שתף קטע נבחר

שביתות בארץ: מה חושבים עלינו בחו"ל?

גל סכסוכי העבודה ששטף ב-2003 את ישראל עורר עניין גם בתקשורת הזרה. באירופה מקווים שהסכסוך יחליש את ישראל; הימין האמריקני תומך בנתניהו, הליברלים חשדנים כלפיו, וארגוני העובדים מזדהים עם פרץ; וכולם מקשרים את הסיפור לסכסוך הישראלי-פלסטיני; כך אנחנו נראים מבחוץ

שנת 2003 התנהלה בצלו של אחד ממאבקי העבודה הארוכים, הסוערים והרועשים בתולדות המדינה: המאבק בין שר האוצר, בנימין נתניהו, עם הצהרותיו על שינוי מבנה המשק, ליו"ר  ההסתדרות, עמיר פרץ, עם השביתות, ההפגנות והעיצומים. המאבק סוקר בהרחבה ובהבלטה בכל אמצעי התקשורת בארץ, והסעיר את הציבור הישראלי.

 

כלי התקשורת הזרים מרבים לעסוק בסכסוך עם הפלסטינים ובבעיות הביטחון של ישראל. ישראל היא מעצמה צבאית ולא כלכלית, ומתקשרת בתודעתם של צופי הסי.אן.אן, והאן.בי.סי עם טנקים, פצצות ומטוסים, יותר מאשר עם בנקים ומניות. ואולם, מתברר שחלק מכלי התקשורת בעולם החלו לגלות השנה עניין ער גם בדרמות שהסעירו השנה את המשק הישראלי.

 

עידכונים בארצות ערב

 

רשת הבי.בי.סי הבריטית, למשל, הקדישה כ-40 ידיעות וכתבות לגל השביתות אצלנו. אחדים מהעיתונים המובילים בארה"ב, כמו הניו-יורק-טיימס והוושינגטון פוסט, דיווחו גם הם בהרחבה על ההתרחשויות שאירעו כאן.

 

כתבי Arab ynet מדווחים, שהעיתונות בארצות ערב עידכנה את קוראיה בפרטי פרטים על כל שביתה או משברים שהתרחשו השנה במשק הישראלי. גם רשתות טלוויזיה מרכזיות ברוסיה דיווחו על נפתולי המשא-ומתן בין פרץ לנתניהו, כמעט מדי שבוע.

 

הכתבים הזרים גילו עניין והתמצאות גם בפרטי הפרטים. קוראי העיתונים במיאמי, לונדון וריאד עודכנו על לוח הפגישות של בנימין נתניהו ועמיר פרץ, ובפרטי הקיצוצים שהאוצר מכין בתקציב 2004.

 

מורכבות האירועים בלבלה אותם לפעמים: באחת הידיעות בעיתון אינטרנט אמריקני נכתב, למשל, שנהגי המשאיות בארץ מאיימים לדומם את משאיותיהם, במחאה על העלאת גיל הפרישה לפנסיה. האמת היא, שמועצת המובילים יצאה דווקא נגד העלאת המס על הסולר, אך עצם העובדה שעיתונות בחו"ל מגלה עניין בפרטים כאלה היא מרשימה.

 

תגובות של גולשים

 

דיווחי האינטרנט בחו"ל על השביתות אצלינו מעוררים גם תגובות וויכוחים סוערים בין הקוראים. חלק מהמגיבים הם ישראלים, הכותבים תגובות דומות למדי לתגובות הקוראים המתפרסמות באתרים בישראל, אך מרבית המגיבים הם תושבי חו"ל. רבים מהמגיבים, מביעים תקווה שגל השביתות יפגע באינטרסים הפוליטיים של ישראל. "ביי-ביי לרייך הציוני השלישי", כתב מישהו, בתגובה לידיעה באתר אוסטרלי על חשש משביתה כללית בישראל. עשרות תגובות-שכנגד גידפו את המגיב.

 

תגובות אנטי-ישראליות לידיעות כלכליות מישראל נפוצות בעיקר באירופה. "הבה נקווה שהשביתה תקדם את עצמאות פלסטין, מאחר שהישראלים מתחילים להרגיש את מחיר הכיבוש בכלכלה שלהם", כתב, למשל, סטבן פרנסיס מבריטניה, בתגובה לכתבה בבי.בי.סי על השביתות בארץ. מגיב אחר מדרום-אפריקה ענה לפרנסיס וציין, שמשטר האפרטהייד בארצו נפל כתוצאה ממשבר כלכלי. 

