מסעדות של חורף

גם רע כמו שאפילו הזקנים לא זוכרים, וגם חורף, סוף סוף חורף אמיתי, עם המון גשם טוב שיורד שעות וימים. ואין כמו אלה כדי לשלוח אותי לחפש אוכל פשוט, עשיר, כבד ומנחם. לא שום דבר מתוחכם שבדיוק העתקנו מהמסעדה ליד, לא שום מנה שבנויה לגובה כמו שראינו בספר המעוצב מאמריקה. כלום מאלה. אוכל פשוט, רצוי כזה שהתבשל לו שעות רבות, בנחת, בלי טיימר ובלי מד-חום דיגיטלי. אוכל שכמה שלא תנסו, אי אפשר לעצב אותו לגובה והוא מונח לו, הרבה ממנו, בדרך כלל במסעדות פשוטות לפני שהוא נגמר אחר הצהריים והדלתות נסגרות.

אז הנה שלושה מקומות כאלה, וברוח ימינו, שבאין אנחנו בורחים לשירה בציבור, על משקל אחד גבוה ושניים קטנים – אז קבלו מסעדה אחת גרועה ושתיים טובות.

התעשייתית: אוכל תימני בחדרה

'אופרה' היא מה שקוראים מסעדה תימנית מזרחית – מקום שבו תפגשו את מנעמי תימן, מה שאומר מרקים כבדים ובצקים שמנים עד מאוד. אוכל שיכול להיות מאוד מאוד טעים וחורפי ומנחם. אבל לא כאן.

אופרה הוא מוסד חדרתי ותיק, עם הרבה שנים של אוכל מבושל ובצק אפוי. גם מי שלא היה, סביר שפגש את המוצרים הקפואים שלהם במרכולים. אופרה לא הייתה אף פעם מקום של געגועים, לא מסוג המקומות שעצם הזכרתם גורם לבלוטות הרוק להשתולל, ובמקרים קיצוניים לפעולות חסרות הגיון כמו לעזוב הכל ולנסוע שעתיים (מה שקורה לי עם החציל החם בלימון של דיאנה הנצרתית). מה שכן, היה כאן אוכל פשוט, נחמד, כמעט כמו אוכל של בית תימני: מרקים, קציצות רכות ברוטב עשיר, וחילבה שרק מי שאוהב יודע להעריך את טעמה ומרקמה. מקום שאם אתם כבר בחדרה, וגם רעבים, זו בהחלט אפשרות.

אחר כך אופרה נסגרה לשיפוצים, הרבה שיפוצים, ויצאה להם מסעדה שנראית כמו בית קפה מתל אביב, עם ברזל בלגי וצבעים שהיו באופנה לפני שבועיים. לגבי האוכל, הוא נשאר אותו הדבר, רק רע. מרק שעועית, או כמו שצריך להגיד שועית, שלזכותו ניתן לומר כי מראהו וטעמו חד הם - משהו אדום בהיר, אנמי, לא טעם, לא ריח ולא מרקם. מיץ עגבניות תעשייתי ששעועית צפה בו. והזמנתי עוד מנות שהכרתי, כמו קציצת בשר וקציצת ירק. שתיהן באו מעלות עשן לאחר ביקור ממושך במיקרו, שהפך כאן לנושא הבשורה. זהו, על אוכל רע צריך לדבר מעט. הלחוח אגב היה טוב, והחילבה גם.

'אופרה', הנשיא 61, חדרה, טל': 6322352-04.

הממכרת: אוכל תימני בנתניה

גם 'המסעדה של יפה' מגישה אוכל תימני, עם קצת עזרה מידידים מסוג שניצל וחומוס. אבל לכאן אני בא ואמשיך לבוא בגלל המרקים. אני לא יודע אם לבעלת הבית אכן קוראים יפה, אבל היא מקסימה, עם חיוך גדול, עם חיוך גדול ויד נדיבה, וברור שהיא נהנית הרבה יותר להאכיל מלהכין חשבון.

יושבים ומקבלים כמה סלטים קטנים וטריים, סחוג וקערית של חילבה, וגם את החלק הכי מסוכן בארוחה, פיתה תימנית שאופים במקום במין מחבת גריל והיא ממכרת עד מאוד. רק היא, עם הסלטים, עושה ארוחה טעימה. אבל אני בעניין של אוכל חם, מבושל, ולוקח מרק שעועית. ממול מזמינים מרק ירקות.

