הגנה עצמית: הם מכים גם ברופאים

אין רופא בישראל שלא חושש מהמעמד הזה: חולה, או בן משפחה של חולה, פורק מתח ועצבנות על הרופא, ותוקף אותו באלימות. זה יכול לקרות לכל מקום העוסק בקבלת קהל: עירייה, משרדי ממשלה, ביטוח לאומי, ועוד, אך התופעה נפוצה יותר דווקא במרפאות קופות חולים, בבתי חולים, בחדרי מיון ובמחלקות השונות, ומופנית בעיקר כלפי רופאים ואחיות. חולים שאינם מרוצים מהטיפול, מהתור הארוך, או מחפשים מוצא לתסכוליהם על מצב יקיריהם, מכלים את זעמם ברופא או באיש צוות רפואי אחר. התופעה צוברת תאוצה משנה לשנה.

כמעט כל רופא בארץ נחשף לפחות פעם אחת בחייו לתקיפה כלשהי במקום עבודתו, והיה עד ראייה למקרי אלימות רבים כלפי קולגות. אנשי צוות רפואי ספגו קללות, צעקות, איומים, דחיפות, אגרופים, בעיטות ואף דקירות. על חלק מהם איימו התוקפים, כי אם יעזו להתלונן, הם או בני משפחתם ייפגעו. הדוגמה הטרייה ביותר היא המקרה שאירע בבית החולים "מאיר" בכפר סבא לפני כשבועיים: בחור בן 26, שהגיע לביה"ח כשהוא סובל מפציעת דקירה בכתפו, טופל ע"י אחות, הנמצאת בחודש השביעי להריונה. במהלך הטיפול, תקף האיש את האחות והיכה בבטנה. במחאה על המקרה, הושבת בית החולים לשעתיים ע"י העובדים.

דוגמאות נוספות מהשנים האחרונות: לפני כשלוש שנים הותקף ד"ר עמנואל סקג'ו, אורתופד מבית החולים בנהריה ע"י שלושת אחיו של אחד המאושפזים, לאחר שביקש מהם לפנות את חדרו של החולה לשם בדיקה. במקרה אחר, באוקטובר 98' הותקפה ד"ר דיני טישלר אורקין, רופאה במרפאת "מוריה" ברמת השרון, ע"י מטופל כבן 60. הוא היה מעוניין באישור רפואי לחידוש רשיון נהיגה, ולאחר שלא קיבל אותו, גידף, ובסופו של דבר התנפל על הרופאה, תלש שרשרת מצווארה וניסה לחנוק אותה. מקרה אלימות נוסף ארע במאי 98' כשרופאי בית החולים "קפלן" ברחובות הכריזו על שביתה בת יום במחאה על תקיפת רופא ע"י קרוב משפחה של חולה שנפטר. רופא אחר בבית החולים, ד"ר ויקטור קורקין, עבר סדרת ניתוחים באפו לאחר שהוכה בידי מטופל בחדר המיון.

זיהוי מצבים אלימים

איתי גיל, 40, מומחה לג'ודו, ג'יו-ג'יטסו ואיגרוף תאילנדי, הוא מנהל בית הספר "פרוטקט" לקרבות מגע בירושלים. בעבר היה לוחם ומדריך בכיר ביחידה ללוחמה בטרור, וכיום הוא מכשיר ילדים, בני נוער ובוגרים להגנה עצמית, וגם מספק שירותי שמירה ואבטחה לחברות פרטיות וציבוריות.

גיל החליט לעשות מעשה לטובת הרופאים המותקפים: "כבר שנים אני שומע בתקשורת על אלימות כלפי אנשי צוות רפואי, וכל שנה נחשפים יותר ויותר סיפורים על רופאים שנקלעו למצבים של תקיפה ולא ידעו מה לעשות וכיצד להתגונן. מאחר שתפקידם של הרופאים הוא לעזור ולהציל, ומאחר שהם לא לוחמים, לא מאומנים וחלקם מבוגרים ובעלי כושר גופני ירוד, חשבתי איך ניתן לעזור להם. איך להקנות להם במינימום זמן, ובהתאם למצבם, את היכולת וההכשרה להתמודד עם התקיפות. רציתי לספק להם הגנה מתאימה, כדי שלא יהיו במצב של קורבן".

