מיאנמאר

במשך למעלה מחמישים שנה סבלה מיאנמאר (לשעבר בורמה) תחת ידם הקשה של דיקטטורים, ממשלי מיליציות, קבוצות מורדים ואילי סמים. שורה של דיקטטורים ניסו (ללא הצלחה) למחות כל זכר לדמוקרטיה באמצעות מעצרם של פרלמנטים שלמים, כליאתה של זוכת פרס נובל לשלום אונג סאן סו צ'י, דיכוי אכזרי של כל מתנגדי המשטר ושימוש בעובדי כפייה לשיפור הכלכלה הרעועה. אולם כאשר נכנסה מיאנמאר למאה ה-21, תוך שהיא נוטשת את מדיניות הבידוד והסוציאליזם הנוקשה לטובת פרגמטיות כלכלית, התגלה נידויה בעולם המערבי כנטל כלכלי. הכת הצבאית השלטת מנסה לבצע את הלהטוט הבלתי אפשרי של משיכת משקיעים זרים, תוך שמירה על עמדת הכח שלה בשלטון. תנועות המהפכה במיאנמאר מתלבטות באיזו דרך לבחור - שימור הלהט המהפכני, או הסתפקות בכך שלא יהיו עוד רעבים ללחם.

מיאנמאר אינה המדינה הקלה או הנוחה ביותר לטיול באסיה, אך יש בה כמה מראות קסומים ותושבים נחמדים להפליא. בנוסף מזמן הביקור בה גם הצצה אל חברה מוזרה ונחשלת בסגנון אורווליאני, שנרתעה ממגע עם הקידמה של סוף המאה ה-20. בשל פעולות הממשלה שננקטו כנגד השפעות חיצוניות, זוהי אחת ממדינות העולם שהושפעו באופן המזערי ביותר מתרבות המערב. מבקרים רבים מפרשים זאת כקשר חזק למסורת, אבל אל תשכחו את המציאות הפוליטית העגומה שהביאה למצב הזה.