שתף קטע נבחר

מה אוכלות החיילות בלילות?

מה אפשר להכין מלחם יבש ומרגרינה צבאית כשכלי הבישול היחיד שעומד לרשותכם הוא תנור ספירלות לחימום? שגיא קופר נזכר בתופעת הטוסטרים

אחרי הכתבה על הלוף, קיבלתי בראש: "מה זה?" שלחה לי אימייל העלמה ר', "איך אתה מקדיש כל כך הרבה מקום לאוכל הגברי, ולא מזכיר אותנו, הנשים? איך זה יכול להיות שנתת במה ללוף, ולא הזכרת ולו במילה אחת את המאכל שלנו? אוקיי, אז אתה גבר, אבל לא יכול להיות שאין לך שום זכרון מהטוסט עם המרגרינה?!"

 

חזיז ורעם. בודאי שאני זוכר. חורף 83' היה קריר למדי. הוא היה עוד קר יותר אי שם בנגב, בחלק הגבוה שלו. פעם בכמה שבועות הייתי יוצא לשם בשליחות עלומה, לבסיס גבוה וקר. היות ולא הייתי שם חייל קבוע, לא היו לי שם מגורים, והתארחתי במגורי היחידה-אחות שלנו, שהיו מחוץ לבסיס המרכזי. ה"צרה" היחידה עם הסידור הזה היתה שהיחידה הזאת מנתה רק חיילות.

 

דמיינו לכם, אם כן, את פריקסט המגורים. מבנה, ספק נייד, ספק קבוע, בעל מקדם בעירה גבוה, ולו חלונות פרספקס דקים ולא ממש שקופים. במבנה הלבנבן ארבע מיטות קומותיים, שני ארונות מתכת, שרותים ומקלחת. מוביל אליו שביל עפר צר, והוא ניצב על צלע ההר, חשוף לרוחות ולאבק, מוקף גדר תיל מחלידה ועליה שלט, מתנדנד ברוח המדברית, תלוי על בלימה: "אסורה הכניסה, בפקודה".

 

אוכל ממש לא היה שם. הבנות היו מקבלות פעם ביום אספקה של ירקות, קצת גבינה, מרגרינה ולחם. ה-די 500 מהמטבח היה מגיע וצופר, וארגז המצרכים היה מחכה ליד גדר התיל, צובר אבק או גשם, בהתאם למזג האויר, עד שמישהי היתה יוצאת וגוררת אותו פנימה, אל הפריקסט. קר בחורף ולוהט בקיץ.

 

בדרך כלל הירקות היו לא ראויים למאכל אדם. מוצרי החלב היו לפעמים במצב סביר, לעיתים לא, ובכל מקרה, אם לא היו אוכלים אותם מיד, הם לא היו מחזיקים מעמד בהעדר קרור. הדבר היחיד שהיה נשאר למשמרת ערב היתה המרגרינה, והלחם המשוחזר, כמובן. ובחורף, לעת ערב, היתה נפתחת החינגה.

 

על שני תנורי הספירלה השטוחים, שעל כל אחד מהם התנוססה מדבקה בנוסח "אין להניח שום דבר על התנור! בפקודה!", הונחו זו לצד זו פרוסות לחם מרוחות היטב בשכבה עבה של מרגרינה צבאית מובחרת ביותר. בהתאם ליכולתה הקולינרית של הבשלנית התורנית, היה הטוסט יוצא טעים, שרוף, ספוג שומן או פריך.

 

בנות מזל היו הבנות שם. הסוד הגדול לא היה מה הן עושות שם בכלל, אלא העובדה ששני התנורים שלהן היו מדגם ישן במיוחד. לא רק שהם היו שטוחים, אלא שהם היו גם רחבים ולא צרים וארוכים. לא רק שניתן היה להכין עליהם ארבעה טוסטים בו-זמנית, אלא שאפשר היה לעשות את זה בנוחות ובבטחון יחסי. ניתן היה להטות אותם כך שהספירלות, ושבכת הרשת שמעליהן, יפנו הישר כלפי מעלה.

 

בהתאם לאומץ ליבה של הטבחית ויכולתה לתזמן היטב את גמר ה"אפיה", היה יכול כל טוסט להפוך לג'מבו טוסט כפול. תנור אחד היה משמש כבסיס, עליו הונחה פרוסה אחת מרוחה בחומר, מעליה פרוסה שניה ולצידן זוגות נוספים שכאלה. השפית היתה לוקחת את התנור השני והופכת אותו על הראשון, ליצירת טוסטר מושלם. בוירטואוזיות היא היתה מחזיקה את התנור העליון ביד אחת, ואת חוט החשמל ביד שניה כך שלא יגעו זה בזה. הבנות היו יושבות על המיטות התחתונות, מכונסות בחדר הקר מסביב לטוסטר המאולתר, עיניהן מציצות מתוך כובעי החרמוניות. כמו חבורת מכשפות קדמוניות, הן היו ממלמלות מילמולים חסרי פשר, משפשפות כפות ידיים וממתינות, כל אחת עם צלחת פלסטיק תכולה על ברכיה המקפצות בצפיה דרוכה.