 

"התגובות לכתבות כאן מדהימות אותי בכל פעם מחדש בצרות האופקים שלהן", כתב אמריקני בשם קוין, שביקר פעם בישראל, בתגובה לשתי התגובות שצוטטו לעיל, "מדובר בעניין ישראלי פנימי, אבל הכותבים ממהרים לקשר כל דבר לסכסוך עם הפלסטינים. תארו לכם, שאם אחרי כל כתבה על שביתה בבריטניה הגולשים היו כותבים, שהכל בגלל הסכסוך בצפון אירלנד". אמריקני בשם רוז ענה לקוין: "המיתון בישראל ובארה"ב כאחד נובע מאותה סיבה: המשטר הימני הנוקשה, שהורס את הכלכלה בשם המלחמה העקרה 'נגד הטרור'".

 

תלוי מאיזו מדינה מדווחים

 

אופי הדיווחים, מידת האינטנסיביות שלהם ומגמתם משתנים ממדינה למדינה ומעיתון לעיתון. העיתונות הגרמנית, המתעניינת בצורה אובססיבית ממש בנעשה בשטחים, כמעט שלא דיווחה על גל השביתות. העיתונות במדינות ערב מדווחת על השביתות אצלינו בפרטים ובקפידה, אך נזהרת מלהביע דיעה. בעיתונות האנגלו-סאסקית מופיעים, בנוסף לדיווחים הענייניים, גם מאמרי פרשנות רבים, המביעים דעות שונות על הסוגיה.

 

דובריו הרשמיים של ממשל בוש תומכים בנתניהו. שר האוצר האמריקני, ג'ון סנואו, הצהיר במהלך ביקורו בישראל  ש"מדיניות נתניהו טובה", וש"צעדיו האמיצים... יובילו לשגשוג בישראל". נתניהו טוען שיועצת הבית הלבן לביטחון לאומי, קונדליסה רייס, הזהירה אותו, שארה"ב תעניק לישראל את הערבויות רק אם התוכנית הכלכלית תתבצע. תמיכת הרפובליקנים אינה צריכה להפתיע: כמו הליכוד, גם המפלגה הרפובליקנית היא מפלגה ימנית, הדוגלת בשוק חופשי ובמדיניות של ריסון תקציבי.

 

מי תומך בנתניהו?

 

גם כלכלנים מערביים חשובים, המזוהים עם אותה אידיאולוגיה, הביעו תמיכה בנתניהו. פרופסור לסטר ת'ורו, למשל, הנחשב ל"גורו של הגלובליזציה", ביקר לאחרונה בישראל, ושיבח את התוכנית הכלכלית ש"שולחת אנשים לעבודה", וזאת אף שמתח ביקורת נוקבת על הנעשה במדינה. גם כותבי הטורים הכלכליים הראשיים בעיתוני הממסד כמו האקונומיסט, הרעיפו שבחים ותקוות על הרפורמות שמבצע נתניהו במשק.

 

כלכלנים ופובליציסטים המזוהים עם השמאל והמרכז מתלהבים מנתניהו פחות. "התסיסה ביחסי העבודה בישראל נעוצה באמביציות הפוליטיות של אדם אחד: בנימין נתניהו", כתב, למשל, העיתונאי ואיש האקדמיה ג'ף מנדל, במאמר גדול על השביתות בישראל, שהתפרסם בשבועון האמריקני הליברלי רב התפוצה "The Americn Prospect", המקורב בעמדותיו למפלגה הדמוקרטית.

 

מנדל, אמריקני המבלה בישראל את שנת השבתון שלו, טוען שהרפורמות במשק נועדו לשרת את נתניהו, ולאו דווקא את המשק עצמו. מנדל טוען שיוקרתו הפוליטית של נתניהו נמצאת בסכנה, בשל הקו המדיני הקיצוני שלו, ולכן הוא מעוניין, לטענתו, ליצור סביבו רעש תקשורתי שיגדיל את הפופולריות שלו. לשם כך יש לו צורך בהתכתשות המתמדת עם עמיר פרץ. "נתניהו מנצל את שמם הרע של האיגודים המקצועיים בישראל כדי לחזק את עצמו", כתב מנדל. מנדל סבור שצריך לשנות את המשק בישראל, אך מגדיר את תוכנית נתניהו "קיצונית ודוגמטית". וקורא לשמאל הישראלי ליזום תוכנית כלכלית אלטרנטיבית.  

