נקמת היורמים

חטפו להם את קופסת ארוחת הצהריים כשהם היו ילדים. לעגו להם כשהם קראו ספרי קומיקס בחצר בית הספר. גם עם בנות המין השני לא הייתה להם הצלחה רבה. חלקם הגיעו למכללות קולנוע בינוניות וחלקם אפילו לא גמרו תיכון. את הימים הם העבירו בעבודות מזדמנות ואת הלילות הם הקדישו למחשבות על גיבורי-על שנוקמים בבריוני בית-הספר ולבסוף זוכים גם בנערת החלומות המיוחלת. סאם ריימי, פיטר ג'קסון, קוונטין טרנטינו והאחים וושובסקי, הם רק מקצת הבמאים שהיו עשויים לחתום על הביוגרפיה הפיקטיבית שהוצעה לפניכם. הוליווד מכנה אותם "היורמים" (ובשפת המקור ‘geeks’ או ‘nerds’), ובכך מכוונת את דבריה לדור חדש של במאים, שבניגוד לעידן בו גדלו קופולה וסקורסזה, ניזון פחות מהשפעות קולנועיות אירופאיות ויותר מהשפעותיה של תרבות הפופ הפופולרית, הכוללות בין היתר חוברות קומיקס, סרטי קונג-פו וצ'מברה (סמוראים), סרטי אימה איטלקיים, סרטי אנימה וסרטי פשע מכל הזמנים.

ריימי הקדיש קריירה שלמה לדיון באנשים קטנים שהופכים לגיבורים בעל כורחם, החל בטרילוגיית "מוות אכזרי" שלו, ובו גיבור שמתחיל את חייו כזבן בחנות לכלי בית, דרך "דארקמן" וכלה ב"ספיידרמן". באופן דומה בוחר גם פיטר ג'קסון את סרטיו, כשבאחד מסרטיו הגדולים ביותר, "Bad Taste", הוא אף מלהק את עצמו לתפקיד היורם-המושיע. גם הבחירה בג'קסון לעיבוד הטרילוגיה הטולקינאית נראתה כהימור ודאי, שכן מי כמותו יוכל להעניק הערכה וכבוד כה רבים להוביטים הקטנים ומסעם להצלת העולם? וטרנטינו? שימו לב כמה אהבה הוא רוכש למתאגרף העממי, בוץ' (ברוס וויליס), ב"ספרות זולה", ולדמותו של סוכן הערבות המזדקן, מקס (רוברט פוסטר), ב"ג'קי בראון". האחרונים ברשימה, והם גם הסיבה שלשמה התכנסנו, הם האחים לארי ואנדי וושובסקי, אשר יצרו לפני ארבע שנים את הבלדה הגדולה ביותר לדמותו של היורם/מושיע, ואני מתכוון, כמובן, ל"מטריקס". גיבור הסרט הוא תומאס אנדרסון (קיאנו ריבס), עובד חברה אפור ביום ופורץ מחשבים (האקר) משוכלל בלילה, המגלה ביום בהיר אחד שהעולם שהוא זיהה כמציאות איננו אלא יציר דמיונם של מכונות השולטות כעת בבני אדם, ואם לא די בכך, הרי שהוא גם מהווה את תקוותה האחרונה של האנושות במאבקה לשחרור, שכן הוא 'האחד'!

מהו וושובסקי?

בקיץ 1999 סרטם של האחים וושובסקי הכה את צופי הקולנוע בתדהמה והסיבה לכך היא די ברורה. הסגנון הצורני שלו - לא רק האפקטים המדהימים, אלא גם מלאכת הצילום של ביל פופ - ויכולתו לשלב בין תכנים בעלי עומק פילוסופי וקטעי אקשן עוצרי נשימה, הזכירו לכולנו כי אפשר גם אחרת. ניתן לייצר סרטי קיץ שיאתגרו את מוחו של הצופה ויגרמו לו לשוב לקולנוע בניסיונות לבודד את כל רבדיו התמטיים של הסרט, גם אם הסיבה המקורית לצפייה הנוספת הייתה סצינת הקרב המופלאה בין מורפיאוס וניאו.

