הלימונדיירים שכבשו את פאריז

האחים קוסט הם "לימונדיירים", כינוי הסלנג הצרפתי לבעלי בתי קפה. אבל "אימפריית הלימונדה" שלהם חולשת על 40 בתי מלון ועשרות מסעדות ובתי קפה, השייכים ישירות להם או לבני המשפחה המורחבת. בעיר, שבה רוב החיים מתנהלים סביב שולחנות קטנים עגולים, האחים קוסט הם הבעלים של השולחנות הטובים ביותר בשטח. עכשיו מודיעים האחים שהם מתכוונים להתרחב עוד יותר. עבודות שיפוץ אדירות ירחיבו את המלון החדש שרכשו - "קיי פאלאס" - אל הבתים הסמוכים בשדרת קלבר המפוארת, ויעמידו את האחים בשורה הראשונה של המלונאים בעיר. "הכפר שלנו משתרע מהבסטיליה ועד הטרוקאדרו, ממונפרנס ועד הגראן בולבאר", אומר ז'אן-לוי (53) בטון רכושני. "וזהו כפר נהדר". הם הבעלים של "קפה מארלי" במוזיאון הלובר, המשקיף על פירמידת הזכוכית, ושל מסעדת "ז'ורז'" בקומה העליונה של "מרכז פומפידו", שממנה ניתן להשקיף על עיר האורות מבעד לחלונות זכוכית ענקיים. אם אתם בעסקי האופנה ומגיעים לעיר האורות, אתם כנראה אוכלים צהרים ב"לאבניו", הממוקמת בצומת האופנתי ביותר בעולם: שדרות מונטניה ורחוב פרנסואה ה-1. המסעדה, שמשתרעת על רוב שטחו של הלובי במלון "קוסט" ברחוב סנט-אונורה, היא המקום שבו תאכלו, אם אתם צרפתים ומפורסמים. עובדה, איב סן-לורן סועד שם פעמיים בשבוע. איזבל אדג'ני, קתרין דנב וג'וני הולידיי הם לקוחות קבועים. וכך גם ג'ון מלקוביץ' וג'וני דפ.

האחים קוסט מכירים את כולם ומאכילים אותם ירקות מאודים (20 יורו), מיץ גזר (8 יורו) ושרימפס מטוגנים בצמחי תבלין תאילנדיים (28 יורו). האוכל תמיד אמין. הם לא מנסים למשוך תשומת לב, להיות נועזים וראוותניים או לזכות בפרסים על מטבח יצירתי. "כל ארוחה מתחילה כשגבר שואל את אשתו: 'יקירתי, איפה את רוצה לאכול הערב?" אומר ז'אן-לואי. "המטבח שלנו מיועד לנשים". והוא מפרט: מנות קטנות, על גבול ה'לא מספיק', בלי רטבים (משמין מדי), בלי מנה יומית (מסובך מדי), ולעולם לא תמצאו על הצלחת שני קישוטים (אובססיה אישית לא ברורה של ז'אן-לואי).

זה לא מזיק לעסקים, כמובן, ש-80 אחוז מהמאפיות המספקות למסעדות של האחים 1,800 לחמניות ו-1,500 דברי מאפה מדי יום נמצאים בבעלותם הפרטית. כך גם 33 אחוז מהחברה שמספקת סלמון מעושן ו-50 אחוז מספקית התבלינים.

כמו דורות של "לימונדיירים" שקדמו להם, האחים קוסט התחילו את דרכם לצמרת באוברנייה, אזור עני המרוחק כ-700 ק"מ מפאריז. מאז שנות ה-30 של המאה ה-19 שלטו בני המקום בשוק בתי הקפה של ע"י האורות. הגברים התפרנסו מסחיבת פחם במעלה המדרגות לדירות הגבוהות של העיר, בעוד נשותיהם מחלקות שתייה ללקוחות. ז'אן-לואי וז'ילבר גדלו בתוך הבינס. אמם, מארי ז'וזף קטסט, הפכה את בית החוה הישן של המשפחה לפונדק, שם אירחה את תושבי המקום שחזרו הביתה מפאריז בעונת הקיץ. הם סיפרו סיפורים על הכסף הרבה שהם מרוויחים ממכירת משקאות בברים של פאריז, והאחים קוסט הקשיבו בפה פעור וחלמו חלומות. "לגבינו פאריז היתה היקום כולו", נזכר ז'ילבר, שעבר להתגורר בבירה הצרפתית ב-1968.

ב-1983 הם פתחו את בית הקפה הראשון שלהם בלס-האל, שנקרא, כמובן, "קפה קוסט". "ראינו שכל בתי הקפה הקיימים הם קצת בנאליים, ואם נשלב עיצוב מעניין, שיווק טוב, מיקום הולם ועבודה קשה יהיה בידינו קוקטייל 'פיצוץ'", אומר ז'אן לואי. לתפקיד מעצב הפנים הם ליהקו אחד, אלמוני, בשם פיליפ סטראק, שכל מה שהיה לו בתיק העבודות הן סקיצות של עיצוב בניין תחנת הרכבת בבודפשט. סטארק עיצב את בית הקפה, הפך לכוכב, והשאר היסטוריה. מאז "משכפלים" האחים את "קפה קוסט", שדומיו צצים ברחבי פאריז.

המרכיב הסודי של ההצלחה הוא אבק כוכבים, ולשם כך שכרו האחים את שירותיו של קלוד ("קוקו") באקוניי, שמטפל בכל העניינים החברתיים. באקוניי היה אחראי על קבלת הפנים של האורחים בתחנת הטלוויזיה "קנאל פלוס", ודאג לכך שכל המרואיינים ימצאו את דרכם בתום השידור ל"הוטל קוסט".

"אנחנו לא ארמון, ואין לנו החדרים הגדולים ביותר, כך שהיה לנו חשוב שכשהם באים אלינו, הם ירגישו שהם נמצאים בין חברים", אומר האיש, שג'וני דפ קורא לו "פאפא". לכן, כשדסטין הופמן מגיע לעיר ונכנס ללובי של "הוטל קוסט", קוקו משמיע את שיר הנושא מהסרט "קאובוי של חצות". אז הוא מתגנב אל הכוכב ולוחש לו באוזן: "זה במיוחד בשבילך". זאת מין בדיחה פרטית ביניהם.

לא נראה שהאחים מתכוונים להאט את הקצב בזמן הקרוב. לא לחינם הם צאצאיהם של אנשים שסחבו פחם במעלה ובמורד המדרגות. "נולדנו לעבוד קשה ונסיים את חיינו בעבודה קשה", אומר ז'ילבר, שלא מרבה לחייך. "זה באופי שלנו".

תרגום: לילית וגנר