גיל החליט על סדנה בת שש שעות, במהלכה ירכשו המשתתפים הכשרה בהגנה עצמית, ואף ילמדו לזהות במועד כוונות התקפיות של מטופל, או של מלוויו. הסדנה, הנערכת במפגש אחד או שניים, מוצעת לאנשי הצוות הרפואי בקופות החולים, בבתי החולים ובמשרד הבריאות, בעלות של 400 שקל למשתתף. מספר המשתתפים בכל סדנה אינו עולה על 20, והנוכחים מתבקשים להגיע עם בגדי עבודה, החלוקים הירוקים והלבנים.

אחרי 40 דקות של שיחת פתיחה ופירוט זכויות האדם בתחום ההגנה העצמית (מה מותר ומה אסור), לומדים הרופאים כיצד ניתן לבצע זיהוי מוקדם של כוונות האדם שמולם, על פי שפת הגוף, ומתי עלול מצב להתפתח לאלימות. אחר כך, תוך סימולציה, מלמד גיל את המשתתפים שיעור בטכניקות התחמקות, ושיעור בעזרה לקולגה שמותקף: השתלטות על התוקף, אחיזות בגוף, אחיזות ברגליים, הפלת התוקף לרצפה ואחיזה בו עד להגעת כוח האבטחה.

"חשוב לציין", אומר גיל, "שמדובר באמצעי הגנתי בלבד, שכן קיים הבדל משמעותי ביותר בין הגנה עצמית לבין קרב מגע, שהוא בעל מהות התקפית. ההכשרה להגנה עצמית מאפשרת לעובד להימנע מתקיפה כלפיו ולהימלט לאיזור בו נמצאים מאבטחים. ההכשרה בנויה על קונספט של ניהול המרחב, 'ספייס מנג'מנט', דבר המאפשר קבלת החלטה ומתן תגובה לתקיפה בזמן אמת. בהמשך לומדים המשתתפים טכניקות פשוטות של הימלטות ממרחב התקיפה, ולבסוף הם לומדים דרכי ניטרול של התוקף בפעולה קבוצתית, באופן שימנע גרימת נזק לתוקף".

הגנה עצמית מילולית

"ניהול המרחב", לדברי איתי גיל, היא תיאוריה לפיה הרופא, בתקשורת שלו עם החולה או עם משפחתו, אמור להבין בין השורות האם עומד להתפתח אירוע בעקבות חילופי המלים.

"הגנה עצמית מילולית", אומר גיל, "היא השלב הראשון באירוע. אם הרופא יושב במשרד שלו, ונכנס מישהו, וסגנון הדיבור נעשה פתאום יותר אגרסיבי ויותר עוין, הרופא יכול להגיב במספר צורות. צורה אחת היא לגרום להסלמה. הוא יכול להגיד לאיש, 'אדוני, תסתום את הפה שלך ותעוף מהמשרד שלי', ואם ההוא קצת חמום-מוח, תוך שנייה אחת השולחן עלול להתעופף על ראש הרופא. "צורה שנייה היא שהרופא, אפילו אחרי שמונה או עשר שעות במרפאה, מנסה להתעלות על עצמו ואומר לאיש, 'אדוני, בוא שב, בוא תסביר לי בדיוק איפה הבעיה', ותוך כדי הסבר, בודק איך הוא יכול למלט את עצמו מהחדר ולא להתעמת. "צורה שלישית היא יצירת חוצץ, חיץ, בינו לבין האיש שמתקרב לעברו בצורה מאיימת, והוצאת התוקף משיווי המשקל לכמה שניות, שיאפשרו לרופא להימלט. זוהי טכניקה המשלבת מילוט, התחמקות ובריחה, והיא מצמצמת משמעותית את אפשרות הפגיעה. כחוצץ יכול לשמש כסא, שולחן קטן, או חפץ אחר שנמצא בחדר".

- דיבורים יכולים באמת למנוע תקיפה מצד אדם אלים, שבא בכוונה כזו?