 

מאמרים נוספים ברוח דומה התפרסמו באתרים ליברליים אחרים. כמו כותבי התגובות, נוטים גם הפובליציסטים של השמאל האמריקני לקשר את המצב החברתי בארץ עם המצב הפוליטי. נתניהו מצטייר באתרים האמריקנים כאיש ימין קלאסי, המשלב רייגניזם כלכלי עם עמדות מדיניות קיצוניות, המזכירות את ממשל בוש.

 

פרץ, לעומת זאת, מצטייר כאיש שמאל, התומך בתהליך השלום. דוברי ההסתדרות בארץ מקפידים להצניע את עמדותיו המדיניות של פרץ. העיתונים האמריקניים, לעומת זאת, מציינים בכל הזדמנות ש"פרץ תמך במדינה פלסטינית כבר בשנת 1984".  

 

דיווחים באתרי ארגוני העובדים

 

גל השביתות בישראל סוקר בהרחבה גם באתרי האינטרנט הרבים של ארגוני העובדים, מתנגדי הגלובליזציה והשמאל הרדיקלי ברחבי העולם. אתרים אלה מנסים לדווח ולעדכן על כל סכסוכי העבודה בעולם, ועמוסים לעייפה בפרטים על שביתות ענק בעולם השני והשלישי, שהעיתונות הרשמית כמעט ואינה מדווחת עליהן.

 

האתרים האלה פרסמו כל פגישה של נתניהו ופרץ, וגם אירועים שוליים יחסית, כמו פרובוקציה של חניכי הצעיר בהרצאה של נתניהו; אבל הדיווח על ישראל נדחק לשוליים, לצד דיווחים על שביתות אלימות של מיליוני פועלים וכורים, שהתרחשו השנה באיראן, במכרות המחצבים ברוסיה, בקידוחי הנפט בוונצואלה או במטעים במקסיקו.

 

באתרי השמאל הרדיקלי אין כל יומרה לאובייקטיביות, והקורא יודע בדיוק מי הם הטובים ומי הם הרעים, גם כאשר מדובר בעדכון חדשותי: נתניהו הוא כמובן הרע, ועמיר פרץ הוא הטוב.

 

הדיווחים באתרים הללו מתבססים על ידיעות שפורסמו ב"הארץ", "גלובס" ו"ג'רוזלם פוסט", אך הם מצוטטים באופן שאינו משתמע לשתי פנים. עסקני ההסתדרות מכונים "אקטיביסטים", תואר כבוד, שבו מכנים אותם אתרים פעילי זכויות אדם; עמיר פרץ מכונה "מנהיג פועלים, שהצליח להוביל התנגדות המונית לתוכניות נתניהו", והחלטת בית הדין לעבודה למנוע שביתה כללית הוגדרה כ"החלטה מצערת".

 

"לשלוח את פרץ לסיור בחלל"

 

גם העיתונות היהודית במערב עוקבת בדריכות אחרי הדרמות הכלכליות בישראל. גם כאן, נקבעות העמדות לפי הזרם הפוליטי שאליו משתייכים הכותבים.

 

עיתונאים יהודיים המזוהים עם הימין תוקפים בארסיות את עמיר פרץ וההסתדרות. הם קובעים ש"פרץ מנסה להוביל את ישראל להתמוטטות כלכלית"... הם טוענים ש"צריך לסגור את ההסתדרות... שפרץ מעודד את הישראלים לקחת ולקחת במקום לעבוד". הם ממליצים "לשלוח את פרץ לסיור בחלל", מתבדחים שוב ושוב על שפמו של פרץ ומצטטים שוב ושוב את אמירתו של נתניהו, ש"בישראל יש יותר דינוזאורים מבפארק היורה".

 

אתר שלום-עכשיו באנגלית, ושאר אתרי השמאל, מציירים את אותה תמונה בדיוק , במהופך: פרץ הוא השמאלני הטוב, נתניהו הוא הימני הרע. "פרץ מצטייר כמנהיג הבא של השמאל הישראלי", נכתב באחד ממאמרי המערכת של אתר שלום עכשיו באנגלית, שהתפרסם החודש. דובר ההסתדרות לא היה מנסח זאת טוב יותר. 

 

 

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עתון הניו-יורק-טיימס: עוקבים אחרי המשבר בארץ
עתון הניו-יורק-טיימס: עוקבים אחרי המשבר בארץ
רשת הבי.בי.סי.: 40 ידיעות על השביתה
רשת הבי.בי.סי.: 40 ידיעות על השביתה
האקונומיסט: תומכים בנתניהו
האקונומיסט: תומכים בנתניהו
מומלצים