מתכון למבחן זוגיות

מה קורה במטבחם של זוגות כאשר הם נישאים, או עוברים לגור יחד? מה קורה אם אחד שומר כשרות? שגיא קופר סוקר את יחסי הכוחות במטבח ומציג שלושה מתכונים מאתגרים

שגיא קופר פורסם: 10.06.04, 10:00

זיגמונד פרויד, ככה סיפרה לי תמר פוקס, גולשת בפורום אוכל, אסר על אשתו, מרתה, לבשל אוכל כשר במטבחה. הוא לא האמין בכלל בדת, ולמעשה טען שכל רעות העולם פחות או יותר באו ממנה. לכן הוא אסר על קיום כל המצוות השונות הקשורות בדת, בתוכן דיני כשרות, שבת וכל השאר. העניין היה קשה במיוחד על העלמה מבית ברנאיס, שסבה היה מחכמי גרמניה ועשה לא מעט לשלב בין היהדות ואוניברסליזם.

לימים, ממש ערב פרוץ מלחמת העולם השניה, כאשר פרויד נפטר בשיבה טובה, חזרה מרתה פרויד להדליק נרות שבת בביתה שבלונדון, אליה גלו. השניים היו נשואים עשרות שנים, וחיו זה לצד זה, אם לא, כך אומרים, זה עם זה.

מה קורה במטבחם של זוגות כאשר הם נישאים, או עוברים לגור יחד? האם שני בני הזוג מבשלים? האם הם מתפשרים, או שמא אחד מהם נוטל את המושכות ומוביל את השני לאכול הכל? האם נשים נוטות יותר לפשרנות בענייני אוכל מאשר גברים, או שמא העניין הפוך? האם נכונה התחושה שנשים מבשלות "עבור הגבר שלהן" ואילו כשגברים מבשלים, הנשים אוכלות מה שמגישים להן? האם יווצר מצב שבו שני אנשים, שלא אוכלים אותם דברים בכ-לל (נאמר שאחד מהם אוכל רק פירות ים, והשניה חיה רק על פירות) מגיעים למצב שבו הם חיים יחד ואוכלים יחד? סך הכל, מן המפורסמות הוא ש"אמור לי מה אתה אוכל, ואומר לך אם אתה חבר שלי".

זוגתי הפקירה את המטבח בידי. לפעמים, מרוב תשוקתה לאכול פסטה וסלט עם חומץ בלסמי, נדמה לי שאם לא הייתי שם, היו הילדים שלי חיים על אטריות בחומץ, ולא חשוב שמ' טוענת בחום (וכנראה בצדק) שהיא דווקא יודעת לבשל.

כמובן שיש לא מעט אפשרויות, אופציות ובנות אופציות, ולכן החלטתי לברר את העניין הזה אחת ולתמיד. קמתי וערכתי סקר קצר ובהחלט לא מחייב בין חברי פורום אוכל של ynet וחברי פורום מתכונים של "תפוז". קחו בחשבון אם כך שה"סקר" הזה התנהל בעצם בין אלה שמבשלים, ולא בין אלה שמבשלים עבורם, והיה יכול להיות מאוד מעניין לשמוע את דווקא את הצד השני.

הוראות הפעלה מהחותנת ודג מלוח בבית מלון

אם לשפוט לפי תשובתם של חברי הפורומים, החיים בצוותא הם בדרך כלל, באופן לא מפתיע, חיים של פשרה: "הוא לא אוהב חצילים, אז אני לא מכניסה חצילים הביתה", או "הוא לא אוכל בכלל דגים או פירות ים, אז אם אכלתי במסעדה דגים, אני צריכה לצחצח שיניים בשניה שאנחנו חוזרים הביתה". מומנט השיניים חוזר על עצמו גם בהתיחס למין היפה, כמובן: "מה שאני שונאת, לא יכנס הביתה", אומרת שקמי, "ואם הוא אכל את זה בחוץ, הוא יצחצח שיניים וישטוף ידיים לפני שיתקרב אלי". בכלל, חצילים, דגים ופירות ים הם דברים שיכולים לקעקע את יסודותיהם של יחסי הנישואים היציבים ביותר, למשל את אלה של גליה: "כשהוא במלון או להבדיל אצל אמא שלו - שיאכל דג מלוח / חמוץ / כבוש / רוקד". לך לאמא שלך, איש צעיר, ואם לא - אז לבית מלון.

בכלל, כדאי לכם לקחת עם קורט מלח את מה שאמא שלו או שלה אומרת כשהיא "מוכרת" את הסחורה שלה: חנה, למשל, הולכה שולל על ידי החותנת: "המצחיק הוא כשקיבלתי הוראות הפעלה מאמא שלו, היא אמרה שדווקא באוכל אין בעיה והוא אוכל הכל". שימו לב לנימת קנוניית-האליטיזם המופיעה בשיח-הנשים הזה: "כשקיבלתי הוראות הפעלה".