צלחת מרק לא קטנה, גדושה עד תום. בקיצור, ארוחה. כל מה שלא קרה ב'אופרה' היה כאן - מרק אדום, כהה, עשיר, סמיך. הפיתה בחילבה, הכף במרק, ושוב מתברר לך כמה מעט צריך בכדי להיות מאושר. גם מרק הירקות עשה כבוד לצמחים הרבים שעשו אותו.

עוד יש בסירים כאן את הרפרטואר המוכר של מרקים תימניים, עם רגל ובשר. אני, עד החמסין הראשון, מתחבר למרקים של יפה.

'המסעדה של יפה', רחוב שכטרמן, אזור התעשייה הישן, נתניה (אין מספר לבית אבל המקום נמצא בקצה המזרחי של הרחוב).

המקסימה: אוכל פרסי בכפר סבא

חביב עלי המטבח הפרסי וטובות בעיני שלוש המסעדות הפרסיות הוותיקות של תל אביב – 'עדן' ו'קשת' - שתיהן במדרחוב נווה שאנן (מספרים 14 ו-18), ו'סלימי' ברחוב זבולון 12. וכדי לחסוך תגובות, אני יודע שיש עוד, אבל את אלו אני אוהב.

שלושתן, כמו גם 'גוֹהר' בכפר סבא, מסעדות עממיות, מה שקוראים מסעדות פועלים, אבל יש בו משהו באוכל הפרסי שמוציא אותן מהכלל. משהו במרקמים, בטעמים, בחיבורים הלא מוכרים. אוכל שמראהו, שכשהוא מונח בצלחת, אינו מרמז אפילו על מה שעומד לקרות, לטוב או לרע, למערכת החושים שלכם.

כפר סבא, למיטב ידיעתי (ואשמח לקבל עדכונים), אינה בדיוק מעוז אוכל, וזה הדבר הכי עדין שאני יכול להגיד על העיר. חיפשתי, באמת חיפשתי, וכלום. לכאן לקח אותי רונן רביב, שהוא טבח מוכשר שיש לו מסעדה מקסימה בזיכרון יעקב 'הנשיקה'), ולפעמים אנחנו הולכים לאכול יחד. במראה, אין ב'גוֹהר' דבר וחצי דבר שמסגיר את טיבה. כמו בכל פרסית שמכבדת את עצמה, זו מסעדה משפחתית, כשאח ואחות אחראים על הכל אבל את האוכל מבשלת אימא, רחל, שהיא אישה מקסימה במיוחד. גם כאן מקבלים קערת ירק עם רשד וטרגון ונענע ושאר ירוקים, ולא כמו בשאר, גם חמוצים נפלאים תוצרת בית, מלפפונים וחצילים. חוץ מזה, קערית קטנה של רוטב חריף-מתוק שאינו פרסי כלל (דומה מאוד לרוטב טריפוליטאי שנקרא 'מבלבל'), וגם לחם שחור אחיד ומסוכן במיוחד כשהוא פוגש את התבשילים הפרסיים.

קודם כל כדאי לקחת גונדי, שזה מין כדור טניס צהבהב עשוי עוף וחומוס ועוגן לו במרק עוף - מנה שתעשה לכם קליטה קלה במטבח הפרסי המורכב. אחר כך (כמה שתהיו יותר אנשים כדאי לנסות יותר מנות, או כמו שאני מתכנן, לבוא עוד) קציצות מבושלות עם ירקות, וקציצות עוף עם חצילים בלימון, ותבשיל בקר עם עשבים ולימון פרסי, חורשט סבזי, ואחר, נפלא במיוחד, שנקרא חורשט אלוּ, עם סלק, שזיפים וחבושים, והרשימה עוד ארוכה: בקר עם חצילים, קציצות כבש בסומק ועגבניות, עלי מנגולד במילוי בשר ברוטב לימון וענבי בוסר, או קציצות חזה אווז עם אגוזי מלך ברוטב רימונים (ועוד הרבה לביקורים הבאים). ובטח שיש שם אורז, לבן, או עם קליפות הדרים, הל וג'ינג'ר, ועד ארבעה סוגים.

אחרי שראו שאנחנו טובים ואוכלים הכל, קיבלנו גם את השרוף של האורז, שזה כידוע כבוד מיוחד.

מקום מקסים של אנשים טובים שיודעים לתת יותר ממה שהם יודעים לקחת, ולכן גם המחירים צנועים.

'גוֹהר', התע"ש 26, א.ת כפר סבא, טל': 7664533-09.