איזו מין שלווה

איתי שלו הוא לטעמי אחד השפים היותר יצירתיים וראויים שפועלים בארץ, למרות שיהיו כאלה שיטענו שהמטבח שלו מצויץ ומצועצע. לשלו יש אכן חיבה למנות עמוסות, רוחשות, עם שילובי צבעים, רטבים, טעמים וניגודים. אבל בדרך-כלל זה טעים ונאה, ואף למעלה מכך. שלו, האמון על המטבח הים-תיכוני, התפרסם בשעתו בזכות מסעדתו "שלו ביער" בקרית-טבעון. בשנה האחרונה הוא קצת נדד, לא בהכרח באשמתו, ועכשיו סוף-סוף השליך עוגן והפך לשף הראשי של רשת מסעדות "ימה".

בתוקף תפקידו החדש הוא אחראי לתפריט העסקית של הסניף הטרי בקניון ארנה במרינה הרצליה (חשוב לציין שבאותו קניון פועל גם בית-קפה של "ימה", וזה מהווה מקור לבלבול). גם מבנה הקניון מבלבל, וטוב שהשומרים בבגדי מלחים מתנדבים לחלץ את התועים ומכוונים אותם ליעד המבוקש.

כשהתקשרתי להזמין לימה את חברתי הוותיקה והיקרה ת', אשת הפרסום והשיווק, כדי לפצות אותה על שלל סרטים גרועים ועסקיות חורכות-מעיים, היא בישרה לי שהיא בדיוק אורזת את מיטלטליה: היא לוקחת פסק זמן של (שנה בלי נדר) מאגן הים-התיכון ועוקרת עם חברה לחיים לאוסטרליה. המום ומופתע, הצעתי שנחגוג את הפרידה בימה, ו-ת' הודיעה בצער שמכוניתה נגנבה בלילה רגע לפני מכירתה. אבל אחרי ששרתי בשבחי השף, היא לא עמדה בפיתוי ומיהרה לשכור מכונית שתיקח אותנו להרצליה וגם תשמש אותה עד הטיסה.

שווה לבוא לימה גם בגלל הנוף: היא משקיפה על המרינה המאוכלסת ביאכטות. לשותפתי לזלילה זה הזכיר את דארלינג הארבור, מרכז קניות במרינה של סידני, שם היא הולכת לשרוץ בקרוב. בעיצוב של ימה ניכרת השקעה, אבל הלוק יצא מיש-משי ומגובב: פיוז'ן המשלב סגנון קיטשי עם אלמנטים עכשוויים (וכאן אפנה למעצבי הפנים בישראל: די כבר עם הנברשות).

העסקית של ימה עולה 65 שקל, והיא כוללת סלסלת לחם ביתי טעים (נא להיזהר בהסתערות עליו פן תסתמו את התיאבון), מנה ראשונה ועיקרית. בראשונות פסחנו על סלט עלים ירוקים עם אבוקדו וגבינת פקורינו (מהיכרות מוקדמת המדור יכול לומר בבטחה ששלו טוב בסלטים), מרק יומי ושניצל פטריות יער. העדפנו להתמקד במנות היותר מסקרנות: טטאקי עגל - פרוסות עגל טעימות מאוד שהונחו על סלט יפני (אננס, גזר, מלפפון, פטריות שיטאקי וחומץ אורז) - היא מנה מרתקת, חושנית שמרכיביה המגוונים משתלבים היטב. השרימפס ברוטב חלב קוקוס וצ'ילי מתוק-חריף היו מוצלחים אף הם. החסילונים היו בשרניים ומגרים במיוחד אחרי שהשתכשכו ברוטב האקזוטי (בתפריט החדש ניכרות השפעות של המזרח הרחוק). ת' העירה שהנוכחות של הקוקוס דומיננטית מדי. הרוסטביף המעושן, שרבץ על מצע שעועית, היה סביר בקושי - לא מספיק עסיסי או סקסי, והמפגש עם השעועית לא הותיר רושם מיוחד.

במנות העיקריות דגמנו ארבע מנות (ויתרנו על אגף הפסטה): הפילה לברק המעושן על טימין ורוזמרין היה מצוין. העישון היה במידה הנכונה, בשר הדג היה רך ונימוח, וחבל רק ששלו התעקש להניח על הדג רוטב סיציליאני פיקנטי (תפוזים, זיתים ויין אדום) שהיה מעיק ורק גרע. הקבב טלה סורי הוא מנת הדגל של שלו, ולא כדאי לפספס אותה (הקבב הוגש עם אורז ירוק וטחינה צבעונית). כן מומלץ לנסות את היקיניקו עגל קוריאני, שמונח על אורז ירוק - פרוסות סינטה עסיסיות וטעימות שטבלו ברוטב מתובל היטב האורז הירוק היה עבורי קצת מימי.

רק עיקרית אחת היתה מאכזבת: חזה עוף מושחר בתבלינים אסייתיים, שנחו על תפוחי אדמה מקורמלים: חמיצות תוקפנית השתלטה על העוף המסכן, ובפה השתולל חוסר הרמוניה טורד. זה המקום לציין שבכלל, המנות היה עמוסות ומגובבות (כמו עיצוב המסעדה). לרוב זה יוצא מוצלח, הרמוני ואסתטי, אבל כשזה מתפספס - התוצאה מקושקשת.

כדי להמתיק את הפרידה בדקנו חלק מהדיזרטים (תוספת של 18 שקל למנה): המיל-פהיי ("אלף עלים" בצרפתית - ושלו הסתפק רק בשלושה), קרם שוקולד מריר ופטיסייר וניל הוא חגיגה לחובבי-מכורי השוקולד, ואילו קרם הברולה היה בסדר וזהו, ולמעשה הזכיר יותר פודינג. לקראת סיום נתקפה ת' בהלך רוח נוסטלגי והודיעה שלמרות שאנחנו חברים כבר 23 שנה, אין לנו כלל תמונה משותפת (אפילו בימים בהם חלקנו משרד בבסיס שבו שירתנו לא טרחנו לתעד את חברותנו). היא שלפה מצלמה וביקשה מהמלצרית החביבה והיעילה להנציח את .פרידתנו ברקע היה חסר רק, בתור פסקול, שירם של חנוך לוין וחוה אלברשטיין: "שלום, אני נוסעת".

"ימה במרינה הרצליה", קניון ארנה, קומה 1 (מול ה- VIEW), מרינה הרצליה.

טלפון: 09-9552975

מחיר העסקית: 65 שקל.

מטבח: "ים תיכוני יצירתי", כהגדרת אנשי המקום.

שעות העסקית: א'- ה' .12.00- 17.00.

ואם חורגים מהדיל: קינוחים חביבים.

חנייה: בחניון הקניון – בחינם.

ציון: 8.5.