זה לא תמיד ככה, ויש מי שאין לה - כמו שקמי למשל - שום שיג ושיח עם חמותה: "לי אין משהו שהתחלתי לאכול, ודברים שלא נראים לי אני לא אכניס לפה גם אם חמותי תשב לי על הוריד".

חיי נישואין כשרים וגברים לא צנועים

רבים מסתבכים כמובן בשאלת הכשרות, ובדרך כלל התוצאה של נישואין משותפים שכאלה היא שבן הזוג ששמר כשרות הפסיק לעשות את זה. פה ושם היתה מי שהעידה שהתחילה להפריד בין בשר וחלב, או שהיא אוכלת לא כשר רק מחוץ לבית. המעניין היה שגם אם הגבר היה זה ששמר כשרות, הוא לרוב מפסיק, מה שמעיד שלא חשוב מי שלובש את המכנסיים בבית, אלא חשוב מי שמבשל. לא נתקלתי באוכלי כשר שיבשלו מאכלים לא כשרים לבני המשפחה שלהם, אבל יש לא מעט צמחונים שמבשלים ומגישים תבשילי בשר ודגים גם אם לא יטעמו מהם. איך הם יודעים אם צלח התבשיל או הוקדח? נשגב מבינתי.

האם חיי נישואין ארוכים משפרים את המצב? האמנם אנחנו מסתגלים זה לגחמותיו של זו? יש ויש. "הוא שונא חצילים מושבע... אני כבר לא זוכרת אם אני בעצם אוהבת חצילים או לא", מעידה בתוגה נילוש, שדווקא רושמת לעצמה הצלחה אחת ויחידה ומרוצה ממנה: "הוא כבר לוקח לבד ירקות לצלחת!".

כמה חברות (בדרך כלל, מה שמעיד על יחסים צעירים אולי) מעידות על "תכנון משימות": תוכניות גרנדיוזיות ללמד את החבר לאכול קוקוס (מטית), או חצילים ודגים. תכנון ופעולה איטית הם עניין משותף להרבה כלות לעתיד, שנדמה לי שבדמיונן הן מזיזות את הפיון האומלל על שולחן חול וירטואלי כשהן פורסות רוברבר על השיש במטבח. אם אנחנו הגברים שותפים או לא לתוכניות האלה, אין לדעת: "התחלנו בתהליך החדרת מוצרים שונים וחדשים לתפריט. זה לא היה קל בכלל - אבל הייתי נחושה לנסות ולשנות". "התחלנו", אומרת אפיבה, אבל זאת היתה היא שהיתה נחושה לנסות ולשנות.

תקנו אותי אם אני טועה, אבל צניעות זה לא החלק החזק של הגברים שאמונים על הבישולים במטבח. זיו ידידי שולח את אשתו לאכול אבנים אם לא טעים לה מה שהוא מכין, בעוד גדי מעיד על עצמו בשיא האלגנטיות המתבקשת: "עד כמה שאני יכול לשפוט (אנחנו נשואים כבר יותר מדי זמן) הטעם שלה השתבח מאז ההכרות איתי וגם הציפיות שלה עלו. היא בוודאי תטען שהיתה גורמה גם כשהיתה אחות רווקה ותפרנית... כמובן שיש בשוליים העדפות שונות אבל אומרים שאנשים מקבלים את הפרצוף של הכלב שלהם, אז בטח שהזמן גם מאחד טעמים".

ולקינוח, הסיכום של עדנה, שעושה את זה בצורה הכי משכנעת: "אני חושבת שדווקא במשך השנים, ההתמקדות בסימפטיה ובחוסר הסימפטיה למאכלים שאוהבים ושלא אוהבים רק גדלה... אלא שמנסים למצוא את דרך המלך ואת מה שמוצא חן בעיני כולם. זה די קשה..." אני יכול רק להסכים.

מתכונים לבחינת הזוגיות

חצילים, דגים, פירות ים. אלה כבר התפרסמו ביכולתם להעמיד במבחן כל מערכת יחסים. הנה שלושה מתכונים מאתגרים לא פחות.

קוקטייל נערת הדבש

מקררים את המרכיבים הבאים (לארבעה):

¾ כוס נקטר גויאבות

¾ כוס מיץ אננס (לא סירופ)

2/3 כוס וודקה

2/3 כוס תותים

מי סוכר

הכנה:

מנקים את התותים ומעבדים אותם בבלנדר לפירה. מוסיפים את שאר המרכיבים, מלבד מי הסוכר, לתותים ומערבבים

מוסיפים מי סוכר או קרח, לפי הצורך.