הממולאים המופלאים

נניח שמחר יוחלט לערוך מבחן בגרות קולינרי (חובה אזרחית, לעניות דעתו של אוכל הכל), ואחת ממטלותיו תנוסח כך: "היכנס/י למסעדה ערבית בישראל וסעד/י ארוחה משביעה ומהנה בלי לגעת בחומוס, צ'יפס, פלאפל ושיפודים". רוב מוחץ של התלמידים, ולמען האמת, גם של הבוגרים, צפוי להיכשל כאן כישלון חרוץ. בעינינו, אין שולחן אוכל ערבי ללא חומוס-צ'יפס-סלט וסיח קטן בצד. כדי להתכונן למבחן העתידי, מומלץ כבר היום להיכנס ל"מסעדת יפו, אבו אלעבד", למשל. בתפריט המסעדה הביתית, הפשוטה, החמימה והנעימה, יש גם, כמובן, חומוס ופלאפל (לא רעים) ומגוון בשרים, כולל שיפודים (נראים נחמדים, אך מעולם לא טרחתי). אני, ידידיי, הולך לאבו אלעבד כדי לאכול מה שאחרים לא מכירים, או גרוע יותר, מכירים ומתעלמים.

תבשילים – מבחר בישולים אמיתיים המוגשים בצד צלחת אורז לבן. כמו מה? יכני (עגבניות בגרגירי חומוס), רומאניה (רימון, חצילים ועדשים), שעועית ירוקה או במיה ברוטב עגבניות, והקיק שלי – מלוחיה (שנראית משונה, כמו יצור ירוק ורירי מסרט מדע בדיוני, אבל נטעמת, אוי, נטעמת). המחיר לתבשיל – 20 ש"ח.

ממולאים – פלפל, בצל, קישוא, תפוח אדמה, במילוי אורז מקסים ומתקתק – 7 שקלים החתיכה. התבשילים והממולאים צמחוניים (יתרון נוסף, למי שמקפיד), ולא תמיד כולם בנמצא – בעיקר עניין של עונה.

קובה – מהזן הקטן והמטוגן, ממולאת בשר טחון, צנוברים ושאר פלאי פלאים. אולי מלכת הקובות בז'אנר הזה. אין להחמיץ. שישה שקלים תמימים, כולל טחינה טובה.

מרקים – מרק השעועית הלבנה משובח, ומעניין לטעום גם מרק חיטה ירוקה, או מרק לבן חם (אני טרם הספקתי) 15 שקל.

לקינוח – כן, תלמידים, לפנינו גם קינוח חובה – מלבי חלבי, קטיפתי, עדין ומזדחל על הלשון. כיף היה לגלות בביקור האחרון, שהמאכלים אותם מאכלים, המחירים אותם מחירים, החביבות אותה חביבות – ורק קהל הסועדים הישראלי, שמתוך בורות, פחדנות, או נקמנות הדיר במשך תקופה את רגליו מהסביבה, שב למלא כל כסא במסעדה. וגם זה מבחן בגרות.

מסעדת יפו, אבו אלעבד, רח' יפת 92, יפו