כל כך מתוק, שקשה לאכול

"אהבה זה כל הסיפור" כל כך מתאמץ לעשות טוב על הנשמה עד שהנשמה יוצאת. מדובר בקומדיה רומנטית הכורעת תחת עומס של שמונה-תשעה, אם ספרנו נכון, סיפורי אהבה מצטלבים, ונופלת שדודה מול גודש בלתי נסבל של דקות (כשעתיים ורבע). זוהי כוס של התחנחנויות העולה על גדותיה, אוסף של סיטואציות רגשניות המחוברות זו לזו במעשה טלאים גס שבסופו – ובתחילתו – כולם מחבקים את כולם ונופלים איש על צוואר רעהו. בית היוצר של "נוטינג היל" ו"ארבע חתונות ולוויה אחת" מציג: סרט-קונפקציה, שבחזהו פועם לב מלאכותי עשוי מאותם חומרים שמהם יצוק פסלון האוסקר.

שלל העלילות המאכלסות בצפיפות מעיקה את "אהבה וכו'" כולל, בין היתר, את יו גרנט הבלתי נמנע כראש ממשלה רווק – דווקא הברקה! – הלוטש עינו בעובדת זוטרה שמסיחה את דעתו מניהול ענייני הממלכה המאוחדת, ובסצנה מלבבת אחת פוצח בפיזוז עליז לאורך פרוזדורי דאונינג סטריט 10; סופר אנגלי החי בדרום צרפת (קולין פירת), שבינו לבין המנקה הפורטוגזית שלו – הם אינם סחים זה את שפתה של זו – נרקם רומן ללא תרגום; כוכב רוק מזדקן וציני (ביל נייהי) המקמבק את עצמו בשיר חג מולד דביק; ואלמן טרי (ליאם ניסן) המסייע לבנו החורג ונוגה המבט לצלוח את מכאוביה של אהבה ראשונה.

שטיקים, אבל בריטים  

ויש עוד, הרבה עוד, בחבילה הרומנטית הדחוסה לעייפה הזו. גם אמה תומפסון, אלן ריקמן, לורה ליני וקירה נייטלי כאן, אף רואן אטקינסון בהופעת אורח, כולם מתבזבזים על שום-סיפור במה שנראה כמו פרק מורחב של "ספינת האהבה". לזכותו של ריצ'רד קרטיס ("ארבע חתונות ולוויה אחת" ו"יומנה של ברידג'ט ג'ונס"), שכתב ולראשונה גם ביים, ייאמר שהוא יודע ללחוץ על כל הכפתורים הנכונים בזמן הנכון. אבל הניסיון לארוז יחד כמה שיותר סיפורים, משל היה זה סרט של רוברט אלטמן, ואז לקשור ביניהם בחוטים מאולצים (כך תומפסון הנבגדת מהסיפור האחד היא בעצם אחותו של רה"מ גרנט מהסיפור האחר), הופכים את הסרט למתנת חג מולד עמוסה להתפקע, שמשמח לקבל אותה אבל משמח עוד יותר לגלות כי מצורף לה פתק החלפה.

בל תטעו: זה אינו סרט רע כפי שניתן להתרשם מהדברים המובאים כאן. אחרי הכל, הוא מציע מקבץ שקשה לעמוד בפניו של כוכבי בד בריטים, המשמשים פה עיטורים מסוכרים לעוגה שמתיקותה בלתי ניתנת לעיכול. משעשעת במיוחד הסצנה שבה מנהיג האומה הבריטית גרנט מתעמת פומבית – והופך כתוצאה לגיבור לאומי – מול נשיא אמריקני תואם בוש בגילומו של – ראו מי קפץ לרגע לביקור – בילי בוב תורנטון, לאחר שחשף את כוונותיו הלא לגמרי תמימות של הלה בנוגע למחלקת התה התפחפחה ההיא. כך משיב הסרט לבית ההוא ברחוב דאונינג את יוקרתו שהועמה בעקבות התנהלותו של הכלבלב בלייר מול פרזידנט בוש ערב מלחמת המפרץ האחרונה. הנה כי כן, סרט שלא בוחל בשום שטיק כדי לרצות את קהלו.