למה לא קראו לי דולפין?

לא ידעתי אף פעם למה קראו לי דווקא קורל (זה באמת השם שלי), ולא יוסי או דודידו. בחוף הרצליה בים התיכון, בין כתמי שמן של קרם השיזוף והניילונים מהסופר, הדבר הכי מיוחד שראיתי היתה מדוזה שהזכירה לי את הג'לי שאני תמיד אוכל.

אבל אפשר לומר עכשיו שהפרספקטיבה שלי (מגובה 1.20 מ') השתנתה מאז הנסיעה לאילת. כשחזרנו הצעתי להורי להעביר את הגן טרום-חובה לים האדום ולגור קבוע בבית מלון.

איך המבוגרים האלה יכולים לאכול דגים

כבר בבוקר הראשון של החופשה שימחתי את ההורים שלא התעוררתי ב-5 בבוקר. כרגיל קצת קשה היה לי להיכנס עם הסנפירים למעלית המלון אבל הייתי חייב להיות מוכן למצפה התת ימי.

בפארק המצפה סיפרו לי, שכל חודש מקדישים נושא שקשור בים. הפעם חיכה לנו צב ים סימפטי שקצב הליכתו ביבשה מתאים למהירות בה אני מסדר את החדר שלי.

היצורים האלה חיים כבר 150 מליון שנה על כדור הארץ ההיפראקטיבי שלנו. אולי בגלל זה, צב מים ענק שנלכד במקרה באותו היום בשמורה, הסתכל בנו בעצבות קלה. הוא נאלץ לעבור בסבלנות של פיל מדידות ובדיקות בשמש המדברית הלוהטת. חוש הריח שלו מצוין, והוא בטח קינא בקרטיב אבטיח שליקקתי.

אחר כך ירדתי בתצפית התת ימית לעולם של "בתולת הים אריאל". לתדהמתי נשארתי יבש. חייכתי אל דגים עם שמות כמו "קופסינון נקוד", "דבק נצמד" ו"דג הליצן".

דרך אגב, איך מחפשים את 'נמו' בקולנוע ברעננה, ואיש לא יודע שהוא חי באילת? ואיך המבוגרים האלה יכולים לאכול את הדגים החמודים שמאבדים כל צבע בצלחת.

פחות נהניתי מהסרט שמקרינים בתיאטרונוע – האושינריום - הספסלים המכנים שזזים הפכו לי את הקיבה והדג שנראה שם מכרסם קיפוד ים לארוחת ארבע קלה, גרם לי ליותר צמרמורת מהמזגן.

איך המבוגרים האלה משקרים

במצפה התת ימי אפשר לבלות לפחות שבוע אבל תכננו כבר לצלול בחוף אלמוג הקרוב. אולי תחת השפעת הסרט, האולם בריף האלמוגים נראה לי ענק ומפחיד. בכל מקרה, אחרי שעתיים של סיפורי סבתא, שקרים של הורי, משקפת צלילה כתומה חדשה ושוחד נוסף בצורת באגט טונה לא שכנעו אותי להיכנס אפילו לשני ס"מ עומק בחוף אלמוג.

ההגיון הבריא של ילד בן ארבע אומר, שקיפודי הים רק מחכים לכף רגל עדינה של ילדים. ואם המפלצת עם הסנפירים מהסרט באמת בלעה את הקיפוד ההוא, אז הלסתות שלה הבנויות היטב רק מחכות עכשיו לאצבעות רגלי .

מה שווה נוף מדהים וים כחול אם לא נכנסים למים? מתסכול ועצבים זרקתי שברים של אלמוגים וחול גס על הורי השרופים מהשמש.

למחרת הבהרתי להם שרק חוף הדולפינים יפצה אותי. התברר שהפרוזק הטבעי הזה הרגיע את נפשי. אני לא יודע איזה דולפין חמוד הוציא לעיני את ראשו הרטוב, האם היתה זו "אמא פשוש", "הדולפין הסברס" (הראשון בריף), או "נמש" שקיבל את השם הייחודי כי נולד עם שפם כתום שדומה לילד ג'ינג'י.

הלוואי והיה לי שק אויר מתחת חור הנשימה, שהיה מאפשר לי לשרוק כמו דולפין, ואיזה קטע אם לאייל או לעמיר או לכל ילד מהגן שלי הייתה שריקה ייחודית משלו.

אפילו אני יכול לתפוס את המשמעות האמיתית של המילה "שאנטי" בריף הדולפינים, לי בכל מקרה לא בא לקום עד חנוכה מהפוכים הפזורים באיי העץ הצפים והמוצלים.

ולמה בכלל קראו לי קורל ולא דולפין?

כדאי לדעת

פארק המצפה התת-ימי באילת: שעות פתיחה - כל יום מהשעה 8:30 עד 16:30 (בקיץ 17:00), בימי שישי ובערבי חג - עד 15:00.

כל הרוכש שני כרטיסי כניסה לפארק ולאושנריום מקבל כרטיס כניסה חינם (אחד) לפארק תמנע, הכרטיס השני במחיר מוזל - 29 שקל במקום 40 שקל. בנוסף, במהלך הקיץ על כל רכישת שני כרטיסי כניסה לפארק ולאושנריום מקבלים כרטיס אחד לשיט חינם. טל': 6364200-08. פרטים נוספים באתר המצפה התת ימי.

ריף הדולפינים באילת: דמי הכניסה כוללים בילוי של יום שלם באתר בחוף ללא מציל, צפייה בדולפינים וצפייה בסרטי טבע באולם ממוזג. פעילויות נוספות בתשלום: שחיה וצלילה עם דולפינים, בריכות סגורות ("סטלבט על המים"), מרכז הפעלת ילדים ועוד. שעות הפתיחה מ-9:00 עד 17:00. מומלץ להתקשר לבירור פרטים נוספים לפעילויות שמחייבות הזמנה מראש בטל': 6371847-08 או באתר הבית של הריף.