הגולם שקם על יוצרו

דינה יצאה לטיול בגולן. יום שלם הלכה ברגל, שתתה הרבה, אכלה מעט מאד, וכשהגיעה הביתה דבר ראשון שעשתה (לפני השלום לילדים ולבעל) זה לעלות על המאזניים. "למה ציפית?", שאלתי אותה למחרת. "לפחות לקילוגרם אחד פחות", היא ענתה. איזו תמימות.

לעיתים קרובות, אחרי יום עמוס פעילות גופנית, לא רק שלא יורדים אלא שהמאזניים מצביעים על עלייה קטנה. זה לא אמיתי, כנראה צבירה של נוזלים, אבל לדינה זה הספיק. היא נכנסה ישירות למטבח, התבייתה על המקרר וחיסלה מדף אחרי מדף, מתוך ייאוש עמוק. כמה חבל. כמה מיותר.

כל מי שעוקב אחרי תנודות משקלו ער לכך שלעיתים יש תנודות קטנות, לא מובנות, לשני הכיוונים. ומה הפלא? 60% מגופנו הם נוזלים (כן, אנחנו ממש אבטיחים מהלכים), וכל שינוי במאזן הנוזלים משפיע על המשקל. וכמובן, גם להשפעות הורמונליות יש השפעה על המשקל.

אז בואו נתייחס למאזניים בכבוד הראוי להם, אבל לא ליותר מזה. אסור שהגולם הזה יכתיב לנו את מצב הרוח. ירדנו? נהדר, מותר לחייך (יש כאלה שמתחילים לזלול, אבל זה כבר סיפור אחר), ואם לא ירדנו אז לא נורא, זה יקרה מחר, מחרתיים. די להישקל פעם בשבוע, אין צורך ביותר.

וחברים, ציפיות ריאליות! כדי לרדת קילוגרם אמיתי במשקל צריך להיות בגירעון של 7,700 קלוריות!!! את זה לא משיגים בטיול של יום אחד. אפשר לחזור ממנו עייפים יותר, אבל בטח לא רזים יותר.

ומה אפשר "לקנות" בחבילת הגלידה שדינה חיסלה עם שובה מהטיול? חבילת הגלידה = 14 פרוסות לחם רגיל = 28 פרוסות לחם קל = המון ירקות + חבילת גבינה 5% + יוגורט + מעדן חלב + ביצה + 4 פרוסות לחם קל + 2 שיפודי עוף + ארטיק סולרו = 1,150 קלוריות.