 

הצבא ניסה להלחם בתופעת הטוסטרים במלוא כוחו ואף הנפיק תנורים בעלי שבכה מעוגלת. היום כבר מותר לגלות שזה לא הצליח, לא צמצם ולא שינה את מימדי התופעה. התנורים הוטו בכל מיני זויות שונות ומשונות, פורקו והורכבו מחדש בצורות אחרות, ניתלו והוחזקו באויר על ידיות מטאטאים בין שני כסאות פלסטיק, נתמכו באוגדני פקודות וארגזי פריסה.

 

"לא בא לכן לגוון מדי פעם?" שאלתי את הבנות באחד הביקורים שלי.

 

"מה זאת אומרת?" חזרה התשובה. מספר זוגות עיניים ננעצו בי ויכולתי לשמוע את ההתלחשויות מבעד לחרמוניות: "הנה, גבר טיפוסי. רק בא וישר יש לו מה להגיד, והצעות יעול וכל מיני דברים כאלה".

 

"אולי להניח פרוסת עגבניה בין שתי הפרוסות, או למרוח גבינה לבנה ואז לעשות טוסט?" הצעתי בחרדה.

 

בתור אזהרה ולא עונש, ומתוך זה שחיבבו אותי שם, כך הוסבר לי, ביליתי את אותו הלילה בשק שינה מתחת למכשירים בפריקסט המבצעים.

 

 

פטוש

 

הסלט הזה, עם מעין טוסט-פיתה, מאוד פפולארי במחוזותינו. רצוי שהטוסט יהיה מפיתה, אבל אם אין ברירה, גם לחם שחור יצלח. טעם הרוטב הנספג בפיתות הקלויות בלווית הירקות הטריים - אלוהי.

 

חומרים: 

פיתה רגילה או שתים, מחולקת לקוביות בגודל 2 ס"מ לערך כל אחת

שמן זית

 

לסלט:

2 עגבניות בשלות

פלפל ירוק

פלפל אדום (או כל צבע אחר)

1/2 צרור פטרוזיליה

2 בצלים ירוקים

כמה ענפי נענע, טריה

כפית (או יותר, לפי הטעם) סומק

שן שום, מעוכה

מיץ לימון

מעט שמן זית

זיתים שחורים קצוצים (לא חובה)

מעט צנוברים קלויים, אם רוצים

מלח ופלפל

 

הכנה:

1. מחממים תנור ל-200 מעלות צלזיוס.

 

2. מניחים את הפיתות החתוכות בתבנית, מזליפים שמן זית ואופים עד שהן משחימות (לא לשרוף).

 

3. בינתיים מכינים סלט מכל הירקות ומתבלים.

 

4. לאחר שהפיתות אפויות, מוסיפים אותן לסלט, ומערבבים.

 

 

לחם מטוגן (או קלוי) ביין

 

חומרים: 

4 פרוסות לחם לבן, או חלה רגילה- לא טריות

ביצה גדולה טרופה עם מעט חלב, בצל ירוק קצוץ (או עירית) ואורגנו (או טימין)

מעט חמאה לטיגון

1/2 כוס יין אדום יבש

מלח ופלפל

 

הכנה:

1. טובלים את פרוסות הלחם ביין ומיד בתערובת הביצה והתבלינים.

 

2. מטגנים את הלחם על שני צדדיו עם מעט חמאה, או קולים אותו בתנור חם מאוד. ממליחים, מפלפלים ומגישים.

 

טוסט עם חזה עוף וחמוצים

 

חומרים: 

2 חזות עוף לא גדולים, מחולקים לארבע ומשוטחים מעט

פחית מלפפונים מוחמצים, גדולים, בחומץ

1/3 כוס שמן זית

1 כפית גרגירי חרדל צהוב

6-5 גרגירי פלפל אנגלי

2 כפות צלפים, שטופים וקצוצים

6-5 ענפי שמיר, קצוצים

כמה עלי חסה ועגבניות פרוסות, אם רוצים

8 פרוסות לחם לבן, לא טרי

שמן זית לקליית הלחם

 

הכנה:

1. מכינים משרה משליש כוס נוזל שימורי המלפפונים ומשליש כוס שמן זית. מוסיפים את גרגירי החרדל והפלפל האנגלי. משרים את העוף החתוך במשרה למשך שעתיים לפחות.

 

2. מחממים גריל לטמפרטורה המירבית .

 

3. מוציאים את העוף מהמשרה, מניחים בתבנית צליה וצולים כ-10 דקות לכל היותר - חמש על כל צד - כדי לא ליבש את העוף, או עד שמוכן.

 

4. בינתיים פורסים את המלפפונים ואת העגבניות וחותכים את החסה.

 

5. מוציאים את העוף. מזלפים בנדיבות שמן זית על הלחם וקולים את הפרוסות בתנור.

 

6. מניחים על כל פרוסה מעט מהירקות, מעל את העוף ומעל מעט שמיר קצוץ וצלפים.סוגרים בפרוסת לחם קלויה נוספת ומגישים. אם רוצים נוסח "אמריקני" יותר, קולים את הטוסט ללא שמן, ומורחים אותו במיונז.

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הדבר היחיד שהיה נשאר למשמרת ערב היתה המרגרינה, והלחם המשוחזר
הדבר היחיד שהיה נשאר למשמרת ערב היתה המרגרינה, והלחם המשוחזר
צילום: סי די בנק
מומלצים