"במצב שאני קורא לו 'מצב המעלית', חדר סגור ללא יציאה, משחק המילים, או ההגנה העצמית המילולית, מאוד חשובים. אדם מסומם שנכנס לרופא בחדר סגור וצריך בזה הרגע סם, הרופא יכול לומר לו: 'אתה יודע מה, כרגע אין לי פה במשרד, אבל תתלווה אלי, יש לנו אצל הרוקחת, בוא נלך יחד'ׁ- וברגע שהם מגיעים לדלת, הרופא בורח. המצב הזה, של הימצאות עם תוקף פוטנציאלי במקום סגור, הוא הכי בעייתי".

אחד העניינים הקריטיים בפעולת המנע הוא סידור החדר ומקומות הישיבה. רוב הרופאים נוהגים לשבת מאחורי שולחן ומחשב, מול דלת הכניסה ורחוק ממנה, בעוד המטופל יושב על כסא הקרוב ליציאה, לצד המעבר הצר החוצה. בצורה כזו, יכול המטופל לחסום בקלות את דרכו של הרופא החוצה, ולהקשות על הימלטו מהחדר. ברגע שסדר הישיבה מתהפך, והרופא הוא שיושב ליד דלת היציאה, כשגבו או צידו ולא פניו מופנים אליה, יכול הרופא, שחש בסכנה המתקרבת, לקום, לעמוד מאחורי הכסא שלו (רצוי שיהיה על גלגלים) ולהדוף או לדחוף, בעזרת הכסא, את התוקף המתקרב אליו - כדי להימלט.

למקרה חירום, ממליץ איתי גיל, כדאי תמיד שיהיו על השולחן כלי כתיבה וסרגל נירוסטה. אם התוקף אוחז ברופא, הרופא יכול לדקור את ידו בטכניקה מיוחדת, ולהמם בכך את התוקף לכמה שניות קריטיות, שיאפשרו לו להימלט. גם מכה בפנים באמצעות הסרגל יכולה להפתיע את התוקף ולאפשר פתח מילוט.

"אני נגד אלימות", מדגיש גיל, "וגם צריך לזכור שהחוק מאוד מאוד נוקשה לגבי שימוש באלימות. זה שתוקפים רופא, זה לא אומר שהרופא יכול להרביץ לחולה בחזרה, כי החולה נחשב חסר ישע. מצד שני, חשוב מאוד לציין שלאדם יש זכות להגנה עצמית. הקונספט שאני מקנה לרופאים הוא שאין תקיפה, יש רק הגנה. אין אגרופים, יש רק הסטה, התחמקות ומילוט. וגם זה, רק כשאתה חש איום מוחשי מתקרב, כשהתוקף מתחיל לפלוש לתוך הספייס שלך, באופן שעלול לסכן אותך. כל אחד יכול לחוש בעצמו, מתי פולשים לו למרחב האישי ומתי פלישה כזו עלולה לסכן אותו. החוכמה היא לזהות מתי מישהו מתקרב אליך יותר מדי ומצמצם מרחק, וכשזה קורה, מיד לשפר עמדה כדי שהיתרון בתגובה יהיה שלך".

בלי להיפגע ובלי לפגוע

אחד ממשתתפי הסדנה, מנתח פלסטי, הותקף על-ידי אמה של ילדה בת עשר שהיתה זקוקה לניתוח. "זה היה לפני כשנה", הוא נזכר "הילדה והאם הגיעו באיחור של 45 דקות, בלי להודיע שהן מאחרות. היות שלא היה אף אחד במרפאה למעלה מ-40 דקות, הכנסתי את כל המכשירים לסטריליזציה. כשהן הגיעו, הסברתי לאם שעם כל הרצון הטוב, לא אוכל לנתח את הילדה כיוון שאין לי מכשירים, ואז היא התחילה לצעוק עלי ולקלל אותי, מול הילדה. מצעקות היא עברה לדחיפות, ודחפה את ראשי בכוח, פעמיים".

- מה עשית?

"חשתי השפלה איומה. צעקתי עליה, כמובן, ודרשתי שתעזוב את המרפאה שלי. הילדה, בבכי, צעקה עליה 'די אמא, די אמא' בבניין יש איש ביטחון, אבל עד שקראתי לו, האם והבת כבר הלכו. התחושה היתה מאוד לא נעימה, בעיקר כי אתה לא מצפה מפציינט לדבר כזה. הגשתי נגדה תלונה במשטרה, אבל הם סגרו את התיק מחוסר עניין לציבור. אותה אישה יכולה להגיע לרופא אחר, להתנהג אותו דבר ושוב לצאת מזה בשלום. זה המקרה שלי, אבל אנחנו נתקלים יום יום בתקיפות מהסוג הזה".

