הכל בתפוחים ותפוחים בכל

אנשים יוצרים במה שיש בסביבתם המיידית, כך אומרים, ולכן אין פלא שבעוד אנחנו אוכלים קש ותבן, הייקים מחבבים ביותר יצירות בתפוחי עץ: צלי בקר, ברווז או אווז עם פרוסות תפוחים, צואר ממולא, עוגות פירות מבוססות תפוחים, פנקייק תפוחים, וגם תפוחים מסוכרים.

שטרודל תפוחי עץ, מהסוג שכל כך מחבבים אצלנו, לא ממש נחשב למאפה גרמני: "Menu" - ירחון בישול גרמני ותיק, אפילו קטלג פעם את השטרודל בתור מאכל ישראלי. אם אתם לא מאמינים, יש לי הוכחה מתועדת: את המגזין עצמו.

הייק'ס משתמשים כאמור בתפוחים לכל מטרה ובכל צורה: חתוכים, אפויים, פרוסים, מגוררים ומרוסקים. הכל, רק לא שלמים ממש. בתור ילד, לא אכלתי אף פעם תפוח עץ שלא עבר טיפול כלשהו. זה יכול היה להיות עיבוד פעוט כמו קילוף אומנותי (כזה שמשאיר את הקליפה שלמה לכל אורכה), אבל בדרך כלל זה היה נגמר בחיתוך ופילוח התפוח, או בריסוקו.

כדי למנוע אי הבנות אומר שרסק תפוחי עץ זה בהחלט דבר מופלא. בכלל, כבר מינקותו של הייקה הממוצע, הוא מוזן בצורה שיטתית באפפל זאפט (מיץ תפוחים) או אפפל-מוס (רסק תפוחים), שגם משמש בסיס לעוגות, מילוי לעוגיות ומוגש חדשות לבקרים עם ביסקויטים, שמנת, קצפת ועוד ועוד. לא אתפלא אם אשמע שבבית ייקי כלשהו הוגש פעם רסק תפוחי עץ עם שבבי סלאמי בתוכו. זה פשוט להכנה, קל לעיכול ומזין ומתאים מאוד לפרקטיות הגרמאנית. וביננו, זה בעיקר לא יקר.

עד שלב מסוים של חיי קיבלתי בהכנעה את היות הרסק-תפוחי-עץ הקינוח היומיומי, אלא שבשלב מסוים התפרץ החצי הפולני שבי והחליט להתמרד. ערב אחד הסתכלתי על הרסק, הבטתי ימינה ושמאלה ודחפתי לאט לאט את הקערית קדימה, בשקט בשקט, אל עבר מרכז השולחן.

השֶׁקֶט נהיה שָׁקֵט יותר. אבא חייך. סבא הסתכל במבט מסוקרן על אשתו. הדוד גיחך בשקט בנוסח "אוהו, זאגיליין... זה הולך להיות מעניין."

- "תאכל את זה, הלוא אתה יודע מה יקרה", לחששה אמא שלי בנסיון נואש להזהיר אותי. "אתה תקבל את זה גם מחר, ואם גם מחר לא תאכל את זה, סבתא תשתמש בזה בתור מילוי לטורט".

- "לא טורט! קיין פרָס!" הודיעה במקצב פרוסי הגברת בעלת השמיעה הסלקטיבית, וסילקה את קערית האפפל-מוס שלי מהשולחן. "מורגנ'ס בראטן!" חד וחלק, מחר צלי.

ואכן, צלי זה היה. עונש של ממש זה כמובן לא היה, וקינוח קיבלתי בשמחה: חצי תות מונח על שכבה עבה של קצפת, מעל הר קטן ומוחבא של רסק תפוחי עץ מזין ובריא.

הרי מתכון לצלי בקר ברסק תפוחי עץ ולעוגיות שאותן אפשר להכין במיקרו. בתאבון.

צלי בקר

חומרים:

1 קופסה (כ-450 גרם) עגבניות משומרות

450 גרם רסק תפוחי עץ, לא ממותק

450 גרם כרוב חמוץ משומר

3 כפות סוכר חום מהסוג הדחוס יותר

1/2 1 ק"ג חזה בקר או בשר אחר לצלי

עלה דפנה אחד, או 4-5 גרגירי פלפל אנגלי

הכנה:

1. מרוקנים את תכולת פחיות השימורים לסיר מתאים ומערבבים היטב. נועצים את עלה הדפנה במרכז, או מפזרים את גרגירי הפלפל האנגלי ועל הכל מניחים את נתח הבשר.

2. מביאים לרתיחה ומכסים. מנמיכים את האש ומבשלים, בנחת, על אש קטנה, במשך שעתיים וחצי לפחות. הופכים את הנתח בכל 40 דקות.

3. כאשר הבשר התרכך, מוציאים אותו מהסיר ופורסים אותו. מוציאים את עלה הדפנה או הגרגירים. מניחים את הפרוסות חזרה על הרוטב וממשיכים בבישול עוד כחצי שעה. אפשר להגדיל את כמות הבשר במתכון גם בלי להגדיל את כמויות המרכיבים האחרים. אם הבשר מוכשר, כדאי לשטוף מעט את הכרוב החמוץ, במיוחד אם הוא מלוח מאוד. ככלל, אני אישית מעדיף את ה-sauerkraut של בית השיטה, זה שהיה פעם עסיס.

חיתוכיות רסק תפוחי עץ – מתכון למיקרו

חומרים:

60 גרם מרגרינה רגילה

1 כוס רסק תפוחי עץ לא ממותק

1 כוס סוכר חום דחוס

1/2 1 כוסות קמח

½ כפית סודה לשתיה

½ כפית קינמון

1/8 כפית מוסקט טחון

1/8 כפית ציפורן טחונה

2/3 כוס שבבי שקדים או אגוזים קצוצים

1/3 כוס צימוקים שטופים

הכנה:

1. ממיסים את המרגרינה במשך 30 שניות במיקרו במקסימום עוצמה. מערבבים לתוכה את הסוכר וממשיכים וטורפים פנימה את הרסק. מוסיפים תוך ערבוב את הקמח, הסודה לשתיה והתבלינים. מוסיפים את השקדים / אגוזים ואת הצימוקים.

2. משמנים רק את תחתיתה של תבנית למיקרו שגודלה 20 ס"מ.

3. שוטחים את התערובת על התבנית ואופים על עוצמה גבוהה במשך שש או שבע דקות, ללא כיסוי.

4. מניחים להתקרר, מפזרים מעט אבקת סוכר מלמעלה וחותכים למלבנים.