלימות אדומות מקושטות נשאו אפיריון עליו כס מלכות מוזהב. הוא ישב שם, לראשו כתר זהב ממנו כמו צמחו שתי נוצות צהובות, אוחז בידו שרביט גבוה מהודר, ומבטו, מבט אומר הוד ואצילות, מופנה אל נקודה מרוחקת במרחב. מאחור, על אפיריון דומה, נישאה מלכת האינקה, צעירה יפהפיה עם תווי פנים המעידים על מוצאה - כאן בלב הרי האנדים של פרו. השיירה התקדמה במעלה הרחוב התלול לעבר מקדש סקסאיוומאן החולש על העיר. בגובה 3,400 מטר, גם המורגלים באוויר הדליל בחמצן התנשמו מן המאמץ. שיירה גדולה של תושבי העיר, בני הכפרים ולא מעט תיירים, הלכה אחריהם. דגל בצבעי הקשת, צבעים המסמלים את מלכות האינקה, התנופף בכיכר כמו בימים קדומים, ימים שרבים מתושבי האזור מתגעגעים אליהם. האוויר אפוף קדושה מהולה בתחושת התעלות של הגעת המשיח. כאן, בקוסקו, מתוך הכנסיה, מקדש אינקה לשעבר, יוצאת תהלוכת פסטיבל הפולחן לאל השמש האינקאי, פסטיבל שהוא תערובת מוזרה של אמונות דתיות ואווירה של חזרת העטרה ליושנה. זו העטרה שאבדה לעיר הזו, לעם הזה, עם הגעת הכובש הספרדי לפני 500 שנה.

עכשיו העונה לנסוע

בהרי האנדים של פרו ובוליביה, דרומית לקו המשווה, נגמר כעת הקיץ, תמה עונת הגשמים ומתחיל החורף. כן, נשמע פרדוקסלי, אך כך פועל הטבע באנדים - הגשם יורד כאן בקיץ, בעונה החמה. השלגים מפשירים ברכסים הגבוהים וזורמים מטה, אל הלגונות התכולות והנחלים השוצפים. הכל עדיין ירוק, הפריחה בעיצומה ועדרי לאמות ואלפקות נהנים מהעשב הטרי. החורף המגיע מבטיח תקופה ארוכה של שמים נקיים מעננים. בשביל תושבי האנדים זה אומר שמש חזקה ביום וקור מקפיא אברים בלילות ובבקרים.

אם זה לא נשמע מפתה מספיק, זהו גם הזמן המתאים לקיום החגיגות העליזות והצבעוניות של תושבי האנדים. אלכוהול בכמויות מסחרויות, דוכני אוכל בכל פינה, להקות מנגנות מוסיקה קצבית, נערות רוקדות בשלל תחפושות, ובצד אלה טקסים ופולחנים עתיקים לאלים השונים, חגיגות נוצריות קתוליות לצד חגי טבע שבמרכזם אלי האנדים הקדומים. כולם עסוקים בלחגוג, לשתות ולשמוח.