שוקולדֶה

על השולחן שלי נחה לה חבילת שוקולד דסקלידס קטנה, שקיבלתי מתנה. אני מסתכל על האריזה היפה בצבעי חום-אדמדם, על סרט המשי בצבע בז', מוריד מבט אל הכרס המתפתחת שלי ונאנח. "רצוי לצרוך תוך שמונה עד עשרה ימים", כתוב על האריזה. הבלגים כנראה באמת אוהבים לעשות צחוק מהעבודה.

אני אוהב שוקולד כמעט כמו שאני אוהב מרציפן, ובילדותי, מלבד לשונות חתול (שהוא השוקולד החביב על הצד הלא נכון של המשפחה), כל שוקולד היה מתאים בעיני וראוי לצריכה.

הרבה מדברים על השוקולד השוויצרי והבלגי (הטוב ממנו לדעתי). לאחרונה התחילו ליבא לארץ שוקולד צרפתי כהה וטוב ובהקשר הזה אי אפשר להמנע מלהזכיר את האנגלי ההוא, שמוציאים מהאוטומטים באנדרגראונד. אותם האוטומטים שתמיד חסר בהם שוקולד חלב, אבל מריר יש בהם בשפע. מה שמעיד משהו על חוסר ההבנה של נתיני הוד מלכותה בשוקולד. כולם מדברים על כולם (אפילו על הֶרשי'ז), אבל לא מזכירים את השוקולד הגרמני. ואני לא מבין למה.

גרמניה היא הטוחנת השלישית בגודלה בעולם (ארה"ב היא הראשונה) של פולי קקאו. היא גם הצרכנית הגדולה בעולם של אגוזים, שרובם הולכים לשוקולד עם אגוזים בצורות שונות ומשונות. ל-Stollwerk, יצרן השוקולד מקלן, יש מוזיאון לשוקולד שבו מחלקים – כן מחלקים – למבקרים 3,000 קילוגרמים של שוקולד מדי שנה.

מוזיאון כזה הוא חלום לאחד כמוני, שהיה מנשנש חפיסות שלמות של שוקולד מריר "דפנה" בילדותו, אם לא היו תופסים אותו בזמן. וזו לא היתה משימה קלה בכלל. לא פעם כמעט ששברתי שן בשעה שניסיתי לתת ביס, בגלל עובי הטבלה הלא הגיוני.

- "אהה, זאת הנקמה שלי שלקחת מהשוקולד לבישול שוב. אתה יודע שכל פעם שאתה מוריד ככה מהצד אני צריכה ללכת ולקנות חבילה שלמה כי השוקולד לא יספיק לשפייזה? לא חבל?"

- "לא, למה?" הייתי מחייך ובורח מהמטבח וממבטיה הזועמים של אמא שלי.

בניגוד אלי, אמא אף פעם לא שברה שן; היו לה כמובן פטנטים משלה כיצד להכניע את חיית השוקולד בת ה-200 גרם. הפתרון האלגנטי היה סכין משונן, טבול במים רותחים: חריץ דק וישר ומכה יבשה על שפת השיש. הפתרון הפחות אלגנטי אבל היעיל הרבה יותר היה להוציא את השוקולד מהאריזה, להכניס אותו למגבת נקיה ולעבוד עליו עם הפטיש של השניצלים עד צאת נשמתו.

אני לא יודע כמה אחוזי קקאו היו בשוקולד הזה, ומי בכלל הבין בזה אז. עובדה היא שרוב הילדים העדיפו שוקולד פרה, שכף רגלה לא דרכה אצלנו בבית, ורק אני ועוד חבר או שנים אכלנו שוקולד מריר. אצלנו היה שוקולד מריר ושוקולד ממולא, והדודות היו מביאות "אייס קונפקט", שהיה מתקבל בתודה מיואשת משהו, בנוסח "הן לעולם לא יבינו?".

הצורה היחידה שבה שוקולד חלב היה מתקבל היתה בתור שוקולד צורות: מחיות ובובות, דרך אוטובוסים ענקיים ממולאי אויר ומכוניות קטנות עטופות פרסים דקיקים וצבעוניים, ועד פטישים, פלאיירים וכלי עבודה אחרים. רק את מקצתם עוד ניתן עדיין להשיג פה ושם.

ואם אני כבר מזכיר שוקולדים בצורות, מן הראוי לציין שהשנה ימלאו מאה שנה לַמְעֵין-תקליט עשוי השוקולד שיוצר על ידי "שטולוורק" ב-1903. באותה השנה הציג אדיסון את גלילי המוסיקה שלו, עשויים משעווה. תחשבו רגע איך עולם המוסיקה היה נראה לו אדיסון לא היה משתלט על העסק.

הנה שני מתכונים מתוקים: לשוקוהוליקים, מתכון למוס שוקולד נפלא ואורירי שעבר מסבתא שלי לאמי. מגישים קר, בכוסות יין, עם קצפת מעל. למי שלא יכולים, או לא אוהבים, הרי מתכון פשוט לעוגת חמאה נפלאה (butterkuchen).

קציפת שוקולד

חומרים:

200 גרם שוקולד מריר (ורד הגליל החלבי הוא המינימום)

5 כפות מים

5 ביצים, מופרדות

כף גדושה נס קפה

כף סוכר וניל

1. ממיסים את השוקולד והמים, מערבבים לתערובת חלקה ומקררים מעט.

2. מערבבים את החלמונים, הנס קפה וסוכר הוניל. מוסיפים לשוקולד המומס ומערבבים היטב.

3. מקציפים את החלבונים לקצף יציב ומקפלים לתוך השוקולד. מחלקים לכוסות הגשה ומגישים קר.

עוגת חמאה

מקורה של העוגה הזאת הוא בצפון גרמניה. לעיתים מצפים רק בסוכר, לפעמים בסוכר ובקינמון, אבל הפיינשמעקערים האמיתיים תמיד מכסים בשכבה נאה של שקדים פרוסים.

לבצק:

500 גרם (1/2 3 כוסות) קמח

30 גרם (2 כפות) שמרים יבשים

כפית סוכר

½ ליטר חלב פושר

קורט מלח

100 גרם חמאה

75 גרם (1/3 כוס) סוכר

לציפוי:

65 גרם חמאה

100 גרם (1/2 כוס) סוכר

כף קינמון

100 גרם שקדים פרוסים

הכנה:

1. שמים את הקמח בקערה גדולה ויוצרים גומה במרכז.

2. מוסיפים לגומה את השמרים, כפית סוכר ומעט חלב, ומערבבים עם מעט מהקמח. מניחים לתסוס כ-15 דקות ומוסיפים את שארית החלב, המלח ושאר חומרי בהצק. מעבדים לבצק חלק ונעים ללישה.

3. שוטחים את הבצק על תבנית אפיה מרובעת, כך שגובהו יהיה כחצי סנטימטר. מניחים לתפוח כ-20 דקות ובינתיים מפוררים את החמאה הקרה עם הסוכר.

4. בגמר התפיחה מפזרים את החמאה והסוכר על הבצק, בוזקים קינמון ומפזרים את השקדים מעל.

5. אופים במשך 20 דקות בתנור שחומם מראש ל-220 מעלות. העוגה יוצאת זהובה – לא חומה, ובגובה של סנטימטר וחצי לערך. מגישים חתוכה לריבועים.