לטפל במטפל

לרופאת הילדים ד"ר גילת רייש, רופאה מחוזית של "מכבי שירותי בריאות", יש גם רקע באמנויות לחימה "אחד מתחומי העיסוק שלי בתפקיד הוא התחום שאני קוראת לו 'לטפל במטפל'. זו בעצם עבודה מול רופאים, כדי לבדוק מה מקשה עליהם ומה שוחק אותם. התחלתי לדבר עם רופאים ולשמוע מהם על בדידות, על קושי מול פציינטים בעייתיים, על חולים שמאיימים עליהם. זה יכול להיות מילולית וזה יכול להיות פיזית.

"בעקבות השיחות האלה, בניתי שורה של סדנאות, שנועדה בשלב ראשון לטפל דווקא בחלק הדינמי של יחסי רופא-חולה איך מתמודדים עם מה שקוראים 'החולה הקשה' ולמה החולה שקשה לי הוא לא בהכרח החולה שקשה לך. איך לזהות את זה, איך לשפר את התקשורת, איך להתמודד.

"בניתי סדנאות עם אנשי מקצוע שונים. הרי לא יעלה על הדעת שאנחנו נלמד להרביץ לחולים שלנו. לפני כמה חודשים פנה אלי רופא שלנו, פסיכיאטר שמתאמן אצל איתי גיל. הרופא התעניין האם אפשר להכניס את נושא ההגנה העצמית שמעביר גיל לאחת הסדנאות של הרופאים. וככה זה יצא לדרך.

"כשפגשתי את איתי, התרשמתי ממנו פעמיים - פעם מהתיאוריה המאוד מעניינת שלו לגבי ה'ספייס מנג'מנט', ופעם מהתפיסה של לא לעסוק עם רופאים בקרב מגע או באמנות לחימה, אלא לתת להם הדרכה יותר קצרה ומתומצתת, שתעזור להתמודד עם חוסר האונים".

- איך היו התגובות?

"בסדנה הראשונה היתה תפוסה מלאה וזה כבר רמז לי שיש עניין. השתתפו בה רופאים שאוימו פיזית. רופאים סיפרו על עשרות סיטואציות אלימות. גם אני חוויתי איום כזה. רק לאחרונה נכנסו לחדר שלי שבעה בני משפחה, מהם ארבעה גברתנים, סגרו את הדלת אחריהם, דפקו על השולחן ואמרו שהם לא יוצאים עד שאני נותנת להם מה שהם רוצים. זו סיטואציה מאוד מאיימת - וגם שכיחה. במקרה הזה, היה מדובר בחולה כרוני, שאנשי המקצוע חשבו שהם מיצו את הטיפול בו. הם עמדו סביב השולחן שלי והמשפט הראשון שלהם היה 'אתם נאצים'. התנהל שם דיון סוער, במהלכו הם צמצמו מרחק והתקרבו אלי בצורה מאיימת. הרגשתי מועקה נוראית. זה היה מאוד מאיים, הדבר הכי קרוב למכות שהכרתי"

- כבר יצא לרופאים להשתמש במה שלמדו?

"לי אישית קרה כמה פעמים ששמעתי בחוץ מהומה או צעקות, מישהו נכנס לחדר שלי, ואיך שראיתי אותו, קמתי ויצאתי. קודם כל, כדי לא לנהל דברים בחדר סגור, כי יש כאן פוטנציאל לאיום ולפגיעה.

"חשובה ושימושית גם הלמידה של השתלטות כמה מאנשי הצוות על אדם המנסה לפגוע בקולגה. לרופאים עוזר מאוד לדעת, שאפשר בצוות לסייע זה לזה ולא להיכנס למצב של שיתוק וחוסר אונים בזמן תקיפה. לצערנו, היו לא מעט מקרים בהם רופא או אחות הותקפו, ושאר אנשי הצוות פשוט עמדו מנגד ולא עשו כלום".