אין ספק כי הישגיו של הסרט בז'אנר המדע-בדיוני, שהחל לדשדש מעט באותם שנים, העניקו לו מקום של כבוד בפנתאון שהיה שמור עד-כה ליצירות מופת כגון "הנוסע השמיני", "בלייד ראנר" ו"זיכרון גורלי", וכן הזרימו דם מחודש בעורקיו של הז'אנר, שזכה לעדנה מחודשת עם סרטים כמו "אינטליגנציה מלאכותית" ו"דו"ח מיוחד" הנפלא.

לסרט הראשון הוקדשו אלפי אתרים, כתבות ומאמרים, לחלק השני צפוי, ככל הנראה, גורל דומה, אך מה באשר ליוצרי הסרט? כיצד ייתכן שצמד האחים, שאחראי לאחת הטרילוגיות המדוברות ביותר בשנים האחרונות, מצליח לשמור על אלמוניות יחסית? האם העובדה, שבחוזה להמשכיו של "המטריקס" יש סעיף המשחרר את צמד האחים מראיונות וממסע יחצ"נות, מרמזת על יוצרים המבקשים לשמור בקנאות על פרטיות, ואולי אף מייצרת תחושה אניגמטית, שרק מגבירה את הסקרנות כלפיהם?

לארי (1965) ואנדי (1967) וושובסקי הם ילידי שיקגו, שנהגו להעביר את ילדותם בקריאת חוברות קומיקס וספריו של טולקין. לימים נשרו השניים מן המכללה בה למדו בכדי לכבוש, כך לטענתם, את עסקי השעשועים. אולם, כדרכו של כל סיפור הצלחה, הדרך אליו רצופה במכשולים, ובמקרה של האחים וושובסקי, במסמרים וברגים. בכדי להתפרנס נאלצו השניים לפתוח עסק נגרות, וזאת כדי לממן את חוברות הקומיקס שהחלו לכתוב. הרעיון ל"מטריקס" נולד, למעשה, כאשר הם נתבקשו לכתוב סיפור עבור חוברת קומיקס חדשה. מה שנראה כמו סיפור טוב לחוברת קומיקס החל להתפתח אט-אט לממדים של תסריט לסרט מדע-בדיוני. התסריט הוגש לחברת וורנר, שבתחילה לא ששה להעניק תקציב בן שישים מיליון לצמד אחים, שהישגו הקודם בקולנוע היה תסריט לסרט הכושל 'המתנקשים' (1995), בבימויו של ריצ'רד דונר, ובכיכובם של סילבסטר סטלונה ואנטוניו בנדרס.

בכדי לשכנע את האחים וורנר, לארי ואנדי כתבו וביימו את אחד הלהיטים המפתיעים של שנת 1996, "קשורות", בכיכובם של ג'ו פנטוליאנו (הקמע של האחים וושובסקי), ג'ינה גרשון וג'ניפר טילי. הסרט הנו מותחן 'נואר', שהדרך הטובה ביותר לתאר אותו היא כשילוב של "הדוור מצלצל פעמיים" ו"נערות שעשועים". הרוח הרעננה והמקורית שהביאו השניים ל"קשורות" - מתי לאחרונה ראיתם 'נואר' שבו צמד הגיבורים הוא זוג מאהבות לסביות שמבקשות לשדוד את כספה של משפחת מאפיה איטלקית? - שבתה את ליבם של מנהלי האולפנים, שהעניקו לפרוייקט "המטריקס" אור ירוק, 63 מיליון דולר, והשאר הוא באמת היסטוריה.

קיאנו, אולי תקרא משהו?

"המטריקס" הוא תינוקם האמיתי של האחים וושובסקי. הם עמלו על לידתו שש שנים וההשקעה ניכרת בכל רובד. הסרט הוא למעשה תוצאה מובהקת של התופעה המכונה 'יורמים קולנועיים', ולכן כל רגע בו הוא מחווה ישירה או עקיפה להשפעה אותה ספגו בילדותם, נעוריהם ובגרותם: עולם הקומיקס של ג'ף דארו (שאחראי גם לעיצוב האומנותי של "המטריקס"); סרטי אנימה כמו "אקירה", "הרוח במעטפת" (שימו לב לדמיון החזותי בין הגיבורה בסרט זה לטריניטי) ו"נינג'ה סקרול"; סרטי קונג-פו - בשביל הכוריאוגרפיה הם שכרו את יואן וו פינג, שביים שתיים מיצירות המופת של הז'אנר,"Iron Monkey" ו"אגדתו של האגרופן השיכור"; סרטי מדע בדיוני פרנואידים משנות השבעים, כמו "שמש ירוקה" ו"Logan’s Run"; ואפילו מערבוני הספגטי של סרג'יו ליאונה (שימו לב כיצד נפתח הדו-קרב בין הסוכן סמית' וניאו).

בדומה לטרנטינו, גם האחים וושובסקי אינם מסתפקים בפארק שעשועים של ציטוטים, ומבקשים להוסיף לו רבדים פילוסופיים נוספים, החל מבודהיזם, דרך תפיסות נוצריות וכלה בדיון במצב הפוסטמודרני. בכדי להבין את רצינותם של היוצרים, די לשמוע את דבריו של קיאנו ריבס בדי.וי.די שמתאר את הפקת הסרט ("Matrix Revisited"), ובו הוא מספר שעוד לפני קריאת התסריט הוא נדרש לקרוא שלושה ספרים: "סימולציה וסימולכרה" של בודריאר, שמופיע באופן גלוי ביותר בדירתו של ניאו; "Out of Control" של קווין קלי ו"מבוא לפסיכולוגיה אבולוציונית" של דילן איוורס ואוסקר זרטו.

לאחר יציאת הסרט ניסו המבקרים לעלות על קשר רעיוני בינו ובין סרטיהם המוקדמים, "קשורות" ו"מתנקשים" (לו כתבו את התסריט). משנכשלו אלה, הופנתה השאלה ליוצרים עצמם והשניים השיבו את הדברים הבאים:

1. שלושת הסרטים מבקשים לתעתע בצופה ועל-כן המוטו שלנו הוא "Expect the Unexpected".

2. שלושת הסרטים עוסקים בבחינה של אינדיבידואל המחפש אחר ה'אני' האמיתי שלו, תוך ניסיונות לברוח מן הקופסה הלוחצת שמגדירה למעשה את חייו.

ומה בעתיד?

בכדי לייצר את ההמשכונים ל"מטריקס" ויתרו האחים על בימוי סרט המשך ל"באטמן", אולם, מייד עם סיום החגיגות, אמור הצוות לשקוד על תסריט לחלק השלישי בטרילוגיית "קונאן הברברי", אותו יביים ג'ון מיליוס, וכן לעבד את ספר הקומיקס האלמותי של אלן מור, "V for Vandetta".

אבל למה לקפוץ לעתיד הרחוק כאשר כבר בשבוע הבא נוחת "מטריקס רילודד", שעל-פי השמועות סביבו אמור לספק את הסחורה גם הפעם, לפחות בכל הקשור לאקשן: מרדף בן 15 דקות שצולם במשך 45 יום. בחלק הנוכחי המלחמה על עתיד האנושות עוברת לציון עצמה (כל קשר למציאות מקרי לחלוטין). כמו כן מבטיחים לנו את המשך סיפור אהבה בין טריניטי וניאו. אל תדאגו למורפיוס. גם הוא מעורב באיזשהו משולש רומנטי.

לסיכום, יש לכם שתי אפשרויות: לקחת את הגלולה הכחולה, לא לראות את הסרט ולהישאר בשלכם, או לקחת את הגלולה האדומה, לצאת למסע קולנועי בן שעתיים פלוס ולומר …וואו…וואו…וושובסקי.